לדלג לתוכן

ביאור:דברים כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

דברים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד (מהדורות נוספות של דברים כא, למהדורה המעומדת)


עגלה ערופה

א כִּי יִמָּצֵא חָלָל אדם הרוג בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה, לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. ב וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ, וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. ג וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל, וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד מעולם לא השתמשו בה לעבודה בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל ברסן המחבר את הבהמה למחרשה. ד וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן שמימיו זורמים אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ, וְעָרְפוּ יכרתו את ראשה מן העורף (ההיפך מבשחיטה רגילה) שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. ה וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה, וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב הם שופטים בכל מריבה וְכָל נָגַע והם מבחינים בין סוגי נגעי הצרעת השונים. ו וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים הגרים בעיר הקרובה אֶל הֶחָלָל, יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם לסמל את נקיון כפיהם, לומר שהם לא אשמים ברצח עַל על יד הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. ז וְעָנוּ וְאָמְרוּ: "יָדֵינוּ לֹא (שפכה) שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ שיחררת מעבדות במצרים יְהוָה, וְאַל תִּתֵּן עלינו עונש על עוון שפיכת דמו של זה דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְנִכַּפֵּר ויתכפר לָהֶם הַדָּם על שפיכת הדם (לבטל את "וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ, כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ" - במדבר לה לג) ". ט וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ, כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה. {ס}

אשת יפת תואר

י כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה מדובר על מלחמת רשות, לגביה נאמר בפרק הקודם (פסוק יד): "רַק הַנָּשִׁים... תָּבֹז לָךְ" עַל אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ, וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. יא וְרָאִיתָ אם תראה בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ אז אתה רשאי לקחת אותה לְךָ לְאִשָּׁה. יב וַהֲבֵאתָהּ תביא אותה אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה ותגזור (כך שתהיה פחות יפה) אֶת צִפָּרְנֶיהָ. יג וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ השמלה שלבשה כאשר ראה אותה בין השבויות (והיא לובשת במקומה שמלה צנועה יותר) מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים חודש, וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה. יד וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ - וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ לאן שתרצה היא, וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף. לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תתעלל בה, תנהג בה כאילו היתה רכוש תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ בגלל שגרמת לה עינוי והשפלה בשביה. {ס}

בכור יורש כפול מאחיו, גם אם אמו שנואה על אביו

טו כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה; וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה; וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה יוולד לו מהאישה השנואה. טז וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ כשהוא מחלק את רכושו כירושה לפני מותו אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ, לֹא יוּכַל לְבַכֵּר להעדיף אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר. יז כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם לעומת הצעיר, כלומר שני שליש מכלל הירושה

להרחבה
בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ. כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ תחילת כוחו, הראשון שהוא הוליד, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה. {ס}

בן סורר ומורה

יח כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר סר מדרך הישר וּמוֹרֶה ממרה את פי הוריו, מסרב לעשות את מה שאומרים לו, מורד, אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ, וְיִסְּרוּ הוריו ניסו לחנך אותו על ידי עונשים אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. יט וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ בית הדין המקומי. כ וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ: "בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, זוֹלֵל גרגרן באכילת בשר וְסֹבֵא משתכר מיין". כא וּרְגָמֻהוּ יסקלו אותו כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ, וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ. {ס}

איסור הלנת מת, ובפרט איש תלוי

כב וְכִי ואם יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת עבירה שהוא חייב עליה דין מוות, וְהוּמָת, וְתָלִיתָ אחרי שהומת יש לתלות אֹתוֹ עַל עֵץ. כג לֹא תָלִין אין להשאיר אותו תלוי כל הלילה נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי אלא קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים זה עלול להביא לידי ביזיון לה' או לדיינים תָּלוּי, וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. {ס}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" (פסוק י) - גם הפרק הקודם פתח ב"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" ויש בכך מעין פזמון חוזר.

ראו גם