ביאור:דברים טו
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
דברים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד (מהדורות נוספות של דברים טו)
א
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה נטישה של זכויות, שמיטת קרקעות ושמיטת הלוואות.
ב
וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט ייטוש, יעזוב כָּל בַּעַל מַשֵּׁה נושה (מי שהלווה לאחר) יָדוֹ את תביעתו אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ תובע את רעהו, לֹא יִגֹּשׂ לא יתבע אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו, כִּי קָרָא כי הוכרזה שְׁמִטָּה לַיהוָה.
ג
אֶת הַנָּכְרִי - תִּגֹּשׂ, וַאֲשֶׁר יִהְיֶה אבל הלוואה שתהיה לְךָ אֶת עם אָחִיךָ - תַּשְׁמֵט יָדֶךָ.
ד
אֶפֶס אבל (הצורך לוותר לעניים על החובות הוא זמני ולא יהיה בו צורך לבסוף, באחרית הימים) כִּי לא יהיה צריך להלוות לעניים, כי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן עני כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ.
ה
רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.
ו
כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וְהַעֲבַטְתָּ תַלווה כסף במשכון ל- גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט תצטרך ללוות כסף, וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ. {ס}
ז
כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תְאַמֵּץ תקשה אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ תסגור אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן.
ח
כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ, וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.
ט
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל ברֶשע, בזדון לֵאמֹר: "קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע, שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה", וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ. וְקָרָא אז יתלונן עָלֶיךָ אֶל יְהוָה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא.
י
נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה הלוואה לעניים, בסבר פנים יפות, גם אם יש חשש שההלוואה לא תוחזר יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.
יא
כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ - עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר: "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ, לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ". {ס}
יב כִּי יִמָּכֵר כשנמכר אחרי שנתפס בגניבה ולא היה לו במה לשלם ("אִם אֵין לוֹ - וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" - שמות כב ב) או בגלל עוני ("וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ" - ויקרא כה לט) לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה קטנה שמכר אותה אביה העני, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. יג וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ, לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. יד הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ תן לו במתנה מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ; אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ. טו וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ הצילך יְהוָה אֱלֹהֶיךָ - עַל כֵּן כשם שה' העניק לך רכוש רב ביציאת מצרים (בראשית טו יד) אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם.
טז
וְהָיָה כִּי אבל אם יֹאמַר אֵלֶיךָ: "לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ", כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ, כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.
יז
וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ מכשיר לניקוב חורים וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת תנקב את אוזנו עד שהמרצע יעבור דרך האוזן עד לדלת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם עד שנת היובל (ויקרא כה מ) , וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק" גם לה (אך לפי חז"ל היא איננה נרצעת).
יח
לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ, כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר הוא עבד כפול מפועל שכיר רגיל (שכיר רגיל עובד רק ביום והולך לביתו, ועבד ואמה משועבדים יום ולילה) עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה. {פ}
יט
כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ, הַזָּכָר, תַּקְדִּישׁ תתנהג איתו כהקדש (אין צורך להקדיש אותו שהרי הוא קדוש מלידה) לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲבֹד לא תשתמש בו לעבודת השדה בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ.
כ
לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ לפי חז"ל רק לכהן מותר לאכול ממנו, כפי שמשמע מבמדבר יח, יח: "וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ (לכהן, כבכול הפסוקים הקודמים) כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין". "תֹאכְלֶנּוּ" כאן מתייחס אולי לקורבנות נוספים שמביא הבעלים באותה הזדמנות, שָׁנָה בְשָׁנָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה, אַתָּה וּבֵיתֶךָ.
כא
וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם: פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר, כֹּל מוּם רָע - לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ.
כב
בִּשְׁעָרֶיךָ בישוב בו אתה גר, בכל מקום חוץ מהמקדש (כי בגלל המום הוא נחשב חולין) תֹּאכְלֶנּוּ, הַטָּמֵא אדם טמא (גם כאן, לפי חז"ל מדובר בכהן בלבד) וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו, כַּצְּבִי וְכָאַיָּל חיות כשרות שלא מובאות כקורבן.
כג
רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל, עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם.
{פ}
<< · ביאור:דברים · טו · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן" (פסוק ד) לעומת "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ" (פסוק יא) - ראו מאמר בנושא
