מ"ג דברים טז כב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולא תקים לך מצבה אשר שנא יהוה אלהיך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְלָא תְקִים לָךְ קָמָא דְּרַחֵיק יְיָ אֱלָהָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְהֵיכְמָא דְלֵיתֵיכוֹן רְשָׁאִין לְמִקְמָא קָמָא הֵיכְדֵין לֵיתֵיכוֹן רַשָּׁאִין לְמַנָאָה לְפַרְנָסָא גַּבְרָא זִידְנָא דְרַחֲקֵיהּ יְיָ אֱלָהָכוֹן: |
רש"י
"אשר שנא" - מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות ואת זו שנא כי חק היתה לכנענים ואע"פ שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו חק לע"א
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲשֶׁר שָׂנֵא – מִזְבַּח אֲבָנִים וּמִזְבַּח אֲדָמָה צִוָּה לַעֲשׂוֹת; וְאֶת זוֹ שָׂנֵא, כִּי חֹק הָיְתָה לַכְּנַעֲנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה אֲהוּבָה לוֹ בִּימֵי הָאָבוֹת, עַכְשָׁו שְׂנֵאָהּ (ספרי קמו), מֵאַחַר שֶׁעֲשָׂאוּהָ אֵלּוּ חֹק לַעֲבוֹדָה זָרָה.
רשב"ם
רמב"ן
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
- והשניה: לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך. כי המשים הדיוט עם הארץ שופט על העם הרי הוא כמקים מצבת אבן, כשהוא אבן דומם מבלי דעת, ואין בו כי אם הפרצוף. והרי הוא כמצבה, שהוא הדבר אשר שנא השם יתעלה, רוצה לומר ההדיוט שאין בו ידיעה:
- (המשך הקטע נמצא ב: אברבנאל על דברים יז א)
ואמנם המצבה ביאר בה שנים, עם היות שנמצא זכרונה באבות, לא היתה שמה להעלות עליה עולה, כי תמיד היו בונים מזבח להעלות עליו עולה וזבח. ואמנם היתה המצבה לאות ולזכרון, לעד ולסימן, וכמו שאמר (בראשית לא, נב): "עד הגל הזה ועדה המצבה". וביעקב נאמר כשראה מראות הסולם (בראשית כח, יח): "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה", שהיה זה לסימן אשר שם יהיה בית אלהים, כמו שאמר: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים" וגו'. אמנם המצבה שהיו נוהגים הגויים היתה לעולה וזבח, ולכן היו מקימין אותה למעלה. וזה שאמר: "ולא תקים לך מצבה", שאמר בה לשון קימה, לא לשון שימה כמו שבא באבות. ואמר: "אשר שנא", רוצה לומר: מאותה המצבה ששנא ה' אלהיך, שהיא המצבה שהיא לעבוד עליה כמו המזבח; פרט למצבות העדות, שאינם אסורות ולא שנאם השם יתעלה:
ואמנם הבמות שהותרו ישראל להעלות עליהם קודם בנין הבית, לא היו מאבן אחת, אבל היה המזבח בנין אבנים גדול גבוה ולו קרנות ארבעה, ולו יסוד סובב יעלו על יסודו ויקריבו בין קרנותיו. והבמה היתה כעין הר נעשה מעפר מקובץ, ועליו מזבח בנוי להקריב בו. שכל דבר רם וגבוה נקרא כן, "אעלה על במתי עב" (ישעיהו יד, יד), "ואתה על במותימו תדרוך" (דברים לג, כט). אמנם המצבה היא היתה מאבן אחת גדולה, והיתה בימי האבות לסימן ולעדות ולזכרון, כמו שזכרתי; וכן היה האבן שזכר יהושע בדבריו האחרונים (יהושע כד, כז). ובימי הגויים היה המצבה במקום המזבח; ולא היתה מושלכת על הארץ, כי אם בקימה ומעלה, ועל כן ציוותה תורה: "ולא תקים לך מצבה". וביאר מאיזו מצבה יאסור, באמרו: "אשר שנא ה' אלהיך", רוצה לומר, מאותם מצבות הגויים שעושים להקרבה אשר שנא השם יתעלה אותם, לא מהמצבות שהיו נוהגים האבות לעד ולזכרון. והותר בזה הספק השני:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' א-להיך . אין לי אלא מצבה, (ואשרה) עבודת כוכבים מנין? ודין הוא, ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, (אשרה) עבודת כוכבים ששנואה לאבות, אינו דין שתהא שנואה לבנים!?
מלבי"ם - התורה והמצוה
ו.
ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' . מוסיף " אשר שנא " ללמד שאף מצבה לה', שהיתה אהובה מקדם בימי האבות, וגם משה העמיד שתים עשרה מצבה; עתה אסורה, כי עתה שנא אותה. וכ"ש ענינים שהיו מיוחדים לכו"ם (=לכוכבים ומזלות), שלא היו אהובים כלל, שאסורים.
ולכן במ"ש בפ' בהר ופסל ומצבה לא תקימו , פי' בספרא בהר קה, על המרקוליס שע"ג הדרכים, או על החמנים שבראשי הגגות. כי מצבה לעכו"ם [ששם מיירי לעכו"ם], הוא כ"ש מכאן.