תרגום

עץ - לא ליד המזבח

(דברים טז כא): "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ"

לא תטע לך אשרה (עץ מקודש), ולא תטע לך כל עץ סמוך למזבח ה' אלהיך אשר תעשה לך .

דקויות

אשרה לעומת עץ

1. בפסוק ישנם שני איסורים:

• איסור לנטוע אשרה . אשרה היא עץ מקודש; בעיני עמי הארץ הקדומים נחשב לאל, או סמל לאל, או "סתם" למביא מזל טוב. עצים כאלה נזכרו רבות בתנ"ך וגם במקורות חיצוניים; ראו עצים מקודשים . האיסור לעבוד את העץ לא נזכר כאן כי הוא מובן מאליו, ונזכר כבר בפסוקים רבים אחרים; כאן הדגש הוא על עצם הנטיעה: "לא תטע לך אשרה - לחייבו עליה משעת נטיעתה. ואפילו לא עבדה, עובר בלא תעשה על נטיעתה" ( רש"י ) .
• איסור לנטוע כל עץ - גם לנוי בלבד - ליד מזבח ה' . איסור זה הוא כנראה סייג לאיסור הקודם: אסור לנטוע עץ ליד המזבח, כי הוא עלול להחשב לעץ מקודש. "כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך - אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר הבית" ( רש"י ) .

2. יש מפרשים שמדובר באיסור אחד, וחציו השני של הפסוק מגדיר את הראשון: "אשרה" מוגדרת כ"כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך": " "כל אילן הנטוע על פתחי בית אלהים יקרא אשרה, אולי בעבור שהוא שם דרך מראה אותו לעם יקרא כן, מלשון "תמוך אשורי במעגלותיך" ( תהלים יז ה ) . יזהיר הכתוב שלא יטע אילן אצל מזבח ה' לנוי ויחשוב שהוא כבוד והדר למזבח השם, ואסר אותו בעבור שהוא מנהג עובדי עבודה זרה לטעת אילנות בפתחי בתי עבודה זרה, שלהם וכענין שנאמר "והרסת את מזבח הבעל וגו' ואת האשרה אשר עליה תכרת"  ( שופטים ו כה ) ." " ( רמב"ן ) .

• אולם במציאות, ישנם בארץ ישראל עצים רבים הנחשבים בעיני המקומיים ל"מקודשים", ואינם סמוכים למזבח. ולכן נראה יותר שיש כאן שני איסורים שונים.

אשר תעשה לך

המילים אשר תעשה לך נראות מיותרות, וחז"ל דרשו אותן "לרבות במה" ( ספרי ) : "ממה שאמר אשר תעשה לך , מבואר שאף שאינו מזבח הגדול, רק מזבח שתעשה לך, לעצמך, שהוא במות יחידים - אסור לנטוע" (מלבי"ם) .

הקבלות

בפסוקים הקודמים מדובר על מינוי שופטים. הפסוק שלנו עובר באופן חד לנושא אחר לגמרי - איסורים הקשורים למזבח. מה הקשר?

- במדרש ( דברים רבה ה ו ) הסבירו, שאיסורי הטיית הדין קשורים לאיסורי המזבח. " "אמר רבי אחא: בוא וראה: שש מעלות היה לכסא של שלמה. מנין? שנאמר ( מלכים א י יט ) : "שש מעלות לכסא". ובפרשה זו כתובים ששה דברים בלא תעשה, ואלו הן: לא תטה משפט, ולא תכיר פנים, ולא תקח שוחד, לא תטע לך אשרה, ולא תקים לך מצבה, ולא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום . הרי ששה. והיה הכרוז עומד לפני כיסאו של שלמה. כיון שהיה עולה מעלה הראשונה, היה כורז: לא תטה משפט . מעלה השנייה היה כורז: לא תכיר פנים . שלישית היה כורז: לא תקח שוחד . רביעית, לא תטע לך אשרה . חמישית, לא תקים לך מצבה . ששית, לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום" ".

• שלושה איסורי הטיית הדין: לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תיקח שוחד;
• וכנגדם, שלושה איסורים הקשורים למזבח: לא לנטוע עץ לידו, לא להקים מצבת-אבן, ולא לזבוח בעל-מום.

ויש ללמוד מסמיכות הפסוקים, שכל הדינים שנאמרו על המזבח תקפים גם לגבי השופטים ( כלי יקר ) :

• אסור לזבוח בעלי-מום; גם חברי הסנהדרין צריכים להיות נקיים ממום ( ביבמות קא. ) "כשם שבית-דין מנוקים היו בצדק, כך היו מנוקים ממום".
• אסור להקים מזבח מאבן אחת (=מצבה) אלא רק מאבנים רבות; וגם בבית-הדין, אסור לפסוק את הדין על-פי דיין אחד, "כי אין דן יחידי אלא אחד" ( משנה, אבות ד, י ) . "על-כן היו הסנהדרין צריכין להיות רבים, כי אנשי המעלה נמשלו לאבני נזר בהרבה מקומות במקרא".
• אסור לנטוע אשרה; וגם בבית הדין, "כל המעמיד דיין שאינו הגון - כאילו נוטע אשרה, ובמקום תלמיד-חכם - כאלו נטעו אצל מזבח ה'". האשרה מסמלת את החיצוניות - עץ יפה אך מנוגד לרצון ה'; כך גם הדיין שאינו הגון - שממנים אותו בגלל יופיו או כבודו או עושרו. " "וזה אזהרה גדולה על גסות הרוח, ואנו למידין גם זה מן המזבח, שלא רצה ה' במזבח של כסף וזהב אלא מזבח אדמה תעשה לי, המורה על גדר הענוה... ושורש הקלקול פורה מן הדיינים, אשר נתמנו לשם שבח ואושר מצד רום לבבו או לבב קרוביו המהדרים אחר יותרת הכבוד והשררה, ומעמידין אשרה זו כדי שיהיה מאושר בארץ כהוראת לשון אשרה, ורז"ל ( סוטה ה, א ) אמרו "כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשרה", שמע מינה שמשפט אחד להם לאשרה ולמסתופפים בצלה, שניהם גדועים ונכרתים" ".

וסיים הרב בעל כלי יקר: "ובדורינו, כמה אשירות נוטעים בכל עיר ועיר, לא יבקרו בין במקום תלמיד-חכם או, לא גם כי יהיה בעירו תלמיד-חכם מופלא בתורה וחסידות כל חכמתו לא עמדה לו, כי על-כל-פנים כל אחד יבחר לו בקרובו או במחותנו אשר יודע בו שהוא יחניף לו או יתנגד לשונאו, ופרצה זו במלואה ברבת בני עמי, אשר לכבוד זרע אברהם עת לקצר. ומכל-מקום, עלה בידי ביאור יקר בסמיכות ששה לאוין אלו."