ספרי על דברים טז
<< · ספרי על דברים · טז · >>
פסוק א
שמור את חדש האביב. שמור את החדש שהוא סמוך לאביב, מפני אביב שיהא בזמנו.
(סנהדרין יא יג) יכול אם היתה שנה חסרה י"ד יום או ט"ו יום, אתה נותן לו י"ד יום או ט"ו יום? תלמוד לומר "חדש", לא פחות (ולא יתר).
יכול אם היתה חסרה ארבעים יום [או חמשים יום], אתה נותן להם ארבעים יום או חמשים יום? תלמוד לומר "חדש", לא פחות ולא יתר.
ד"א, שמור את חדש האביב - בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות,
- בתו"כ (=בתורת כהנים) מפני סדרן.
- בחומש הפקודים מפני קרבן.
- במשנה תורה מפני הצבור [נ"א מפני העבור].
ללמדך ששמע משה סדר מועדים מסיני, ואמרה לישראל; וחזר ושנאה להם בשעת מעשה.
(מגילה לא לב) אמר משה, הוו זהירים להיות שונים בענין ודורשים בו.
ועשית פסח. שתהא עשייתו לשם פסח. שאם (שחטו) [עשאו] שלא לשמו פסול.
(אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו? תלמוד לומר ועשית. יכול שאני מרבה) [יכול אף] צלייתו והדחת קרביו? תלמוד לומר וזבחת. זביחה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהוא לשם עבודה, אף כל שהוא לשם עבודה; יצאו אלו שאינם לשם עבודה.
לה' א-להיך. לשם המיוחד.
כי בחדש האביב. חדש שהוא כשר לא חם ולא צונן. וכן הוא אומר (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.
הוציאך ה' א-להיך ממצרים לילה. (ברכות ט) וכי בלילה יצאו? והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (ממצרים) [ביד רמה לעיני כל מצרים]? אלא מלמד שנגאלו בלילה.
(ב) וזבחת פסח. שתהא שחיטתו לשם פסח, שאם שחטו שלא לשמו פסול.
אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו? תלמוד לומר ועשית.
יכול שאני מרבה את הקטר חלביו? תלמוד לומר וזבחת.
זביחה בכלל היתה, ולמה יצאה? להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה, אף כל שמעכב את הכפרה. יצאה הקטרה, שאינה מעכבת את הכפרה.
לה' א-להיך. לשם המיוחד.פסוק ב
פסוק ג
אמר ר' שמעון, יכול[1] כן הוא הדבר? תלמוד לומר[2]: לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות (לחם עוני); כל שהוא בקום אכול מצה, הרי הוא בבל תאכל חמץ, וכל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ.
לחם עוני. (פסחים לו) פרט לחלוט ואשישה.
יכול לא יהיה אדם יוצא [אלא] בפת הדראה? תלמוד לומר: "תאכל עליו מצות", אפילו כמצה של שלמה. אם כן למה נאמר לחם עוני? פרט לחלוט ואשישה.
רבי שמעון אומר, למה נקרא לחם עוני? על שם ענוי שנתענו במצרים.
כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. (ברכות ט) יכול חפזון לישראל ולמצרים? תלמוד לומר (שמות יא): "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו". אמור מעתה, לא היה חפזון כי אם למצרים.
למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. זו היא (ברכות ב) שאמר ר' אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" – הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" – העולם הזה, "כל ימי חייך" – להביא לימות המשיח.פסוק ד
[ו]לא יראה לך , שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של גבוה.
לא יראה לך, (שאתה) [אתה] רואה ליפטר לך.
לא יראה לך שאור, בטל בלבך. מכאן אמרו (פסחים מט): "ההולך לשחוט את פסחו" וכולה מתניתא.
[ו]לא יראה לך חמץ, [ו]לא יראה לך שאור. זה חילוק שבין בית שמאי ובית הלל; (ריש ביצה) שבית שמאי אומרים, שאור בכזית וחמץ בככותבת; ובית הלל אומרים, זה וזה בכזית.
ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר. איזה זביחה אתה זובח, על מנת לאכלו בערב? הוי אומר זה [חגיגה הנאכלת עם] הפסח.
ביום הראשון [לבקר]. לבקרו של שני.פסוק ה
לא תוכל לזבוח את הפסח ר' יהודה אומר: מנין (לשוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר, שעובר בלא תעשה) [שאין שוחטים את הפסח על היחיד]? תלמוד לומר: לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך.
ר' יוסי אומר: פעמים שהוא אחד ושוחטין אותו עליו, ופעמים שהם עשרה ואין שוחטים אותו עליהם. הא כיצד? אחד ויכול לאכלו, שוחטים אותו עליו; (ופעמים שם) עשרה ואין יכולים לאכלו, אין שוחטים אותו עליהם, שלא יביאו את הפסח לידי פסול.
ר' אלעזר בן מתיא אומר: לפי שמצינו שהצבור מביאין פסח בטומאה בזמן שהם רובם טמאים, יכול יהיה יחיד מכריע? תלמוד לומר: "לא תוכל לזבוח את הפסח [ באחד ]".
ר' שמעון אומר: השוחט את הפסח (על היחיד) בבמת יחיד בשעת איסור הבמות – עובר בלא תעשה. יכול – אף בשעת היתר הבמה? תלמוד לומר: "באחד שעריך" – בזמן שישראל מכונסים במקום אחד - בשעת איסור הבמה, ולא בשעת היתר הבמה.פסוק ו
פסוק ז
ופנית בבקר והלכת לאהליך. (חגיגה יז וש"נ) מלמד שטעונים לינה.
אין לי אלא אלו בלבד, מנין לרבות עופות ומנחות, יין ולבונה ועצים? תלמוד לומר ופנית בבקר , כל פנות שאתה פונה מן בקר ואילך.
(פסחים צה וש"נ) ר' יהודה אומר, יכול יהיה פסח קטן טעון לינה? תלמוד לומר ( ועשית פסח ) ופנית בבקר והלכת לאהליך , ששת ימים תאכל מצות . את שטעון ששה טעון לינה, יצא פסח קטן שאין טעון אלא יום אחד. וחכמים אומרים, הרי הוא כעצים ולבונה שטעונים לינה.פסוק ח
וביום השביעי עצרת לה' א-להיך, לא תעשה מלאכה . (ביצה טו וש"נ) יכול יהא אדם עצור כל היום כולו בבית המדרש? תלמוד לומר (במדבר כט) עצרת תהיה לכם . הא כיצד? תן חלק לבית המדרש וחלק לאכילה ושתיה.
ר' ישמעאל אומר, לפי שלא למדנו שימי מועד אסורים במלאכה (חגיגה יח), ומנין לימי מועד שאסורים במלאכה? תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת . מה שביעי עצור, אף ששי עצור.
אי מה שביעי עצור מכל מלאכה, אף ששי עצור מכל מלאכה? תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות, וביום השביעי עצרת לה' א-להיך, לא תעשה מלאכה . שביעי עצור מכל מלאכה, ואין ששה ימים עצורים מכל מלאכה. הא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת.
פסוק ט
ומנין לכל אחד ואחד? ת"ל (ויקרא כג) וספרתם לכם, לכל אחד ואחד.
מהחל חרמש בקמה . משהתחיל חרמש בקמה, שיהא הכל בקמה שיהיה תחלה לכל הנקצרים, לא תהא קצירתו אלא בחרמש.
יכול יקצור [ויביא] ויספור (ויביא) כל זמן שירצה? תלמוד לומר מהחל חרמש בקמה.
יכול יקצור ויספור, ויביא כל זמן שירצה? תלמוד לומר [מיום הביאכם, תספרו].
(תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי הם תמימות? בזמן שאתה מתחיל מבערב. יכול יקצור בלילה ויספור בלילה? תלמוד לומר (שם) מיום הביאכם את עומר התנופה.)
יכול יקצור ביום, ויספור ביום, ויביא ביום? תלמוד לומר שבע שבתת תמימות תהיינה . אימתי הם תמימות? בזמן שאתה מתחיל מבערב.
יכול יקצור (ביום) בלילה, ויספור בלילה, ויביא בלילה? תלמוד לומר מיום הביאכם תספרו, אין הבאה אלא ביום.
הא באיזה צד? קצירה וספירה בלילה, והבאה ביום.פסוק י
מסת נדבת ידך . (חגיגה ח) מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין.
פסוק יא
אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך . חביב חביב קודם.
(חגיגה ו) ר' יוסי הגלילי אומר, שלש מצות נוהגות ברגל ואלו הן,
- חגיגה
- ראיה
- ושמחה.
יש בראיה מה שאין בשתיהם, ויש בחגיגה מה שאין בשתיהם, ויש בשמחה בה שאין בשתיהם -
- ראיה כולה לגבוה משא"כ בשתיהם.
- חגיגה נוהגת לפני הדבור ולאחר הדבור מה שאין כן בשתיהם.
- שמחה נוהגת באנשים ובנשים משא"כ בשתיהם.
פסוק יב
פסוק יג
תעשה (לך). (סוכה ט) (פרט לסוכה ישנה) [ולא מן העשוי]. מכאן אתה אומר, (שם יא) הדלה עליה את הגפן ואת הקיסום וסיכך על גבן, פסולה.
ר' אליעזר אומר, כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו, ביום טוב הראשון של חג, בלולבו של חברו; כך אין אדם יוצא ידי חובתו, ביו"ט הראשון, בסוכתו של חברו, שנאמר: חג הסכות תעשה לך. וחכמים אומרים, בלולבו של חברו אינו יוצא, שנאמר (ויקרא כג) ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל (סוכה מא) – לכל אחד ואחד. אבל יוצא הוא בסוכתו של חברו, שנאמר (שם) כל האזרח בישראל ישבו בסכות, כל ישראל ישבו בסוכה אחת.
ר' שמעון אומר, פסח וחג שאין עונת מלאכה – עשה זה ז' וזה ח' (ימים). עצרת שהיא עונת מלאכה, אינה אלא יום אחד בלבד. מלמד שחסך הכתוב על ישראל.
באספך מגרנך ומיקבך. מה גורן ויקב מיוחדים שגדלים על מי שנה שעברה, [ומתעשרים לשנה שעברה; אך כל שגדלים על מי שנה שעברה – מתעשרים לשנה שעברה]. יצאו ירקות, שאין גדלים על מי שנה שעברה, [מתעשרים לשנה הבאה], דברי ר' יוסי הגלילי.
פסוק יד
יכול אף בעופות ומנחות? תלמוד לומר בחגך – במי שחגיגה באה מהם, יצאו עופות ומנחות שאין חגיגה באה מהם.
אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך . חביב חביב קודם.פסוק טו
[יכול יהיה חוגג והולך כל ז'? תלמוד לומר וחגותם אותו , " אותו " אתה חוגג, ואי אתה חוגג כל שבעה].
אם כן, למה נאמר שבעת ימים? תשלומין כל שבעה.
כי יברכך ה' אלהיך . יכול בו במין? תלמוד לומר בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך.
והיית אך שמח . (סוכה מח וש"נ) לרבות לילי יו"ט (הראשון) [האחרון] לשמחה.
יכול שאני מרבה אף יו"ט (האחרון) [הראשון]? תלמוד לומר אך.
(מכאן אמרו, ישראל יוצאים ידי חובתם בנדרים ונדבות. יכול אף בעופות ובמנחות? תלמוד לומר אך).פסוק טז
שלוש פעמים בשנה . (חגיגה ג) אין " פעמים " אלא (זמנים) [רגלים]. וכה"א (ישעיה כו) תרמסנה רגל, רגלי עני פעמי דלים .
יראה . כדרך שבא לראות כך בא ליראות.
רג.
(זכורך) [זכור.] להוציא את הנשים.
זכור . להוציא טומטום ואנדרוגינוס.
כל זכורך . להביא את הקטנים.
(מכאן אמרו) (חגיגה ב) איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי; שנאמר זכורך . ובית הלל אומרים, כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית; שנאמר רגלים .
רד.
את פני ה' א-להיך . אם אתה עושה כן, פונה אני מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך.
רה.
בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות . (ר"ה ד) רבי (שמואל) [שמעון] אומר, אין תלמוד לומר " חג הסוכות ", שבו מדבר הכתוב! אלא מה תלמוד לומר " חג הסוכות ", מלמד שאינו עובר ב"בל תאחר", עד שיעברו רגלי כל השנה.
רו.
פסוק יז
פסוק יח
א.
שופטים ושטרים תתן לך . (סנהדרין טז) מנין שממנים ב"ד לכל ישראל? ת"ל שופטים תתן לך . ומנין שממנים שוטרים לכל ישראל? ת"ל שוטרים תתן לך .
רבי יהודה אומר, מנין שממנים אחד על גבי כולם? תלמוד לומר תתן לך , ואומר, [ והנה אמריהו כהן הראש עליכם ] ושטרים הלוים לפניכם (דה"ב יט).
ומנין שממנים ב"ד לכל עיר ועיר? תלמוד לומר שופטים בכל שעריך . ומנין שממנים שוטרים לכל עיר ועיר? תלמוד לומר ושוטרים לשעריך .
ומנין שממנים ב"ד לכל שבט ושבט? ת"ל ושופטים לשבטיך . ומנין שממנים שוטרים לכל שבט ושבט? ת"ל ושוטרים לשבטיך .
רשב"ג אומר, לשבטיך , ושפטו - מצוה לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו.
ושפטו את העם . בעל כרחם.פסוק יט
משפט צדק . [ לא תטה משפט בממון, לא תכיר פנים בדין. ד"א,] זה מינוי הדיינים. (והלא) [שהלא] כבר נאמר [ ושפטתם צדק ], לא תטה משפט [ לא תכיר פנים !] מה תלמוד לומר משפט צדק ? זה מינוי הדיינים.
לא תטה משפט . שלא תאמר "איש פלוני נאה", "איש פלוני קרובי".
לא תכיר פנים . שלא תאמר "איש פלוני עשיר", "איש פלוני עני".
ג.
ולא תקח שחד . ואין צריך לומר לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. כי השחד יעור עיני חכמים , ואין צריך לומר עיני טפשים. ויסלף דברי צדיקים , ואין צריך לומר דברי רשעים. כי השחד יעור , אומר על טהור טמא ועל טמא טהור. ויסלף דברי צדיקים , אומר על אסור מותר ועל מותר אסור.
[אלא] כי השחד יעור עיני חכמים - (ויסלף דברי צדיקים) אינו יוצא ידי עולמו, עד שיורהו צדק בהוראתו. ויסלף דברי צדיקים - אינו יוצא ידי עולמו, עד (שידע) [שלא ידע] מה מדבר.
(ד"א לא תטה משפט - בממון, לא תכיר פנים - בדין).פסוק כ
יצא חייב, מנין שמחזירין אותו לזכות? שנאמר צדק צדק תרדף .
(סנהדרין לב וש"נ) ד"א, צדק צדק תרדף , הלך אחר ב"ד היפה. אחר ב"ד של ריב"ז, ואחר ב"ד של ר' אליעזר.
למען תחיה וירשת את הארץ . מלמד שמינוי הדיינים, כדאי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם (ושלא להפילם בחרב).פסוק כא
ומנין לנוטע אילן בהר הבית שעובר בלא תעשה, תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.
(תמיד כח) רבי אליעזר בן יעקב אומר, מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה? תלמוד לומר [ כל עץ ] אצל מזבח ה' א-להיך .
כשהוא אומר אשר תעשה לך , לרבות במה.פסוק כב
ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' א-להיך . אין לי אלא מצבה, (ואשרה) עבודת כוכבים מנין? ודין הוא, ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, (אשרה) עבודת כוכבים ששנואה לאבות, אינו דין שתהא שנואה לבנים!?
<< · ספרי על דברים · טז · >>
ראו גם: התורה והמצוה על דברים טז - פירוש מלבי"ם על הספרי.
קיצור דרך: mdrjhlka-dm-16