ספרי על דברים טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



<< · ספרי על דברים · טז · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


קסז.

שמור את חדש האביב . שמור החדש שהוא סמוך לאביב, מפני אביב שיהא בזמנו.

(סנהדרין יא יג) יכול אם היתה שנה חסרה י"ד יום או ט"ו יום, אתה נותן לו י"ד יום או ט"ו יום? תלמוד לומר " חדש " לא פחות (ולא יותר).

יכול אם היתה חסרה מ"ם יום [או נו"ן יום], אתה נותן להם מ"ם יום או נו"ן יום? תלמוד לומר " חדש ", לא פחות ולא יותר.

קסח.

ד"א, שמור את חדש האביב - בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות,

  • בתו"כ (=בתורת כהנים) מפני סדרן.
  • בחומש הפקודים מפני קרבן.
  • במשנה תורה מפני הצבור.

ללמדך ששמע משה סבר מועדים מסיני, ואמרה לישראל; וחזר ושנאה להם בשעת מעשה.

(מגילה לא לב) אמר משה, הוו זהירים להיות שונים בענין ודורשים בו.

קסט.

ועשית פסח . שתהא עשייתו לשם פסח. שאם (שחטו) [עשאו] שלא לשמו פסול.

(אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קבול דמו וזריקת שמו?) [יכול אף צלייתו והדחת קרביו?] תלמוד לומר וזבחת פסח . זביחה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהוא משום עבודה, אף כל שהוא משום עבודה; יצאו אלו שאינם משום עבודה.

קע.

לה' א-להיך . לשם המיוחד.

כי בחדש האביב . חדש שהוא כשר לא חם ולא צונן. וכה"א (תהלים סח) מושיב יחידים ביתה מוצאים אסירים בכושרות .

הוציאך ה' א-להיך ממצרים לילה . (ברכות ט) וכי בלילה יצאו, והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (ממצרים) [ ביד רמה לעיני כל מצרים ]? אלא מלמד שנגאלו בלילה.

(ב) וזבחת פסח . שתהא שחיטתו לשם פסח, שאם שחטו שלא לשמו פסול.

אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו? תלמוד לומר ועשית .

יכול שאני מרבה את הקטר חלביו? תלמוד לומר וזבחת .

זביחה בכלל היתה, ולמה יצאה? להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה, אף כל שמעכב את הכפרה. יצאה הקטרה, שאינה מעכבת את הכפרה.

לה' א-להיך . לשם המיוחד.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


קעא.

צאן ובקר . (מנחות פב וש"נ) והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים, אם כן למה נאמר צאן ובקר ? צאן לפסח ובקר לחגיגה. ולהקיש כל דבר הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח - מה פסח שהוא בא חובה ואינו בא אלא מן החולין, כך כל דבר שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין.

במקום אשר יבחר ה' א-להיך לשכן שמו שם . זה שילה ובית עולמים.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


קעב.

לא תאכל עליו חמץ . ר' יהודה אומר, מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה, שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ .

אמר ר' שמעון, (יכול) [וכי] כן הוא הדבר, (תלמוד לומר) [והלא כבר נאמר] לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות (לחם עוני)? כל שהוא בקום אכול מצה, הרי הוא בבל תאכל חמץ, וכל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ.

קעג.

לחם עוני . (פסחים לו) פרט לחלוט ואשישה.

יכול לא יהיה אדם יוצא [אלא] בפת הדראה? תלמוד לומר תאכל עליו מצות , אפילו במצה של שלמה (המלך) . אם כן למה נאמר לחם עוני ? פרט לחלוט ואשישה.

רבי שמעון אומר, למה נקרא לחם עוני? על שם ענוי שנתענו במצרים.

קעד.

כי בחפזון יצאת מארץ מצרים . (ברכות ט) יכול חפזון לישראל (ולמצרים)? תלמוד לומר (שמות יא) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו . אמור מעתה, לא היה חפזון כי אם למצרים.

למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים . זו היא (ברכות ב) שאמר ר' אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות. עד שדרשה בן זומא, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך , " ימי חייך " הימים, " כל ימי חייך " הלילות. וחכמים אומרים, " ימי חייך " העולם הזה, " כל ימי חייך " להביא לימות המשיח.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


קעה.

ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים . (פסחים ה) שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים.

ולא יראה לך , שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של גבוה.

לא יראה לך , (שאתה) [אתה] רואה ליפטר לך, ( לא יראה לך שאור ) בטל בלבך.

מכאן אמרו (פסחים מט) "ההולך לשחוט את פסחו" וכולה מתניתא.

קעו.

ולא יראה לך חמץ , ולא יראה לך שאור . זה חילוק שבין בית שמאי ובית הלל (ריש ביצה). שבית שמאי אומרים, שאור בכזית וחמץ בככותבת; ובית הלל אומרים, זה וזה בכזית.

קעז.

ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר . איזה זביחה אתה זובח, על מנת לאכלו בערב? הוי אומר זה [חגיגה הנאכלת עם] הפסח.

ביום הראשון לבקר . לבקרו של שני.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


קעח.

לא תוכל לזבוח את הפסח ר' יהודה אומר: מנין (לשוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר, שעובר בלא תעשה) [שאין שוחטים את הפסח על היחיד]? תלמוד לומר: לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך.

ר' יוסי אומר: פעמים שהוא אחד ושוחטין אותו עליו, ופעמים שהם עשרה ואין שוחטים אותו עליהם. הא כיצד? אחד ויכול לאכלו, שוחטים אותו עליו; (ופעמים שם) עשרה ואין יכולים לאכלו, אין שוחטים אותו עליהם, שלא יביאו את הפסח לידי פסול.

ר' אלעזר בן מתיא אומר: לפי שמצינו שהצבור מביאין פסח בטומאה בזמן שהם רובם טמאים, יכול יהיה יחיד מכריע? תלמוד לומר: "לא תוכל לזבוח את הפסח [ באחד ]".

ר' שמעון אומר: השוחט את הפסח (על היחיד) בבמת יחיד בשעת איסור הבמות – עובר בלא תעשה. יכול – אף בשעת היתר הבמה? תלמוד לומר: "באחד שעריך" – בזמן שישראל מכונסים במקום אחד - בשעת איסור הבמה, ולא בשעת היתר הבמה.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


קעט.

כי אם אל המקום וגו' שם תזבח את הפסח וגו' . (ברכות ט) רבי אליעזר אומר, בערב אתה זובח, וכבוא השמש אתה אוכל, מועד צאתך ממצרים אתה שורף.

[ר' יהושע אומר, בערב אתה זובח, וכבוא השמש אתה אוכל,] עד מתי - עד מועד צאתך ממצרים .

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


קפ.

ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' א-להיך בו . מלמד שמחזיר [אותו שלם] (את החתיכות ואת האברים), ואין מחזיר אותו חתיכות, דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר, בשבת בין כך ובין כך אסור, ביו"ט בין כך ובין כך מותר.

קפא.

ופנית בבקר והלכת לאהליך . (חגיגה יז וש"נ) מלמד שטעונים לינה.

אין לי אלא אלו בלבד, מנין לרבות עופות ומנחות, יין ולבונה ועצים? תלמוד לומר ופנית בבקר , כל פנות שאתה פונה מן בקר ואילך.

(פסחים צה וש"נ) ר' יהודה אומר, יכול יהיה פסח קטן טעון לינה? תלמוד לומר ( ועשית פסח ) ופנית בבקר והלכת לאהליך , ששת ימים תאכל מצות . את שטעון ששה טעון לינה, יצא פסח קטן שאין טעון אלא יום אחד. וחכמים אומרים, הרי הוא כעצים ולבונה שטעונים לינה.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


קפב.

ששת ימים תאכל מצות . (מנחות סו) ר' שמעון [בן אלעזר] אומר, כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות , וכתוב אחד אומר (שמות יג) שבעת ימים תאכל מצות , (מצה הנאכלת כל ו' אוכל) ששה מן החדש, (וביום) שבעה מן הישן.

קפג.

וביום השביעי עצרת לה' א-להיך, לא תעשה מלאכה . (ביצה טו וש"נ) יכול יהא אדם עצור כל היום כולו בבית המדרש? תלמוד לומר (במדבר כט) עצרת תהיה לכם . הא כיצד? תן חלק לבית המדרש וחלק לאכילה ושתיה.

קפד.

ר' ישמעאל אומר, לפי שלא למדנו שימי מועד אסורים במלאכה (חגיגה יח), ומנין לימי מועד שאסורים במלאכה? תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת . מה שביעי עצור, אף ששי עצור.

אי מה שביעי עצור מכל מלאכה, אף ששי עצור מכל מלאכה? תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות, וביום השביעי עצרת לה' א-להיך, לא תעשה מלאכה . שביעי עצור מכל מלאכה, ואין ששה ימים עצורים מכל מלאכה. הא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


קפה.

שבעה שבועות תספר לך . (מנחות סה סו) בב"ד.

ומנין לכל אחד ואחד? ת"ל (ויקרא כג) וספרתם לכם , לכל אחד ואחד.

קפו.

מהחל חרמש בקמה . משהתחיל חרמש בקמה, שיהא הכל בקמה שיהיה תחלה לכל הנקצרים, לא תהא קצירתו אלא בחרמש.

קפז.

יכול יקצור [ויביא] ויספור (ויביא) כל זמן שירצה? תלמוד לומר מהחל חרמש בקמה .

יכול יקצור ויספור, ויביא כל זמן שירצה? תלמוד לומר [ מיום הביאכם , תספרו ].

קפח.

(תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה , אימתי הם תמימות? בזמן שאתה מתחיל מבערב. יכול יקצור בלילה ויספור בלילה? תלמוד לומר (שם) מיום הביאכם את עומר התנופה .)

יכול יקצור ביום, ויספור ביום, ויביא ביום? תלמוד לומר שבע שבתת תמימות תהיינה . אימתי הם תמימות? בזמן שאתה מתחיל מבערב.

יכול יקצור (ביום) בלילה, ויספור בלילה, ויביא בלילה? תלמוד לומר מיום הביאכם תספרו , אין הבאה אלא ביום.

הא באיזה צד? קצירה וספירה בלילה, והבאה ביום.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


קפט.

ועשית חג שבועות לה' א-להיך . מכלל שנאמר (שמות כג) וחג הקציר בכורי (מ) עשיך , יכול אם יש לך קציר אתה עושה יו"ט, ואם לאו אין אתה עושה יו"ט? תלמוד לומר ועשית חג שבועות לה' א-להיך , בין שיש לו קציר ובין שאין לו קציר, אתה עושה יו"ט.

קצ.

מסת נדבת ידך . (חגיגה ח) מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין.

ומנין שאם רצה (להביא) [לערב] ממעשר, (יביא) [יערב]? תלמוד לומר כאשר יברכך ה' א-להיך .

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


קצא.

ושמחת לפני ה' א-להיך . (פסחים קט) נאמר כאן " שמחה " ונאמר להלן " שמחה ", מה " שמחה " האמורה להלן " שלמים ", אף שמחה האמורה כאן " שלמים ".

אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך . חביב חביב קודם.

(חגיגה ו) ר' יוסי הגלילי אומר, שלש מצות נוהגות ברגל ואלו הן,

  • חגיגה
  • ראיה
  • ושמחה.

יש בראיה מה שאין בשתיהם, ויש בחגיגה מה שאין בשתיהם, ויש בשמחה בה שאין בשתיהם -

  • ראיה כולה לגבוה משא"כ בשתיהם.
  • חגיגה נוהגת לפני הדבור ולאחר הדבור מה שאין כן בשתיהם.
  • שמחה נוהגת באנשים ובנשים משא"כ בשתיהם.
הא מפני שיש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו, הוצרך הכתוב לומר את כולם.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


קצב.

וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית וגו' . מלמד שכל שנוהגים בעצרת, נוהגים בפסח וחג. או [אף] (אינו אלא) כל שנוהגים בפסח וחג נוהגים בעצרת, תלמוד לומר " האלה ". אלה נוהגים בעצרת, ואין מצה סוכה לולב ושבעה נוהגים בעצרת.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


קצג.

חג הסכות תעשה לך שבעת ימים . (להדיוט. ומנין אף לגבוה? תלמוד לומר חג ) [למה נאמר? לפי שנאמר] חג הסכות שבעת ימים לה' , (אם כן למה נאמר?) [יכלול לגבוה! תלמוד לומר] תעשה לך .

[אם כן, מה תלמוד לומר " לה' "?] כל זמן שאתה עושה סוכה [לך], מעלה אני עליך כאלו אתה עושה לגבוה.

קצד.

תעשה . ( לך. (סוכה ט) פרט לסוכה ישנה.) [ולא מן העשוי]. מכאן אתה אומר, (שם יא) הדלה עליה את הגפן ואת הקיסום וסיכך על גבן פסולה.

קצה.

ר' אליעזר אומר, כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו, ביום טוב הראשון של חג, בלולבו של חברו; כך אין אדם יוצא ידי חובתו, ביו"ט הראשון בסוכתו של חברו, שנאמר חג הסכות תעשה לך . וחכמים אומרים, בלולבו של חברו אינו יוצא, שנאמר (ויקרא כג) ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל (סוכה מא) - לכל אחד ואחד. אבל יוצא הוא בסוכתו של חברו, שנאמר (שם) כל האזרח בישראל ישבו בסכות , כל ישראל ישבו בסוכה אחת.

קצו.

ר' שמעון אומר, פסח וחג שאין עונת מלאכה - עשה זה ז' וזה ח' (ימים) , עצרת שהיא עונת מלאכה, אינה אלא יום אחד בלבד. מלמד שחסך הכתוב על ישראל.

קצז.

באספך מגרנך ומיקבך . מה גורן ויקב מיוחדים שגדלים על מי שנה שעברה, [ומתעשרים לשנה שעברה; אך כל שגדלים על מי שנה שעברה - מתעשרים לשנה שעברה]. יצאו ירקות, שאין גדלים על מי שנה שעברה, [מתעשרים לשנה הבאה], דברי ר' יוסי הגלילי.

ר' עקיבא אומר, מה גורן ויקב מיוחדים שגדלים על (כל) [רוב] מים, ומתעשרים לשנה שעברה; [אף כל שגדלים על רוב מים - מתעשרים לשנה שעברה]. יצאו ירקות, שאין גדלים על (כל) [רוב] מים, (לפיכך) מתעשרים לשנה הבאה.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


קצח.

ושמחת . ( בחגך ) [חגיגה ח) בכל מיני שמחות.

יכול אף בעופות ומנחות? תלמוד לומר בחגך - במי שחגיגה באה מהם, יצאו עופות ומנחות שאין חגיגה באה מהם.

אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך . חביב חביב קודם.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


קצט.

שבעת ימים תחוג לה' א-להיך . ( במקום אשר יבחר ה'. ולהלן הוא אומר, חג הסכות שבעת ימים לה’ , מה תלמוד לומר שבעת ימים לה' ? מלמד שכל הרגל תשלומין לראשון.)

[יכול יהיה חוגג והולך כל ז'? תלמוד לומר וחגותם אותו , " אותו " אתה חוגג, ואי אתה חוגג כל שבעה].

אם כן, למה נאמר שבעת ימים ? תשלומין כל שבעה.

ר.

כי יברכך ה' א-להיך . יכול בו במין? תלמוד לומר בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך .

רא.

והיית אך שמח . (סוכה מח וש"נ) לרבות לילי יו"ט (הראשון) [האחרון] לשמחה.

יכול שאני מרבה אף יו"ט (האחרון) [הראשון]? תלמוד לומר אך .

(מכאן אמרו, ישראל יוצאים ידי חובתם בנדרים ונדבות. יכול אף בעופות ובמנחות? תלמוד לומר אך ).

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


רב.

שלוש פעמים בשנה . (חגיגה ג) אין " פעמים " אלא (זמנים) [רגלים]. וכה"א (ישעיה כו) תרמסנה רגל, רגלי עני פעמי דלים .

יראה . כדרך שבא לראות כך בא ליראות.

רג.

(זכורך) [זכור.] להוציא את הנשים.

זכור . להוציא טומטום ואנדרוגינוס.

כל זכורך . להביא את הקטנים.

(מכאן אמרו) (חגיגה ב) איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי; שנאמר זכורך . ובית הלל אומרים, כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית; שנאמר רגלים .

רד.

את פני ה' א-להיך . אם אתה עושה כן, פונה אני מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך.

רה.

בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות . (ר"ה ד) רבי (שמואל) [שמעון] אומר, אין תלמוד לומר " חג הסוכות ", שבו מדבר הכתוב! אלא מה תלמוד לומר " חג הסוכות ", מלמד שאינו עובר ב"בל תאחר", עד שיעברו רגלי כל השנה.

רו.

ולא יראה את פני ה' ריקם. מן (הצדקה) [הקרבן]. וחכמים נתנו שעור, בית שמאי אומרים [הראיה שתי כסף והחגיגה מעה כסף, ובית הלל אומרים] הראיה מעה כסף (ושמחה) [והחגיגה] שתי כסף.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


רז.

איש כמתנת ידו כברכת . מכאן אמרו, (חגיגה ח) מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים - מביא שלמים מרובים ועולות מועטות. אוכלים מועטים ונכסים מרובים - מביא עולות מרובות [שולמים מועטים]. זה וזה מועט, עליו אמרו מעה כסף , ושתי כסף . זה וזה מרובים, על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' א-להיך אשר נתן לך .

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


א.

שופטים ושטרים תתן לך . (סנהדרין טז) מנין שממנים ב"ד לכל ישראל? ת"ל שופטים תתן לך . ומנין שממנים שוטרים לכל ישראל? ת"ל שוטרים תתן לך .

רבי יהודה אומר, מנין שממנים אחד על גבי כולם? תלמוד לומר תתן לך , ואומר, [ והנה אמריהו כהן הראש עליכם ] ושטרים הלוים לפניכם (דה"ב יט).

ומנין שממנים ב"ד לכל עיר ועיר? תלמוד לומר שופטים בכל שעריך . ומנין שממנים שוטרים לכל עיר ועיר? תלמוד לומר ושוטרים לשעריך .

ומנין שממנים ב"ד לכל שבט ושבט? ת"ל ושופטים לשבטיך . ומנין שממנים שוטרים לכל שבט ושבט? ת"ל ושוטרים לשבטיך .

רשב"ג אומר, לשבטיך , ושפטו - מצוה לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו.

ושפטו את העם . בעל כרחם.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


ב.

משפט צדק . [ לא תטה משפט בממון, לא תכיר פנים בדין. ד"א,] זה מינוי הדיינים. (והלא) [שהלא] כבר נאמר [ ושפטתם צדק ], לא תטה משפט [ לא תכיר פנים !] מה תלמוד לומר משפט צדק ? זה מינוי הדיינים.

לא תטה משפט . שלא תאמר "איש פלוני נאה", "איש פלוני קרובי".

לא תכיר פנים . שלא תאמר "איש פלוני עשיר", "איש פלוני עני".

ג.

ולא תקח שחד . ואין צריך לומר לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. כי השחד יעור עיני חכמים , ואין צריך לומר עיני טפשים. ויסלף דברי צדיקים , ואין צריך לומר דברי רשעים. כי השחד יעור , אומר על טהור טמא ועל טמא טהור. ויסלף דברי צדיקים , אומר על אסור מותר ועל מותר אסור.

[אלא] כי השחד יעור עיני חכמים - (ויסלף דברי צדיקים) אינו יוצא ידי עולמו, עד שיורהו צדק בהוראתו. ויסלף דברי צדיקים - אינו יוצא ידי עולמו, עד (שידע) [שלא ידע] מה מדבר.

(ד"א לא תטה משפט - בממון, לא תכיר פנים - בדין).

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


ד. זכאי, אין מחזירין אותו לחובה? תלמוד לומר צדק צדק תרדוף .

יצא חייב, מנין שמחזירין אותו לזכות? שנאמר צדק צדק תרדף .

(סנהדרין לב וש"נ) ד"א, צדק צדק תרדף , הלך אחר ב"ד היפה. אחר ב"ד של ריב"ז, ואחר ב"ד של ר' אליעזר.

למען תחיה וירשת את הארץ . מלמד שמינוי הדיינים, כדאי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם (ושלא להפילם בחרב).

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


ה. ' א-להיך .

(תמיד כח) ר' אליעזר בן יעקב אומר, מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה? תלמוד לומר [ כל עץ ] אצל מזבח ה' א-להיך .

כשהוא אומר אשר תעשה לך , לרבות במה.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


ו.

ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' א-להיך . אין לי אלא מצבה, (ואשרה) עבודת כוכבים מנין? ודין הוא, ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, (אשרה) עבודת כוכבים ששנואה לאבות, אינו דין שתהא שנואה לבנים!


ראו גם: התורה והמצוה על דברים טז - פירוש מלבי"ם על הספרי.

קיצור דרך: mdrjhlka-dm-16