ספרי על דברים טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



<< · ספרי על דברים · טו · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

מקץ שבע שנים. יכול מתחלת השנה? (או בסופה)? הרי אתה דן: נאמר כאן "קץ", ונאמר להלן "קץ" (דברים לא); מה "קץ" האמור להלן, בסופה ולא בתחילתה, אף "קץ" האמור כאן, בסופה ולא בתחילתה.

תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה שמוט. (גיטין לו וש"נ). כל זמן שיש לו שמיטה – אתה משמט.

שבע שנים. יכול שבע שנים לכל אחד ואחד? הרי אתה דן: חייב שבע שנים בשמיטה, וחייב שבע שנים במלוה. מה שבע שנים האמור בשמיטה, שבע שנים לכל העולם; אף שבע שנים האמור במלוה, שבע שנים לכל העולם.

או כלך לדרך זו: חייב שבע שנים בעבד עברי, וחייב שבע שנים במלוה. מה שבע שנים האמור בעבד עברי, שבע שנים לכל אחד ואחד; אף שבע שנים האמור במלוה, שבע שנים לכל אחד ואחד!

נראה למי ד[ו]מה. דנין דבר שתלוי (ביובל) [בשמיטה] מדבר שתלוי (ביובל) [בשמיטה], ואל יוכיח עבד עברי, שאין תלוי (ביובל) [בשמיטה].

או כלך לדרך זו: דנים דבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ מדבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ, ואל יוכיח (השמטה) [השמטת קרקע], שאין נוהג אלא בארץ!

ת"ל: שבע שנים תעשה שמיטה, לגזירה שוה. מה "שבע שנים" האמורים בשמיטה, שבע שנים לכל העולם; אף "שבע שנים" האמורים במלוה, שבע שנים לכל העולם.

[ריה"ג אומר, יכול ז' שנים לכל אחד וא'? כשהו"א (=כשהוא אומר): קרבה שנת השבע שנת השמטה, אם ז' שנים לכל אחד ואחד, היאך היא קרבה? אמור מעתה, ז' שנים לכל העולם].

יכול (יהיה) [תהיה] השמטת כספים נוהגת במדבר? ת"ל: תעשה שמיטה, שמוט.

[או] לא אמרתי אלא בארץ ישראל, שאתה עושה שמיטה אתה משמט (בארץ). בחוצה לארץ שאי אתה עושה שמיטה, אי אתה משמט?

ת"ל: כי קרא שמיטה לה', בין בארץ בין בחוצה לארץ.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וזה דבר השמיטה. מכאן אמרו (משנה שביעית י): המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו "משמט אני" (במתנה).

וזה דבר השמיטה. מכאן אמרו: שביעית משמטת מלוה, ואין יובל משמט מלוה.

שהיה בדין: ומה שמיטה, שאינה מוציאה העבדים, משמט מלוה; יובל, שמוציא העבדים, אינו דין שישמט מלוה! ת"ל: וזה דבר השמיטה; שמיטה משמטת מלוה, ואין יובל משמט מלוה.

ק"ו (=קל וחומר) לשמיטה שתוציא עבדים! ומה יובל שאינו משמט מלוה, מוציא עבדים; שמיטה שמשמטת מלוה, אינו דין שתוציא עבדים! ת"ל (ויקרא כה): בשנת היובל הזאת; זאת (שביעית משמטת מלוה ויובל) מוציא עבדים, [ואין שביעית מוציאה עבדים; שביעית משמטת מלוה, ואין יובל משמט].

שמוט (כל בעל משה ידו). יכול אף בגזילה ופקדון? ת"ל: משה ידו.

(יכול) [מנין לרבות] (משנה שביעית י) שכר שכיר והקפת החנות (והחמור)? ת"ל: אשר ישה ברעהו.

אם סופנו לרבות את כולם, מה ת"ל משה ידו? מה משה ידו בזקיפה, אף כולם בזקיפה.

לא יגוש. ליתן עליו בלא תעשה.

את רעהו. פרט לאחרים.

את אחיו. פרט לגר תושב.

כי קרא שמיטה לה'. (קדושין לח) בין בארץ בין בחוצה לארץ.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

את הנכרי תגוש (ואת אחיך לא תגוש). זו מצות עשה.

ואשר יהיה לך את אחיך. ולא של אחיך בידך. מכאן אתה אומר (משנה שביעית י, גיטין ל"ז וש"נ), המלוה על המשכון אין שביעית משמטת.

(ו)את אחיך תשמט ידך. ולא המוסר שטרותיו לבית דין. מכאן אמרו, הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם. שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה, ועוברים על מה שכתוב בתורה, עמד והתקין פרוזבול. וזהו גופו של פרוזבול: "מוסרני אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה", והדיינים חותמים למטה או העדים.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

אפס כי לא יהיה בך אביון. ולהלן הוא אומר: כי לא יחדל אביון! בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אביונים באחרים; ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום, אביונים בכם.

כי ברך יברכך ה' בארץ. מגיד הכתוב שאין ברכה תלויה אלא (באנכי) [בארץ].

(אני) [אשר] ה' אלהיך נותן לך לרשתה. בשביל שתירש (תכבש).


רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. מכאן אמרו: שמע אדם קימעא, משמיעים אותו הרבה; שמע אדם דברי תורה, משמיעים אותו דברי סופרים.

לשמור לעשות את כל המצוה הזאת. שתהיה מצוה קלה (חמורה) [חביבה] עליך כמצוה חמורה.


כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך. ומה דבר לך? (דברים כח) ברוך אתה בעיר וגו'.

והעבטת גוים רבים. יכול תהא אתה לוה (בסלע) [סלע] ומלוה (בשקל) [שקל], כדרך שאחרים עושים? ת"ל: ואתה לא תעבוט.

ומשלת בגוים רבים. יכול תהיה מושל באחרים ואחרים מושלים בך, כענין שנאמר (שופטים א): ויאמר אדני בזק שבעים מלכים וגו'? לכך נאמר: ובך לא ימשולו.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

בך. ולא באחרים. אביון תאב [תאב] קודם.

אחיך. זה אחיך (מאביך) [מאמך]. כשהוא אומר מאחד אחיך - מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך.

(באחת) [באחד] שעריך. יושבי (עריך) [עירך] קודמים ליושבי עיר אחרת. (בארצך. יושבי הארץ קודמין ליושבי חוצה לארץ.)

כשהוא אומר (באחת) [באחד] שעריך, היה יושב (במקום אחד) [במק"א (=במקום אחר)] (אי) אתה מצווה לפרנסו, היה מחזר על הפתחים אין אתה זקוק (לכל דבר) [לו](?)[.] (אשר יתן ה' אלהיך. בכל מקום).

[בארצך. יושבי ארץ ישראל קודמים ליושבי ח"ל.

אשר ה' אלהיך נותן לך. מכל מקום.]

לא תאמץ את לבבך. יש בן אדם שמצער, אם יתן אם לא יתן.

ולא תקפץ את ידך. יש בן אדם שהוא פושט את ידו, וחוזר וקופצה.

מאחיך האביון. אם אי אתה נותן לו, סופך ליטול הימנו.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומנין שאם פתחת פעם אחת, (אתה פותח) (בבא מציעא לא וש"נ) [שסופך לפתוח] אפילו מאה פעמים? ת"ל: כי פתוח תפתח את ידך לו.

והעבט (תעביטנו). [זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס – נותנים לו לשם הלואה, וחוזרים ונותנים לו לשם מתנה.

תעביטנו. זה שיש לו ואינו רוצה להתפרנס], נותנים לו [לשם מתנה] (וחוזרים וממשכנים אותו) [ונפרעים ממנו לאחר מיתה], דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים, [יש לו ואינו רוצה להתפרנס – אין נזקקין לו. אין לו ואינו רוצה להתפרנס –] [אומרים] לו הבא משכון כדי להפיס דעתו.

די מחסורו. אי אתה מצווה להעשירו.

אשר יחסר לו. אפילו סוס ואפילו עבד. ומעשה בהלל הזקן שנתן לעני בן טובים, סוס אחד שהיה מתעמל בו ועבד אחד שהוא משמשו.

שוב מעשה בגליל העליון, שהיו מעלים לאדם ליטרא בשר של ציפור בכל יום.

לו. זו אשה, כעניין שנאמר: אעשה לו עזר כנגדו.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

השמר לך . בלא תעשה.

פן . בלא תעשה.

פן יהיה דבר עם לבבך בליעל (לאמר . זה שקרוי עבודה זרה). (כתובות סח וש"נ) [מכאן היה ר' יהושע בן קרחה אומר, כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד עבודת גילולים]; נאמר כאן "בליעל" ונאמר להלן "בליעל", מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז.

קרבה שנת השבע שנת השמטה . זו היא שאמר ר' יוסי הגלילי, אם שבע שנים לכל אחד ואחד, היאך היא קרבה? אמור מעתה, שבע שנים לכל העולם.

ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא עליך אל ה' . יכול מצוה לקרות? תלמוד לומר (שם כד) ולא יקרא עליך.

יכול אם יקרא עליך יהיה בך חטא, ואם לא יקרא עליך לא יהיה בך חטא? ת"ל והיה בך חטא [מ"מ. א"כ למה נאמר וקרא עליך?] ממהר אני לפרע על יד קורא, מעל יד שאינו קורא.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומנין (שאם נתת פעם אחת) שאתה נותן לו אפילו מאה פעמים? ת"ל נתון תתן.

לו . בינך לבינו. מכאן אמרו (שקלים פ"ח) לשכת חשאים היתה בירושלים.

כי בגלל הדבר הזה . אם אמר ליתן ונתן – נותנים לו שכר אמירה ושכר מעשה.

אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן – נותנים לו שכר אמירה כשכר מעשה.

לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו, או לא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו, אבל נוח לו בדברים טובים, מנין שנותנים לו שכר על כך? תלמוד לומר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ . ולהלן הוא אומר כי לא יהיה בך אביון. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? בזמן שאתם עושים רצונו של מקום – אביונים באחרים, ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום – אביונים בכם.

על כן אנכי מצוך לאמר . עצה טובה אני נותן לכם, לטובתך "פתוח תפתח", "נתון תתן".

[לאחיך לעניך ולאביונך] . למה נאמרו כולם? מגיד הכתוב: הראוי לתת לו פת נותנים לו פת, הראוי לתת לו עיסה נותנים לו עיסה, הראוי לתת לו מעה נותנים לו מעה, הראוי להאכילו בתוך פיו מאכילים אותו בתוך פיו.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי ימכר לך . מנין כשאתה קונה, לא תהא קונה אלא עבד עברי? שנאמר (שמות כא) כי תקנה עבד עברי.

[מנין כשמוכר עצמו, לא ימכר אלא לך? ת"ל ונמכר לך].

מנין כשב"ד מוכרים אותו, אינו נמכר אלא לך? ת"ל כי ימכר לך אחיך.

אחיך העברי או העבריה . (קדושין יח) יש בעבד עברי מה שאין בעבריה, ובעבריה מה שאין בעברי. עבד עברי יוצא בשנים וביובל ובגרעון כסף, מה שאין כן בעבריה. עבריה יוצאת בסימנים, ואינה נמכרת ונשנית, ופודה אותה בעל כרחו; מה שאין כן בעברי.

הא לפי מה שיש בעברי מה שאין בעבריה, ויש בעבריה מה שאין בעברי, הוצרך הכתוב לומר "עברי" והוצרך לומר "עבריה".

ועבדך (שש שנים (שם יז) . אף את הבן. יכול אף היורש?) [ולא יורש. יכול אף לא את הבן?] תלמוד לומר שש שנים (תעבוד) [יעבוד].

ומה ראית להביא את הבן ולהוציא את היורש? מביא אני את הבן, שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה; ומוציא אני את היורש, שכן אינו קם תחתיו ליעידה ולשדה אחוזה.

(קדושין יז ע"ב) ברח וחזר, מנין שמשלים לו שניו? תלמוד לומר שש שנים יעבוד.

חלה ונתרפא יכול יחזיר לו שכר בטלנותו? ת"ל ובשביעית יצא לחפשי חנם.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכי תשלחנו חפשי מעמך וגו' העניק תעניק לו. (קדושין טז) יכול אין מעניקין אלא ליוצא בשש? מנין ליוצא ביובל, ובמיתת האדון, ואמה עבריה בסימנים מנין? ת"ל תשלחנו, וכי תשלחנו.

יכול אף למשתלח (בכסף) [בגרעון כסף] אתה מעניק? תלמוד לומר [ו]כי תשלחנו חפשי [מעמך], למי (שאתה משלחו) [ששילוחו מעמך] אתה מעניק, ואי אתה מעניק למי ששילוחו מעצמו.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

(בבא מציעא לא) (ומניין שאם הענקת לו פעם אחת, תעניק לו אפילו מאה פעמים? ת"ל) העניק תעניק לו. ולא ליורשיו.

מצאנך ומגרנך ומיקבך. (קדושין יז וש"נ) יכול אין מעניקין אלא מצאן, גרן ויקב? תלמוד לומר (העניק תעניק) [אשר ברכך], לרבות כל דבר.

א"כ למה נאמר מצאנך ומגרנך ומיקבך? מה צאן גרן ויקב מיוחדים שהם ראויים לברכה, יצאו כספים שאין ראויים לברכה, דברי ר' שמעון. ר' אליעזר אומר, יצאו פרדות שאינן יולדות.

אשר ברכך ה' א-להיך תתן לו. (שם) יכול נתברך הבית בגללו מעניקים לו, לא נתברך הבית בגללו אין מעניקים לו? ת"ל העניק תעניק לו, מכל מקום. א"כ למה נאמר אשר ברכך ה' א-להיך תתן לו? הכל לפי הברכה מעניקים לו.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. הענקתי לך ושניתי לך, אף אתה העניק לו ושנה לו. מה במצרים נתתי לך ברוחב יד, אף אתה תתן לו ברוחב יד.

וכה"א (תהלים סח) אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף - זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ - זו ביזת הים.

(שיר השירים א) תורי זהב נעשה לך - זו ביזת הים, עם נקודות הכסף - זו ביזת מצרים.

על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום. ביום רוצעים בלילה אין רוצעים.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך. (קדושין כב) יכול פעם אחת? תלמוד לומר (שמות כא) ואם אמר יאמר העבד (אהבתי את אדוני), עד שיאמר וישנה.

(אם) אמר בתוך שש ולא אמר בסוף שש - הרי זה אינו נרצע, שנאמר לא אצא חפשי, עד שיאמר בשעת יציאה.

אמר בסוף שש ולא אמר בתוך שש - הרי זה אינו נרצע, שנאמר ואם אמר יאמר העבד, עד שיאמר כשהוא עבד.

כי אהבך. מכלל שנאמר (שם) אהבתי את אדוני, מכאן אתה אומר, היה הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו - הרי זה אינו נרצע, [שנאמר כי טוב לו עמך], עד שיהיה הוא אוהב לרבו, ורבו אוהבו.

היה הוא אהוב על רבו והוא אינו אוהב את רבו, הרי זה [אינו] נרצע, שנאמר כי אהבך.

לו אשה ובנים, [ו]לרבו אין אשה ובנים - אינו נרצע, שנאמר כי אהבך ואת ביתך.

(הא אם) חלה הוא או רבו - אינו נרצע, שנאמר כי טוב לו עמך.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולקחת את המרצע ונתתה. (קידושין כא וש"נ) מנין לרבות את (הקרן ואת הזבוב) [את הקוץ ואת הזכוכית] וקרומיות של קנה, שנאמר ולקחת, דברי ר' יוסי בר' יהודה. רבי אומר, מה מרצע מיוחד מן המתכת, אף כל מן המתכת.

המרצע. זה מרצע הגדול.

א"ר אלעזר, (והרי) יודן ברבי היה דורש, שאין רוצעים אלא במילת. (וחכמים אומרים, אין כהן נרצע שמא נעשה בעל מום.) ר' מאיר אומר מן הסחוס, שהיה ר' מאיר אומר אין כהן נרצע [מפני שנעשה בעל מום.] אם במילת הוא נרצע, איך הוא נעשה בעל מום? אלא מלמד שאין רוצעין אלא בגובה של אוזן.

אזנו. (בבא מציעא לא) נאמר כאן "אזנו" ונאמר להלן (ויקרא יד) "אזנו". מה "אזנו" האמור להלן ימנית אף "אזנו" האמור כאן ימנית.

(ימנית בגובה שבאוזן, ונאמר באזנו ובדלת.) יכול בצד אזנו? תלמוד לומר באזנו ובדלת, מגיד שנותן באוזן עד שמגיע לדלת.

והיה לך עבד עולם. כל ימי עולמו של אדון - אף [אם] הוא נמכר ל' שנה ומ' שנה לפני היובל.

מכאן אתה אומר, עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת. נרצע ונמכר לגוי - אינו עובד לא את הבן ולא את הבת.

מנין ליתן את האמור של זה בזה, ואת האמור של זה בזה? תלמוד לומר עבד עולם, "עולם" "עולם" לגזרה שוה.

ואף לאמתך תעשה כן. להעניק.

יכול אף לרציעה? תלמוד לומר (שמות כא) ואם אמר יאמר העבד, העבד ולא אמה.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא יקשה בעינך בשלחך [וגו' כי משנה שכר שכיר]. מכאן אמרו, שכיר עובד ביום, וזה עובד ביום ובלילה.

וברכך ה' א-להיך. יכול אפילו עומד ובטל? תלמוד לומר בכל אשר תעשה.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


קנט.

כל הבכור [ וגו' ]. (בכורות כו וש”נ) מגיד הכתוב שהבכור נאכל כל שנתו.

אין לי אלא בכור תם, בעל מום מנין? תלמוד לומר כל הבכור .

מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך , מלמד שהבכור אסור בגיזה ובעבודה.

אין לי אלא תם, בעל מום מנין? תלמוד לומר כל הבכור .

קס.

אשר יולד . (בכורות קט וש"נ) פרט ליוצא דופן.

קסא.

בבקרך ובצאנך הזכר, תקדיש לה' א-להיך . (מלמד שהבכור נאכל כל שנתו. אין לי אלא בכור, מנין לרבות כל הקדשים? ת"ל כל הבכור ). מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך , מלמד שהבכור אסור בגיזה ובעבודה.

אין לי אלא בכור, שאר כל הקדשים מנין? ודין הוא, מה הבכור שאינו נוהג בכל הולדות, (ואינן) (אולי "ואינו") ויוצא לחולין שלא בפדיון - אסור בגיזה ועבודה; שאר כל הקדשים, שאינם נוהגים בכל הולדות, ואינם יוצאים לחולין אלא בפדיון - אינו דין שיהיו אסורים בגיזה ועבודה!

לא! אם אמרת בבכור, שכן קדושתו מרחם וקדושתו חלה עליו בבעל מום קבוע; [תאמר בקדשים, שאין קדושתם מרחם, ואין קדושתם חלה עליהם בבעל מום קבוע!] (מנין) תלמוד לומר בבקרך ובצאנך הזכר, תקדיש לה' . [ לא תעבוד ולא תגוז ].

[יכול אף הקדש בדק הבית? תלמוד לומר " בכור ", רק הדומה לבכור שהוא קדשי מזבח].

קסב.

(ערכין כט) ר' שמעון [נ"א ר' ישמעאל] אומר, כתוב אחד אומר תקדיש , וכתוב אחד אומר (ויקרא כז) לא יקדיש ! [מקדישו אתה הקדש עילוי, ואין אתה מקדישו] הקדש מזבח. (הקדש, יכול אף הקדש בדק הבית, שאין הקדש מזבח.)

[אין לי אלא בכור, כל הקדשים מנין? תלמוד לומר בבקרך ובצאנך תקדיש ].

או דבר שאתה לומדו לדבר אחד, אתה לומדו לכל הדרכים שיש בו, מה בכור מיוחד, שהם קדשים קלים, ונאכל לשני ימים, ונוהג בבקר ובצאן; אף איני מרבה אלא כיוצא בו. ומנין לרבות קדשי קדשים, וקדשים קלים של יחיד ושל צבור? תלמוד לומר בבקרך ובצאנך תקדיש , לא תעבוד בבכור שורך , לא יצא בכור אלא ללמד - מה בכור מיוחד שהוא קדשי מזבח, יצא הקדש בדק הבית, שאינו הקדש מזבח.

קסג.

[לא תעבוד וגו' .] רי 'הודה אומר לא תעבוד בבכור שורך, אבל אתה עובד (בשל) [בשלך ושל] אחרים (בשותפות) . ולא תגוז בכור צאנך , אבל אתה גוזז (בשל) [בשלך ושל] אחרים.

ר' שמעון אומר לא תעבוד בבכור שורך , אבל אתה עובד בבכור אדם. ולא תגוז בכור צאנך , אבל אתה גוזז פטר חמור.

קסד.

(חולין קלז וש"נ) אין לי אלא בכור שור בעבודה, ובכור צאן בגיזה; בכור שור בגיזה, ובכור צאן בעבודה מנין? הרי אתה דן, ומה במקום שלא שוה (דין) בעל מום של בקר לתמים של בקר, ליקרב על גבי המזבח, שוה לו בעבודה; מקום ששוה תמים של צאן לתמים של בקר, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו [לעבודה!

וה"ה] (בגיזה ועבודה) [לגיזה. ומה אם במקום שלא שוה בעל מום של צאן, לתמים של צאן ליקרב על גבי מזבח, שוה לו בגיזה; מקום ששוה תמים של בקר לתמים של צאן, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו בגיזה]!

ועדיין לא למדנו אלא תמימים, בעל מום מנין? ומה אם במקום שלא שוה תמים של בקר לבעל מום של בקר, ליקרב על גבי המזבח, שוה לו לעבודה; מקום ששוה בעל מום של צאן לבעל מום של בקר, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו לעבודה!

והוא הדין לגיזה. ומה במקום שלא שוה תמים של צאן לבעל מום של צאן, לאכול עמו בגבולים, שוה לו בגיזה; מקום ששוה בעל מום של בקר לבעל מום של צאן, לאכול עמו בגבולים, אינו דין ששוה לו בגיזה! (תלמוד לומר לא תעבוד בבכור שורך ).

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


קסה.

לפני ה' א-להיך תאכלנו שנה בשנה . (בכורות כז) מלמד שהבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד - יום אחד לשנה זו, ויום אחד לשנה הבאה.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


קסו.

וכי יהיה בו מום . אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום (שם לו), נולד בעל מום ממעי אמו מנין? תלמוד לומר כל מום רע .

(שם מא) ומנין לבעל גרב ולבעל יבלת ובעל חזזית וזקן וחולה ומזוהם? תלמוד לומר כל מום רע . ( לא תזבחנו לה' א-להיך , יכול לא ישחט עליהם במקדש, אבל) [יכול יהיה] שוחט עליהם בגבולים? תלמוד לומר פסח או עור . פסח ועור בכלל היו, ולמה יצאו? להקיש אליהם ולומר לך, מה פסח ועור מיוחדים, מום שבגלוי ואינו חוזר; אף אין לי אלא מום שבגלוי ואינו חוזר.


ראו גם: התורה והמצוה על דברים טו - פירוש מלבי"ם על הספרי.

קיצור דרך: mdrjhlka-dm-15