המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"כי את מזבחותם". זה כבר הזהיר בפ' משפטים, ופה הוסיף את אשריו תכרתון שלא נזכר שם, והוא עפמ"ש בע"ז (דף נג) אר"י אמר רב ישראל שזקף לבנה להשתחות לה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה דא"ר ואשריהם תשרפון באש והלא ארץ ישראל ירושה להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אלא מדפלחי ישראל לעגל גלי אדעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתו עכו"ם שליחותא דידהו קא עבדי, לכן בצווי שבפרשת משפטים שהיה קודם מעשה העגל לא הוצרכו לבער האשרות, דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ובצווי זאת שהיה אחר מעשה העגל נאסרו האשרות לכן הוסיף שרפת האשרות:
"כי את מזבחתם תתצון ואת מצבתם תשברון ואת אשריו תכרתון." (יג):
ראוי לשום לב שבפסוק הקודם דבר בלשון יחיד, ובזה בלשון רבים. אך יאמר הלא אמרתי לך שני דברים: אחד, השמר לך פן תכרות ברית וכו'; ועוד אמרתי שהמוקש שלך לא יהיה רק בקרבך ולא בפועל. והלא תוכל להשיב כי אחר אשר צויתיך (דברים כ טז) לא תחיה כל נשמה, איך יתכן תכרות להם ברית. ועל השנית שלא יכשילוני במעשה, מי יערב לי שלא יספיקו לי להחטיאני בפועל. לזה אמר על הראשון "כי את מזבחותם תתוצון" וכו', לשון רבים לומר תדע איך תתפתה מהם, כי תחשיבם לגרי צדק. כי הלא בהרסך במותיהם יתלוה אליך יושב הארץ להרוס עמך באופן שאת מזבחותם תתוצון אתה ויושב הארץ הנזכר "ואת מצבותם תשברון" וכו' אתה והוא, באופן תחשיבם לגרי צדק ותבא לכרות להם ברית:
