מ"ג דברים טז ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וזבחת פסח ליהוה אלהיך צאן ובקר במקום אשר יבחר יהוה לשכן שמו שם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֔ה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִכּוֹס פִּסְחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ מִן בְּנֵי עָנָא וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָּא מִן תּוֹרֵי בְּאַתְרָא דְּיִתְרְעֵי יְיָ לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵיהּ תַּמָּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתִיכְסוּן פִּסְחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בֵּינֵי שִׁמְשָׁתָא וְעָאן וְתוֹרֵי לִמְחָר בִּכְרַן יוֹמָא לְחֶדְוַת חַגָּא בְּאַתְרָא דְיִתְרְעֵי יְיָ לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ תַּמָּן: |
רש"י
"ובקר" - (ספרי) תזבח לחגיגה שאם נמנו על הפסח חבורה מרובה מביאים עמו חגיגה כדי שיהא נאכל על השובע ועוד למדו רבותינו דברים הרבה מפסוק זה. ואיפה צאן
[ב] שאם נמנו וכו'. פירוש, הא דכתיב "וזבחת פסח לה' צאן ובקר", דמשמע שאף בקר לפסח, היינו טעמא שגם הבקר צריך לפסח, כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע (פסחים דף סט:):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּבָקָר – תִּזְבַּח לַחֲגִיגָה (ספרי קכט; פסחים ע' ע"ב); שֶׁאִם נִמְנוּ עַל הַפֶּסַח חֲבוּרָה מְרֻבָּה, מְבִיאִים עִמּוֹ חֲגִיגָה (פסחים ס"ט ע"ב) כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נֶאֱכָל עַל הַשֹּׂבַע (שם ע' ע"א). וְעוֹד לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ דְּבָרִים הַרְבֵּה מִפָּסוּק זֶה (ספרי שם; פסחים ע' ע"ב).
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
במקום אשר יבחר ה' א-להיך לשכן שמו שם. זה שילה ובית עולמים.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קעא.
וזבחת פסח צאן ובקר . ר"ל ובעת זביחת הפסח תזבח צאן ובקר, כי חגיגה קרבה עמו, שהיא מן הבקר.
אולם לפ"ז ראוי לכתוב "בקר וצאן", שהחגיגה נעשית קודם לתמיד של בין הערבים, והפסח אחר התמיד; כמ"ש בספרי פינחס לו ובפסחים נט, וכמ"ש המ"ל (=המשנה למלך) (הל' כלי המקדש פ"ר)? עז"א שבא להקיש שכל דבר שבחובה יהיה כפסח, שלא יובא אלא מן החולין. שפסח מצרים לא היה אפשר שיובא רק מן החולין, כמ"ש בספרא צו צח ובמשנה דמנחות (פ"ו מ"י).
ומפרש בגמ' שם, דאתיא כר' אליעזר, דדנין אפשר (קרבנות חובה שלנו) משאי אפשר (פסח מצרים). ומפורש במכלתא כז, שברייתא זו המובא גם שם, דברי ר' אליעזר הוא, ועמש"ש.