קטגוריה:דברים טז כא
לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח יהוה אלהיך אשר תעשה לך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
לֹֽא־תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כׇּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
לֹֽא־תִטַּ֥ע לְ/ךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כָּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖י/ךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽ/ךְ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | לָא תִצּוּב לָךְ אֲשֵׁירַת כָּל אִילָן בִּסְטַר מַדְבְּחָא דַּייָ אֱלָהָךְ דְּתַעֲבֵיד לָךְ׃ |
ירושלמי (יונתן): | הֵיכְמָא דְלֵיתֵיכוֹן רַשָּׁאִין לְמִנְצוֹב אֲשֵׁירָתָא לִסְטַר מַדְבְּחָא דַיְיָ הֵיכְדֵין לֵיתֵיכוֹן רַשָּׁאִין לִמְזַוְוגָא בְּדִינָא גַבְרָא טִפְּשָׁא עִם דַּיָינַיָא חַכִּימַיָא לְמַלִיפָא לְכוֹן יַת דְּתַעַבְּדוּן לְכוֹן: |
רש"י (כל הפרק)
"לא תטע לך אשרה" - לחייבו עליה משעת נטיעתה ואפי' לא עבדה עובר בלא תעשה על נטיעתה
"לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך" - אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר הביתרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ – אַזְהָרָה לְנוֹטֵעַ אִילָן וּלְבוֹנֶה בַּיִת בְּהַר הַבַּיִת.
רשב"ם (כל הפרק)
אצל מזבח: כי שם היו רגילים לעשות כדכתיב בגדעון ואת האשרה אשר עליו תכרת, כזכר בניהם מזבחתם ואשירהם על עץ רענן:
לא תטע לך אשרה כל עץ. שום אילן, שלא יבואו לעובדו כמנהג הגויים:
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
דון יצחק אברבנאל (כל הפרק)
וידוע שהשופטים אין ראוי שיהיו מכלל האומות, כמו שכתוב (דברים לב, לא): "כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים", ואף כי ידינו בדיני ישראל. כי כמו שאף על פי ששחיטת הנכרי תהיה על האופן הראוי היא אסורה (חולין יג, א), ככה המשפט שיבא על ידם, אף על פי שיהיה כדת וכהלכה, הוא פסול ותועבת ה', וכמו שאמר: "ואלה המשפטים אשר לפניהם" (שמות כא, א), "לפניהם ולא לפני גויים" (גיטין פח, ב).
וצריך עוד שלא יהיו השופטים עמי הארץ, כי אם מומחים ובקיאים בדינים, וכמו שדרשו (שם): "לפניהם ולא לפני הדיוטות". וצריך עוד, שמלבד שיהיו השופטים מזרע ישראל, וחכמים, עוד יהיו בעלי מידות טובות, וכמאמר יתרו (שמות יח, כא): "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע".
ולהזהיר בענין המינוי, שלא יהיה על פי גויים, ולא על פי הדיוטות ועמי הארץ, ולא על פי רשעים בעלי מומין במידותיהם – לכך סמך למינוי השופטים שלוש אזהרות תכופות, דוגמת הפסולין לדין.
- הראשונה: "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך". כי ההולך לערכאות הגויים הוא כנוטע אשרה לפני מזבח ה', שאף שידינוהו הגויים כדיני ישראל, יהיה כאשרה אצל מזבח ה'.
כלי יקר (כל הפרק)
לא תטע וגו', ולא תקים וגו', לא תזבח וגו', במדרש אמרו (דב"ר ה, ו) כי בכסא של שלמה המלך היו שש מעלות והיו כתוב על אחד לא תטה, על השני לא תכיר, על השלישי לא תקח, על הרביעי לא תטע, על החמישי לא תקים, על הששי לא תזבח. וכל משכיל ישתומם על המראה מה ענין לא תזבח ולא תקים ולא תטע, לכסא שלמה אשר הוכן למשפט, ומאמר לא תזבח אשר יראה בעיניך רחוק לסמכו לכסא משפט הנני מראה מקום כי קרוב הדבר מאוד, כדרך שאמרו (ביבמות קא.) כשם שב"ד מנוקים היו בצדק כך היו מנוקים ממום שנאמר (שיר ד, ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך. וידוע שאין לך דבר הבא בקבלה שאין לו סמך מן התורה כי ד"ת מדברי קבלה לא ילפינן (חגיגה י, ב) ומהיכן למדו לומר כן מן התורה שהסנהדרין צריכין להיות נקיים מכל מום, אלא ודאי לפי שהכל מודים אפילו מאן דלא דריש סמוכים מ"מ במשנה תורה הכל דרשי סמוכים (יבמות ד, א) וא"כ למנ"מ נסמכו ששה לאוין הללו, אלא לומר לך שכולם תלוין ביושב על כסא דין ולא לחנם אמרה תורה שיהיה מקום ישיבת הסנהדרין אצל המזבח, אלא ודאי כדי ללמוד זה מזה וכל הפוסל במזבח עצמו ובנקרבים על גביו זהו הדבר הפוסל גם בסנהדרין.
בנקרבים על גבי המזבח כתיב, לא תזבח לה' אלהיך שור או שה אשר יהיה בו מום כל דבר רע, כשם שפוסל המום בקרבן כך פוסל גם בסנהדרין, כי כל מום חיצוני מגלה איזו רעה הנסתרת בתוך הגוף בין באדם, בין בבהמה, לכך נאמר בבהמה כל דבר רע כי המום הנגלה מורה שיש בקרבה איזו רעה נסתרת כל חלי וכל מכה, וכתבה לנו התורה כדי לגלות טעם המום הפוסל גם בסנהדרין כי המום החיצוני יוצא מן השורש פורה ראש ולענה כדרך שפרשנו למעלה בפר' אמור (כא.כא) בפסוק מום בו ע"ש, דרך משל אם הוא עור מעינו אחת ידענו בו כי השוחד גרם לו, ואם הוא פסח ידענו שרגלו לא עמדה במישור והוא צולע ופוסח על שתי הסעיפים וכן כל המומים, וזה"ש כשם שצריכין להיות מנוקים בצדק כו' למה תלוי המום בצדק אלא ודאי לפי שזה תלוי בזה כי המום מורה על קלקול הצדק לכך סמך פסוק לא תזבח לפסוק צדק צדק תרדוף.
וכשם שהמזבח היה צריך להיות מן אבנים הרבה ולא מצבת אבן אחת, כך הסנהדרין, כי אין דן יחידי אלא אחד (משנה, אבות ד, י) ע"כ היו הסנהדרין צריכין להיות רבים כי אנשי המעלה נמשלו לאבני נזר בהרבה מקומות במקרא, לכך היה כתוב על כסא שלמה לא תקים לך מצבה. ולא תטע לך אשרה דרשו (סנהדרין ז, ב) כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה ובמקום ת"ח כאלו נטעו אצל מזבח ה', וזה אזהרה גדולה על גסות הרוח ואנו למידין גם זה מן המזבח שלא רצה ה' במזבח של כסף וזהב אלא מזבח אדמה תעשה לי, המורה על גדר הענוה ורז"ל אמרו (משנה, אבות ד, ט) הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. וכמ"ש (תהלים כה, ט) ידרך ענוים במשפט. ובטעמו של דבר זה הארכנו למעלה פר' משפטים על פי המדרש אשר הובא בילקוט פר' זו על פסוק שופטים ושוטרים. משל למלך שהיה לו פרדס נאה והיה לו בן קטן כו', ושם אתנו ביאור יקר על מדרש זה המאמת דבר זה שהגסות רוח מקלקל כל הדינין, ושורש הקלקול פורה מן הדיינים אשר נתמנו לשם שבח ואושר מצד רום לבבו או לבב קרוביו המהדרים אחר יותרת הכבוד והשררה ומעמידין אשרה זו כדי שיהיה מאושר בארץ כהוראת לשון אשרה, ורז"ל (סוטה ה, א) אמרו כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשרה כו', ש"מ שמשפט אחד להם לאשרה ולמסתופפים בצלה שניהם גדועים ונכרתים ובמקום ת"ח כאלו נטעו אצל המזבח כי שם מושב הסנהדרין והיינו במקום ת"ח.
ובדורינו כמה אשירות נוטעים בכל עיר ועיר, לא יבקרו בין במקום ת"ח או לא גם כי יהיה בעירו ת"ח מופלא בתורה וחסידות כל חכמתו לא עמדה לו, כי עכ"פ כל אחד יבחר לו בקרובו או במחותנו אשר יודע בו שהוא יחניף לו או יתנגד לשונאו, ופרצה זו במלואה ברבת בני עמי אשר לכבוד זרע אברהם עת לקצר. ומ"מ עלה בידי ביאור יקר בסמיכות ששה לאוין אלו.אור החיים (כל הפרק)
מדרש ספרי (כל הפרק)
לא תטע לך אשרה. מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה.
ומנין לנוטע אילן בהר הבית שעובר בלא תעשה, תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.
(תמיד כח) רבי אליעזר בן יעקב אומר, מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה? תלמוד לומר [ כל עץ ] אצל מזבח ה' א-להיך .
כשהוא אומר אשר תעשה לך , לרבות במה.מלבי"ם - התורה והמצוה
ה.
לא תטע לך אשרה כל עץ . פי' חז"ל שנטיעת אשרה אסור בכ"מ, ונטיעת כל עץ אסור אצל מזבח. שאם לא כן היה לו לומר “לא תטע כל עץ", ואשרה בכלל!
ומ"ש אצל מזבח , ס"ל לת"ק לאסור נטיעת עץ בכל הר הבית. וראב"י מוסיף אף לאסור אכסדראות, מלשון " כל עץ . ואינו אוסר רק בעזרה, לא בהר הבית, דכתיב אצל מזבח , שהוא בעזרה.
והראב"ד בהל' בית הבחירה פ"א, אינו אוסר רק (=אלא) בעזרת כהנים. והארכתי בזה במקום אחר.
וממ"ש אשר תעשה לך , מבואר שאף שאינו מזבח הגדול, רק מזבח שתעשה לך, לעצמך, שהוא במות יחידים - אסור לנטוע. ועיין בז"א שהאריך בזה.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים טז כא.
עץ - לא ליד המזבח
(דברים טז כא): "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ"
לא תטע לך אשרה (עץ מקודש), ולא תטע לך כל עץ סמוך למזבח ה' אלהיך אשר תעשה לך .
דקויות
אשרה לעומת עץ
1. בפסוק ישנם שני איסורים:
- איסור לנטוע אשרה . אשרה היא עץ מקודש; בעיני עמי הארץ הקדומים נחשב לאל, או סמל לאל, או "סתם" למביא מזל טוב. עצים כאלה נזכרו רבות בתנ"ך וגם במקורות חיצוניים; ראו עצים מקודשים . האיסור לעבוד את העץ לא נזכר כאן כי הוא מובן מאליו, ונזכר כבר בפסוקים רבים אחרים; כאן הדגש הוא על עצם הנטיעה: "לא תטע לך אשרה - לחייבו עליה משעת נטיעתה. ואפילו לא עבדה, עובר בלא תעשה על נטיעתה" ( רש"י ) .
- איסור לנטוע כל עץ - גם לנוי בלבד - ליד מזבח ה' . איסור זה הוא כנראה סייג לאיסור הקודם: אסור לנטוע עץ ליד המזבח, כי הוא עלול להחשב לעץ מקודש. "כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך - אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר הבית" ( רש"י ) .
2. יש מפרשים שמדובר באיסור אחד, וחציו השני של הפסוק מגדיר את הראשון: "אשרה" מוגדרת כ"כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך": " "כל אילן הנטוע על פתחי בית אלהים יקרא אשרה, אולי בעבור שהוא שם דרך מראה אותו לעם יקרא כן, מלשון "תמוך אשורי במעגלותיך" ( תהלים יז ה ) . יזהיר הכתוב שלא יטע אילן אצל מזבח ה' לנוי ויחשוב שהוא כבוד והדר למזבח השם, ואסר אותו בעבור שהוא מנהג עובדי עבודה זרה לטעת אילנות בפתחי בתי עבודה זרה, שלהם וכענין שנאמר "והרסת את מזבח הבעל וגו' ואת האשרה אשר עליה תכרת" ( שופטים ו כה ) ." " ( רמב"ן ) .
- אולם במציאות, ישנם בארץ ישראל עצים רבים הנחשבים בעיני המקומיים ל"מקודשים", ואינם סמוכים למזבח. ולכן נראה יותר שיש כאן שני איסורים שונים.
אשר תעשה לך
המילים אשר תעשה לך נראות מיותרות, וחז"ל דרשו אותן "לרבות במה" ( ספרי ) : "ממה שאמר אשר תעשה לך , מבואר שאף שאינו מזבח הגדול, רק מזבח שתעשה לך, לעצמך, שהוא במות יחידים - אסור לנטוע" (מלבי"ם) .
הקבלות
בפסוקים הקודמים מדובר על מינוי שופטים. הפסוק שלנו עובר באופן חד לנושא אחר לגמרי - איסורים הקשורים למזבח. מה הקשר?
- במדרש ( דברים רבה ה ו ) הסבירו, שאיסורי הטיית הדין קשורים לאיסורי המזבח. " "אמר רבי אחא: בוא וראה: שש מעלות היה לכסא של שלמה. מנין? שנאמר ( מלכים א י יט ) : "שש מעלות לכסא". ובפרשה זו כתובים ששה דברים בלא תעשה, ואלו הן: לא תטה משפט, ולא תכיר פנים, ולא תקח שוחד, לא תטע לך אשרה, ולא תקים לך מצבה, ולא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום . הרי ששה. והיה הכרוז עומד לפני כיסאו של שלמה. כיון שהיה עולה מעלה הראשונה, היה כורז: לא תטה משפט . מעלה השנייה היה כורז: לא תכיר פנים . שלישית היה כורז: לא תקח שוחד . רביעית, לא תטע לך אשרה . חמישית, לא תקים לך מצבה . ששית, לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום" ".
- שלושה איסורי הטיית הדין: לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תיקח שוחד;
- וכנגדם, שלושה איסורים הקשורים למזבח: לא לנטוע עץ לידו, לא להקים מצבת-אבן, ולא לזבוח בעל-מום.
ויש ללמוד מסמיכות הפסוקים, שכל הדינים שנאמרו על המזבח תקפים גם לגבי השופטים ( כלי יקר ) :
- אסור לזבוח בעלי-מום; גם חברי הסנהדרין צריכים להיות נקיים ממום ( ביבמות קא. ) "כשם שבית-דין מנוקים היו בצדק, כך היו מנוקים ממום".
- אסור להקים מזבח מאבן אחת (=מצבה) אלא רק מאבנים רבות; וגם בבית-הדין, אסור לפסוק את הדין על-פי דיין אחד, "כי אין דן יחידי אלא אחד" ( משנה, אבות ד, י ) . "על-כן היו הסנהדרין צריכין להיות רבים, כי אנשי המעלה נמשלו לאבני נזר בהרבה מקומות במקרא".
- אסור לנטוע אשרה; וגם בבית הדין, "כל המעמיד דיין שאינו הגון - כאילו נוטע אשרה, ובמקום תלמיד-חכם - כאלו נטעו אצל מזבח ה'". האשרה מסמלת את החיצוניות - עץ יפה אך מנוגד לרצון ה'; כך גם הדיין שאינו הגון - שממנים אותו בגלל יופיו או כבודו או עושרו. " "וזה אזהרה גדולה על גסות הרוח, ואנו למידין גם זה מן המזבח, שלא רצה ה' במזבח של כסף וזהב אלא מזבח אדמה תעשה לי, המורה על גדר הענוה... ושורש הקלקול פורה מן הדיינים, אשר נתמנו לשם שבח ואושר מצד רום לבבו או לבב קרוביו המהדרים אחר יותרת הכבוד והשררה, ומעמידין אשרה זו כדי שיהיה מאושר בארץ כהוראת לשון אשרה, ורז"ל ( סוטה ה, א ) אמרו "כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשרה", שמע מינה שמשפט אחד להם לאשרה ולמסתופפים בצלה, שניהם גדועים ונכרתים" ".
וסיים הרב בעל כלי יקר: "ובדורינו, כמה אשירות נוטעים בכל עיר ועיר, לא יבקרו בין במקום תלמיד-חכם או, לא גם כי יהיה בעירו תלמיד-חכם מופלא בתורה וחסידות כל חכמתו לא עמדה לו, כי על-כל-פנים כל אחד יבחר לו בקרובו או במחותנו אשר יודע בו שהוא יחניף לו או יתנגד לשונאו, ופרצה זו במלואה ברבת בני עמי, אשר לכבוד זרע אברהם עת לקצר. ומכל-מקום, עלה בידי ביאור יקר בסמיכות ששה לאוין אלו."
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2021-08-15.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "דברים טז כא"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.