מ"ג דברים טז כא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח יהוה אלהיך אשר תעשה לך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹֽא־תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כׇּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תִצּוּב לָךְ אֲשֵׁירַת כָּל אִילָן בִּסְטַר מַדְבְּחָא דַּייָ אֱלָהָךְ דְּתַעֲבֵיד לָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | הֵיכְמָא דְלֵיתֵיכוֹן רַשָּׁאִין לְמִנְצוֹב אֲשֵׁירָתָא לִסְטַר מַדְבְּחָא דַיְיָ הֵיכְדֵין לֵיתֵיכוֹן רַשָּׁאִין לִמְזַוְוגָא בְּדִינָא גַבְרָא טִפְּשָׁא עִם דַּיָינַיָא חַכִּימַיָא לְמַלִיפָא לְכוֹן יַת דְּתַעַבְּדוּן לְכוֹן: |
רש"י
"לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך" - אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר הבית
מפרשי רש"י
[כז] לא תטע לך אשרה כל עץ אזהרה וכו'. כאילו חסר וי"ו, וכאילו כתב 'וכל עץ אצל מזבח ה. וכדי שלא תטעה לומר שפירושו דומיא ד"לא תטע לך אשרה", דהוא לעבודה זרה, ולפיכך כתב "כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך" בלא וי"ו, דלא קאי על אשירה, וכאילו כתב בפני עצמו כל אחד ואחד בלאו; לא תטע לך אשירה, לא תטע לך כל עץ, דהשתא לא הוי דומיא. ולפיכך לא מפרש רש"י 'ולא תטע לך כל עץ' בוי"ו, שלא תטעה לומר דהאי "כל עץ" הוא לעבודה זרה כמו "לא תטע לך אשרה". אי נמי, דהוי משמע דוקא נטיעה הוא דאסר, אבל בונה לא, לכך כתב "כל עץ וגו'", רוצה לומר דכל עץ - בין בית בין אילן - לא יהיה אצל מזבח ה' אלקיך, וזהו יותר נכון. דאילו לפירוש הראשון קשיא, דאף על גב דהיה כתוב 'וכל עץ אצל מזבח ה' אלקיך', לא היינו טועים לפרש דלעובדה איירי, דאי לעובדה לכתוב "כל עץ", ולא לכתוב אשרה. והרמב"ם מפרש דהא דאמר דאזהרה הוא לבנות בית, אין זה אלא אסמכתא, דעיקר קרא אתיא לנטיעה, ולא לבונה:
ומפרש הרמב"ם בפרק ו' מהלכות עבודה זרה (ה"ט) הנוטע אילן אצל מזבח ה' הרי זה לוקה, דכתיב "לא תטע לך אשירה אצל מזבח ה' אלקיך", לפי שהיה דרך עובדי עבודה זרה ליטע אילנות בצד מזבח כדי שיתקבצו שם העם. ואחר כך כתב (שם ה"י) אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושים בחצרות, וזו הרחקה יתירה, שנאמר "כל עץ". כך הם דברי הרמב"ם ז"ל:
ואין נראה מדברי רש"י ז"ל דהוא אסמכתא, שהרי פירש שהוא 'אזהרה לנוטע אילן [ולבונה בית] וכו. ובספרי שנינו בהדיא דהבונה אכסדרה הוא בלא תעשה. ואין הטעם כמו שפירש הרמב"ם ז"ל משום שהיה דרך עובדי עבודה זרה לעשות כך כדי לקבץ העם תחתיה, אבל טעם האיסור דהוא כמו שתוף דבר אל דבר, שהרי ראוי להיות המזבח במיוחד, כדי להורות על מי שנבנה לו המזבח הוא מיוחד. ומי שנוטע אצלו אילן, או בית, הרי הוא משתף עמו דבר:
וזה למדתי ממה שאמרו רז"ל בפרק קמא דסנהדרין (דף ז:) 'הממנה דיין שאינו הגון כאילו נטע אשירה, ובמקום תלמיד חכם כאילו נטע אשירה אצל מזבח, שנאמר "לא תטע לך אשירה אצל מזבח ה'"'. וכמו ששם עיקר האיסור שהשוה יחד שאינו הגון להגון, כך הנוטע אשירה אצל מזבח ה' הרי הוא משתף יחד העבודה זרה למי שהוא יחיד בעולמו. ואף בית או עץ אסור, דסוף סוף אף על גב שלא עשאו לעבודה זרה, הוא משתף יחד בית דירה למזבח. וכן האילן, שהוא דבר נטיעה, משתף למזבח, ואסור. וזהו עיקר הטעם. והשתא בין עץ ובין בית אסור, והוא בלא תעשה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ – אַזְהָרָה לְנוֹטֵעַ אִילָן וּלְבוֹנֶה בַּיִת בְּהַר הַבַּיִת.
רשב"ם
לא תטע לך אשרה כל עץ. שום אילן, שלא יבואו לעובדו כמנהג הגויים:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
וצריך עוד שלא יהיו השופטים עמי הארץ, כי אם מומחים ובקיאים בדינים, וכמו שדרשו (שם): "לפניהם ולא לפני הדיוטות". וצריך עוד, שמלבד שיהיו השופטים מזרע ישראל, וחכמים, עוד יהיו בעלי מידות טובות, וכמאמר יתרו (שמות יח, כא): "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע".
ולהזהיר בענין המינוי, שלא יהיה על פי גויים, ולא על פי הדיוטות ועמי הארץ, ולא על פי רשעים בעלי מומין במידותיהם – לכך סמך למינוי השופטים שלוש אזהרות תכופות, דוגמת הפסולין לדין.
- הראשונה: "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך". כי ההולך לערכאות הגויים הוא כנוטע אשרה לפני מזבח ה', שאף שידינוהו הגויים כדיני ישראל, יהיה כאשרה אצל מזבח ה'.
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
בנקרבים על גבי המזבח כתיב, לא תזבח לה' אלהיך שור או שה אשר יהיה בו מום כל דבר רע, כשם שפוסל המום בקרבן כך פוסל גם בסנהדרין, כי כל מום חיצוני מגלה איזו רעה הנסתרת בתוך הגוף בין באדם, בין בבהמה, לכך נאמר בבהמה כל דבר רע כי המום הנגלה מורה שיש בקרבה איזו רעה נסתרת כל חלי וכל מכה, וכתבה לנו התורה כדי לגלות טעם המום הפוסל גם בסנהדרין כי המום החיצוני יוצא מן השורש פורה ראש ולענה כדרך שפרשנו למעלה בפר' אמור (כא.כא) בפסוק מום בו ע"ש, דרך משל אם הוא עור מעינו אחת ידענו בו כי השוחד גרם לו, ואם הוא פסח ידענו שרגלו לא עמדה במישור והוא צולע ופוסח על שתי הסעיפים וכן כל המומים, וזה"ש כשם שצריכין להיות מנוקים בצדק כו' למה תלוי המום בצדק אלא ודאי לפי שזה תלוי בזה כי המום מורה על קלקול הצדק לכך סמך פסוק לא תזבח לפסוק צדק צדק תרדוף.
וכשם שהמזבח היה צריך להיות מן אבנים הרבה ולא מצבת אבן אחת, כך הסנהדרין, כי אין דן יחידי אלא אחד (משנה, אבות ד, י) ע"כ היו הסנהדרין צריכין להיות רבים כי אנשי המעלה נמשלו לאבני נזר בהרבה מקומות במקרא, לכך היה כתוב על כסא שלמה לא תקים לך מצבה. ולא תטע לך אשרה דרשו (סנהדרין ז, ב) כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה ובמקום ת"ח כאלו נטעו אצל מזבח ה', וזה אזהרה גדולה על גסות הרוח ואנו למידין גם זה מן המזבח שלא רצה ה' במזבח של כסף וזהב אלא מזבח אדמה תעשה לי, המורה על גדר הענוה ורז"ל אמרו (משנה, אבות ד, ט) הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. וכמ"ש (תהלים כה, ט) ידרך ענוים במשפט. ובטעמו של דבר זה הארכנו למעלה פר' משפטים על פי המדרש אשר הובא בילקוט פר' זו על פסוק שופטים ושוטרים. משל למלך שהיה לו פרדס נאה והיה לו בן קטן כו', ושם אתנו ביאור יקר על מדרש זה המאמת דבר זה שהגסות רוח מקלקל כל הדינין, ושורש הקלקול פורה מן הדיינים אשר נתמנו לשם שבח ואושר מצד רום לבבו או לבב קרוביו המהדרים אחר יותרת הכבוד והשררה ומעמידין אשרה זו כדי שיהיה מאושר בארץ כהוראת לשון אשרה, ורז"ל (סוטה ה, א) אמרו כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשרה כו', ש"מ שמשפט אחד להם לאשרה ולמסתופפים בצלה שניהם גדועים ונכרתים ובמקום ת"ח כאלו נטעו אצל המזבח כי שם מושב הסנהדרין והיינו במקום ת"ח.
ובדורינו כמה אשירות נוטעים בכל עיר ועיר, לא יבקרו בין במקום ת"ח או לא גם כי יהיה בעירו ת"ח מופלא בתורה וחסידות כל חכמתו לא עמדה לו, כי עכ"פ כל אחד יבחר לו בקרובו או במחותנו אשר יודע בו שהוא יחניף לו או יתנגד לשונאו, ופרצה זו במלואה ברבת בני עמי אשר לכבוד זרע אברהם עת לקצר. ומ"מ עלה בידי ביאור יקר בסמיכות ששה לאוין אלו.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ומנין לנוטע אילן בהר הבית שעובר בלא תעשה, תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.
(תמיד כח) רבי אליעזר בן יעקב אומר, מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה? תלמוד לומר [ כל עץ ] אצל מזבח ה' א-להיך .
כשהוא אומר אשר תעשה לך , לרבות במה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
ה.
לא תטע לך אשרה כל עץ . פי' חז"ל שנטיעת אשרה אסור בכ"מ, ונטיעת כל עץ אסור אצל מזבח. שאם לא כן היה לו לומר “לא תטע כל עץ", ואשרה בכלל!
ומ"ש אצל מזבח , ס"ל לת"ק לאסור נטיעת עץ בכל הר הבית. וראב"י מוסיף אף לאסור אכסדראות, מלשון " כל עץ . ואינו אוסר רק בעזרה, לא בהר הבית, דכתיב אצל מזבח , שהוא בעזרה.
והראב"ד בהל' בית הבחירה פ"א, אינו אוסר רק (=אלא) בעזרת כהנים. והארכתי בזה במקום אחר.
וממ"ש אשר תעשה לך , מבואר שאף שאינו מזבח הגדול, רק מזבח שתעשה לך, לעצמך, שהוא במות יחידים - אסור לנטוע. ועיין בז"א שהאריך בזה.