קטגוריה:דברים טו יב

<< | ספר דברים • פרק ט"ו • פסוק י"ב | >>

נוסח המקרא

כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך

כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.

המהדורה המוטעמת:

כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חׇפְשִׁ֖י מֵעִמָּֽךְ׃

המהדורה הדקדוקית:

כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְ/ךָ֜ אָחִ֣י/ךָ הָֽ/עִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽ/עִבְרִיָּ֔ה וַ/עֲבָֽדְ/ךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּ/בַ/שָּׁנָה֙ הַ/שְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥/נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵ/עִמָּֽ/ךְ׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	אֲרֵי יִזְדַּבַּן לָךְ אֲחוּךְ בַּר יִשְׂרָאֵל אוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל וְיִפְלְחִנָּךְ שֵׁית שְׁנִין וּבְשַׁתָּא שְׁבִיעֵיתָא תִּפְטְרִנֵּיהּ בַּר חוֹרִין מֵעִמָּךְ׃
ירושלמי (יונתן):	אֲרוּם יִזְדַּבֵּן לְכוֹן אֲחוּכוֹן בַּר יִשְרָאֵל אוֹ בַת יִשְרָאֵל וְיִפְלִיחַנְכוֹן שִׁית שְׁנִין וּבְמַעֲלֵי שְׁבִיעֲתָא תִפְטְרוּנֵיהּ לְבַר חוֹרִין מִגַּבֵּיכוֹן:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"כי ימכר לך" - (קידושין יד) ע"י אחרים שמכרוהו בית דין בגנבתו הכתוב מדבר והרי כבר נאמר (שמות כא) כי תקנה עבד עברי ובמכרוהו בית דין הכתוב מדבר אלא מפני שני דברים שנתחדשו כאן א' שכתוב או העבריה אף היא תצא בשש ולא שמכרוה בית דין שאין האשה נמכרת בגנבתה שנא' בגנבתו ולא בגנבתה אלא בקטנה שמכרה אביה ולמד כאן שאם יצאו שש שנים קודם שתביא סימנין תצא ועוד חידש כאן העניק תעניק

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[ז] במכרוהו בית דין הכתוב מדבר. ופירש רש"י בקידושין (דף יד:) ד"כי ימכר לך" משמע על ידי אחר. והקשה הרא"ם, דהא "כי ימוך ונמכר לך" (ר' ויקרא כה, לט), דהוא גם כן לשון נפעל כמו "ימכר", ואפילו הכי דרשינן (קידושין דף יד:) דהוא על ידי עצמו, ואם כן בזה נמי נאמר דהוא על ידי עצמו. ויראה דלא קשיא, דכיון דכתיב "כי ימוך אחיך ונמכר לך", שפירושו מצי למכתב לשון נפעל מפני שכתוב לפניו "כי ימוך", והנה הפועל והגורם המכירה הוא העניות, ושייך לשון "נמכר", אף על גב דהוא מכר עצמו, כיון דאינו עושה מדעתו, רק שהעניות הביאו לזה, שייך ביה שפיר "ימכר" לשון נפעל, כאילו על ידי אחרים נמכר. אבל כאן דלא כתיב "כי ימוך", רק "כי ימכר", איירי בודאי על ידי בית דין, דכן משמע "כי ימכר לך", על ידי אחרים:

[ח] בשביל ב' דברים. הקשה הרא"ם, דלמה לא אמרו גם כן בשביל ללמדך שלא יצא בראשי איברים, דילפינן (מכילתא שמות כא, יז) מהיקש דהוקש עברי לעבריה, מה עבריה אינה יוצאת בראש איברים, דכתיב (שמות כ"א, ז') "לא תצא כצאת העבדים", אף עבד אינו יוצא בראשי איברים. ואין זה קשיא, דלא אמרינן דנשנית בשביל חדוש (סוטה דף ג.) - רק היכי דהחדוש הוא בעצמו, דאי לא כתב כאן הענקה, אי נמי לצאת העבריה בשש, לא היה לנו לומר מדעתנו דבר זה. אבל שלא לצאת בראשי איברים, אין זה חדוש, דאדרבה, מנין לנו לצאת, אלא דהוי ילפינן בקל וחומר מעבד כנעני שיוצא בשש, והשתא כתב לך שלא יצא. ולא נקרא זה 'חדוש' של תורה, דחדוש של תורה בכל מקום דין חדוש דלא ידעינן מכח סברא, ודבר זה הוא איפכא, שלמדנו שאין לה דין ראשי איברים, ופשוט הוא:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

כִּי יִמָּכֵר לְךָ – עַל יְדֵי אֲחֵרִים; בִּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין בִּגְנֵבָתוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר (קידושין י"ד ע"ב). וַהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (שמות כא,ב), וּבִמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר (מכילתא משפטים יב)? אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ כָּאן: אֶחָד, שֶׁכָּתוּב אוֹ הָעִבְרִיָּה, אַף הִיא תֵּצֵא בְּשֵׁשׁ. וְלֹא שֶׁמְּכָרוּהָ בֵּית דִּין, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּגְנֵבָתוֹ" (שמות כב,ב) וְלֹא 'בִּגְנֵבָתָהּ' (סוטה כ"ג ע"ב); אֶלָּא בִּקְטַנָּה שֶׁמְּכָרָהּ אָבִיהָ. וְלִמֵּד כָּאן, שֶׁאִם יָצְאוּ שֵׁשׁ שָׁנִים קֹדֶם שֶׁתָּבִיא סִימָנִין, תֵּצֵא (ספרי קיח). וְעוֹד חִדֵּשׁ כָּאן, הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק.

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

אחיך העברי: בגניבתו:

או העברייה: שמכרה אביה בקטנותה לאמה והגיעו שש שנים לשמיטה קודם הבאת סימנים:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. כבר נזכר דין עבד עברי, אבל חזר ושנאו כאן מפני דין אמה העבריה לחדש ולומר שדינה כדין עבד עברי לצאת בשש, ועוד מפני מצות הענקה שחדש בשניהם כאן.

דון יצחק אברבנאל

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •

כי ימכר לך אחיך וגו' עד כל הבכור. אחר שזכר מיני הנדיבות הנזכרים כלם הביא ענין העבד כי גם הוא יוצא בשנת השמטה. וזכרו באחרונה. לפי שזה המין מהנדיבות והצדק הוא יותר קשה מהשאר מבחינות. ראשונה לפי שישתתף בזה חירות העבד והצדקה. והשני לפי שתתוסף הדרך הזאת על האחרת כי מלבד מעשר שני ושנת השמטה וצדקת האביון יעשה עוד הצדקה הזאת לעבדים ונוסף גם הוא על האחרות. ושלישית לפי שהעבדים הנמכרים לרצונם לצרכיהם לא היה ראוי שיצאו בשביעית. ולהיות המין הזה מהצדקה קשה מהאחרים לכן זכרו באחרונה. והנה המצוה הזאת באה בפרשת משפטי'. וביאר בה משה רבינו בכאן שכאשר תשלחהו חפשי לא תשלחהו ריקם. אבל שהענק תעניקהו מצאנך מגרנך ומיקבך. לפי שביציאתו משם יהיה לו מה שיאכל והנה אמר אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו לומר שאל ירע לבבו בתתו אל העבד ההוא היוצא מעמו מאשר יש לו כי לא מממונו הוא נותן אליו ומעניקו. כי אם מאשר ברכו ה' יתן לו כמו שזכרתי למעלה שהאדם נותן בצדקה מה שאינו שלו כי אם מהש"י וכמאמר החכם (אבות פ"ג) תן לו משלו וכו'. ונתן טעם נכון במצוה הזאת באמרו וזכרת כי עבד היית וגומר. כלומר וראוי שתפדה העבדים ותעניק אותם כי כן עשה לך ה' שבהיותך עבד במצרים פדאך משם ולא הוציא אתכם בידים ריקניות כי אם בעושר רב. והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך. והיה זה מפני האהבה כי אהבך ואת ביתך או מפני הטובה והתועלת שקבל ממך וזהו כי טוב לו עמך הנה אז לא יספיק בזה שיאמר אותו בלבד כי אם שירצע. וכבר נתנו חז"ל (שמות כ"א ו') במכילתא פרשה ב' ע"ד ובפרק קמא דקדושין הסבה בזה הפועל שאמרו אזן ששמעה בסיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע. וכפי הסברא צוה השם יתברך שיעשו בעבד החרפה והקלון הזה כדי שלא יחפוץ עבד אחר בעבודה התמידית ליראתו מהבוז והקלון ההוא אשר יעשו לו בהרצעו אזנו. ויהיה סבה שיצא חפשי בשביעית שהיא היתה הכונה האלהית. ואמנם אמרו ואף לאמתך תעשה כן ירצה להוציאה בשביעית ולהעניק' ביציאתה לא שתרצע כי כבר בארו חכמינו ז"ל עבד נרצע ואין האמה נרצעת. ולפי שכאשר העבד מיראת קלון הרציעה לא יחפוץ לשבת עם אדוניו לא יחרה אף האדון עליו ולא יסרב מלשלחו. אמר לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים. רוצה לומר אין בזה אליך הונאה כלל כי לי בני ישראל עבדים. ואין אחד מהם נמכר לעבד עולמי לשום אדם. אבל היה ענין מכירתו שכירתו לשש שנים ועל מנת כך בא עמך ולכן אין רצוני שירע בעיניך בצאתו כי השלים זמנו. ומלבד הטענות האלה כלם שכרך הרבה מאד וזהו שאמר יברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה. והרב רלב"ג פירש כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים. שימי השכיר בסתם שלש שנים שאין רשות לאדם שישכיר את עצמו יותר מלשלש שנים. וכמו שאמר הנביא (ישעיהו ט״ז:י״ד) שלש שנים כשני שכיר. ולזה יהיה זה שעבד שש שנים עובד משנה וכפל משכר השכיר. ומדברי רבי אברהם לקחו. ואיננו נכון כי גם כן כתוב (שם כ"א) בעוד שנה כשני שכיר. ומי המונע השכיר מלהשכיר עצמו לשנים רבות. ולא אמר הנביא שני שכיר על מספר השלשה. כי אם על היותו זמן קצוב מבלי תוספת אפילו יום אחד כשנת השכיר בין שיהיה לשלש שנים או לחמש או לעשר:

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

ועבדך וגו'. אומרו ועבדך בתו' וא"ו להעירך שקדמה מצוה לפניה, והוא מה שדרשו רבותינו ז"ל בתיבת לך שאין רשות לבית דין למכור עבד ישראל אלא לישראל, וזה הוא שיעור הכתוב כי ימכר פירוש כשיצטרך לימכר לך לבד הוא שימכר, ומוסיף משפט ב' ועבדך שש שנים, ואומרו ובשביעית וגו' ולא אמר ויצא לחוץ בשביעית, אלא שנתכוין לומר כי לפעמים יעבוד גם בשביעית וכגון אם ברח העבד הגם ששלמו שש שנים לעבודתו צריך להשלים העבדות שש שנים, וכן פסק רמב"ם פ"ב מה' עבדים, ורבותינו ז"ל דרשוה (קידושין דף טז:) ממה שאמר הכתוב במשפטים שש שנים יעבוד, ואולי דדרשינן משש שנים יעבוד שבא ללמוד שאם חלה ד' שנים שצריך להשלים (קידושין דף יז.) ולעבוד שש, ומדקדוק ובשביעית נלמוד אם ברח שצריך להשלים אפילו בריחת שנה אחת:

מדרש ספרי

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •

כי ימכר לך . מנין כשאתה קונה, לא תהא קונה אלא עבד עברי? שנאמר (שמות כא) כי תקנה עבד עברי.

[מנין כשמוכר עצמו, לא ימכר אלא לך? ת"ל ונמכר לך].

מנין כשב"ד מוכרים אותו, אינו נמכר אלא לך? ת"ל כי ימכר לך אחיך.

אחיך העברי או העבריה . (קדושין יח) יש בעבד עברי מה שאין בעבריה, ובעבריה מה שאין בעברי. עבד עברי יוצא בשנים וביובל ובגרעון כסף, מה שאין כן בעבריה. עבריה יוצאת בסימנים, ואינה נמכרת ונשנית, ופודה אותה בעל כרחו; מה שאין כן בעברי.

הא לפי מה שיש בעברי מה שאין בעבריה, ויש בעבריה מה שאין בעברי, הוצרך הכתוב לומר "עברי" והוצרך לומר "עבריה".

ועבדך (שש שנים (שם יז) . אף את הבן. יכול אף היורש?) [ולא יורש. יכול אף לא את הבן?] תלמוד לומר שש שנים (תעבוד) [יעבוד].

ומה ראית להביא את הבן ולהוציא את היורש? מביא אני את הבן, שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה; ומוציא אני את היורש, שכן אינו קם תחתיו ליעידה ולשדה אחוזה.

(קדושין יז ע"ב) ברח וחזר, מנין שמשלים לו שניו? תלמוד לומר שש שנים יעבוד.

חלה ונתרפא יכול יחזיר לו שכר בטלנותו? ת"ל ובשביעית יצא לחפשי חנם.

מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מלבי"ם - התורה והמצוה

עריכה

קמג.

כי ימכר לך אחיך . ואמר בספרא ( בהר עט ), שלכן אמר (פה ושם) במוכר עצמו, שם " אחיך ". ובפ' משפטים אמר כי תקנה עבד עברי , לומר שמצד המכר הוא אחיך, וצריך אתה להתנהג בו באחוה. ומצד הקנין שי"ל (=שיש לו) בו הוא עבד, וצריך הוא להתנהג בעבדותו.

והספרי חידש עוד, שגם מצד הקנין לא הזכיר שם "עבד" סתם רק " עבד עברי ". וז"ש במכלתא משפטים יד , “יכול תקראנו עבד לשם בזיון, ת"ל כי תקנה עבד עברי", ר"ל שאינו סתם עבד. וזש"ש (=וזהו שאמר שם) התורה קראתו "עבד" בעל כרחו. ר"ל שבמה שהוסיף שם " עברי " מורה ששם זה (=עבד)הוא בעל כרחו, בלתי מתעצם עמו, כי באמת הוא אחיך.

וז"ש כשאתה קונה לא תהיה קונה אלא עבד עברי. ר"ל לא עבד סתם שהוא שם בזיון, כי אחיך הוא.

וממ"ש ונמכר לך , למד שלא ימכור את עצמו ולא ימכרהו ב"ד רק לך, וכמ"ש בספרא ( בהר עט ).

קמד.

אחיך העברי או העבריה . הוצרך לומר זה, מפני שהם משונים בדיני יציאתם לחירות.

ובקדושין יח יש בעברי מה שאין בעבריה - שיוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון. מקשה, הלא גם העבריה יוצאת באלה? אמר רב ששת כגון שיעדה. ר"ל שהעבד עברי יוצא תמיד בשש וביובל, והעבריה יש ביד האדון ליעדה, ואז אינה יוצאת בשש וביובל. ויש בעבריה מה שאין בעברי, שאם לא יעדה יוצאה בסימנים וכו', חוץ ממה שיוצאת בשש וביובל כמו העברי.

והנה הגמ' תפס מיתת האדון, והספרי חשב במקומו גרעון כסף. כי מ"ש מיתת האדון, יפלא לכאורה, שהלא גם אחר היעוד תצא במיתת הבעל! וכן גם העבד אינו יוצא במיתת האדון, שצריך לעבוד את הבן, ובזה אמה עודפת עליו שאינה עובדת את הבן!

וע"כ ר"ל שאם ימות האדון בלא בנים וי"ל אחים, שאז העבד יוצא במיתת האדון, והאמה המיועדת אינה יוצאת כי נופלת ליבום.

ובזה תבין החילוק בין הספרי והגמ'. שבגמ' אמר שם: פשיטא יעדה, גיטא בעיא?! מהו דתימא - לא ליבטלה הלכתא מינה, קמ"ל! וא"כ עיקר יצא לאשמעינן, שגם שאחר היעוד בטלו ממנה הלכות עבדות, ואינה יוצאת רק בגט ולא בשש וביובל. ובזה לא הוצרך להשמיע שאינה יוצאת בגרעון כסף, שבזה א"א לטעות כלל, שמקרא מלא כתיב אשר לא יעדה והפדה , הא אם יעדה אינו פודה.

משא"כ הספרי, שאינו משקיף ללמד שבטלו ממנה הלכות עבדות, רק מודיע ההבדל שיש בין עברי לעבריה. שבעבריה יש בידו ליעדה, שעי"ז זה לא תצא בשש ויובל וגרעון כסף, שפיר חשב גרעון כסף. ואינו חושב מיתת האדון, שזה לא יצויר רק במת בלא בנים, והניח אח שנופלת לפניו ליבום.

קמה.

ועבדך . משמע לך ולא ליורש.

ובפ' משפטים - שש שנים יעבוד , משמע אף ליורש, שהיל"ל “יעבדך"! ופי', שיעבוד את הבן שקם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה. וכ"ה בקדושין יז ע"ב, ועמ"ש בהתו"ה משפטים יב ומשפטים מו .

קמו.

מ"ש "ברח וחזר" כ"ה גם במכלתא משפטים יח , ושם בארתי.

והגר"א גרס פה "ברח וחזר וכו' ת"ל ועבדך שש שנים . יכול אפי' חלה ונתרפא ישלים וכו', תלמוד לומר ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך ". וגרסתנו טובה יותר, וכן בקדושין טז ע"ב.