מ"ג דברים טז ב
<< · מ"ג דברים טז · ב · >>
תוכן עניינים
מקרא
כתיב: וזבחת פסח ליהוה אלהיך צאן ובקר במקום אשר יבחר יהוה לשכן שמו שם
מנוקד: וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
עם טעמים: וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֔ה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃
תרגום
| אונקלוס: |
וְתִכּוֹס פִּסְחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ מִן בְּנֵי עָנָא וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָּא מִן תּוֹרֵי בְּאַתְרָא דְּיִתְרְעֵי יְיָ לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵיהּ תַּמָּן׃
|
| ירושלמי (יונתן): |
וְתִיכְסוּן פִּסְחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בֵּינֵי שִׁמְשָׁתָא וְעָאן וְתוֹרֵי לִמְחָר בִּכְרַן יוֹמָא לְחֶדְוַת חַגָּא בְּאַתְרָא דְיִתְרְעֵי יְיָ לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ תַּמָּן:
|
רש"י (כל הפרק)
"וזבחת פסח לה' אלהיך צאן" - שנא' מן הכבשים ומן העזים תקחו
"ובקר" - (ספרי) תזבח לחגייגה שאם נמנו על הפסח חבורה מרובה מביאים עמו חגייגה כדי שיהא נאכל על השובע ועוד למדו רבותינו דברים הרבה מפסוק זהרמב"ן (כל הפרק)
"וטעם וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר" - על דרך הפשט כמו שור שה כשבים (לעיל יד ד) ראובן שמעון לוי (שמות א ב) ואמר וזבחת פסח לה' אלהיך וצאן ובקר לכך לא אמר וזבחת פסח לה' אלהיך מן הצאן ומן הבקר כאשר יאמר בכל מקום מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם (ויקרא א ב) ואם מן הצאן קרבנו (שם פסוק י) אם מן הבקר הוא מקריב (שם ג א) אבל יצוה בכאן בפסח והוא השה שהזכיר כבר וצאן ובקר אילים ועזים ובני בקר לחוג חגיגה ביום הזה כאשר יצוה בשבועות ובסוכות שיאמר (פסוק י) ועשית חג שבעות לה' אלהיך מסת נדבת ידך שיביא בקר וצאן לשלמים כאשר תשיג ידו וכן אמר בסוכות (פסוק טו) שבעת ימים תחג לה' אלהיך וגו' ובסוף כלל את שלשתם ודומה לזה בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח חג שבועות ימים מצות יאכל (יחזקאל מה כא) ופירש בחג שבעת ימים וכן מצינו בפסח יאשיהו שאמר (דהי"ב לה ז) צאן כבשים ובני עזים הכל לפסחים ובקר שלשת אלפים ואחר כן אמר (שם פסוק יג) ויבשלו הפסח באש כמשפט והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות ויריצו לכל בני העם הנה פירש כי כבשים ובני עזים הכל לפסחים לא עזים עצמן ולא בקר כדכתיב (שמות יב ה) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים ופירש כי הבקר אשר הזכיר היו שלשת אלפים והיו קדשים אשר בסירות להריץ לפני העם לאכול לשבעה כענין החגיגה שקבלו רבותינו (פסחים ע) ואונקלוס עשה צאן דבק עם הפסח ולא יתקשר הוי"ו יפה במלת ובקר ועוד כי אין כל הצאן כשר לפסחים והנכון מה שאמרנו ובאר בכאן דברים רבים כי הזכיר במצה שתהיה לחם עני להגיד כי צוה לזכור שיצאו בחפזון והיא עני זכר כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ והנה תרמוז לשני דברים וכן אמרו הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים או יאמר שתהיה עוד עשויה כלחם עני ולא שתהיה מצה עשירה כמו שהזכירו רבותינו (פסחים לו) ובאר במצות השאור שלא יראה בכל גבולך כי בתחלה אמר (שמות יב יט) לא ימצא בבתיכםמדרש ספרי (כל הפרק)
קעא.
צאן ובקר . (מנחות פב וש"נ) והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים, אם כן למה נאמר צאן ובקר ? צאן לפסח ובקר לחגיגה. ולהקיש כל דבר הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח - מה פסח שהוא בא חובה ואינו בא אלא מן החולין, כך כל דבר שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין.
במקום אשר יבחר ה' א-להיך לשכן שמו שם . זה שילה ובית עולמים.מלבי"ם - התורה והמצוה
קעא.
וזבחת פסח צאן ובקר . ר"ל ובעת זביחת הפסח תזבח צאן ובקר, כי חגיגה קרבה עמו, שהיא מן הבקר.
אולם לפ"ז ראוי לכתוב "בקר וצאן", שהחגיגה נעשית קודם לתמיד של בין הערבים, והפסח אחר התמיד; כמ"ש בספרי פינחס לו ובפסחים נט, וכמ"ש המ"ל (=המשנה למלך) (הל' כלי המקדש פ"ר)? עז"א שבא להקיש שכל דבר שבחובה יהיה כפסח, שלא יובא אלא מן החולין. שפסח מצרים לא היה אפשר שיובא רק מן החולין, כמ"ש בספרא צו צח ובמשנה דמנחות (פ"ו מ"י).
ומפרש בגמ' שם, דאתיא כר' אליעזר, דדנין אפשר (קרבנות חובה שלנו) משאי אפשר (פסח מצרים). ומפורש במכלתא כז, שברייתא זו המובא גם שם, דברי ר' אליעזר הוא, ועמש"ש.
