ביאור:דברים כה
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
דברים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד (מהדורות נוספות של דברים כה, למהדורה המעומדת)
| "שור בדישו" (פסוק ד), דיש בגורן בגבעת עדה, בין 1930 ל-1950 |
א כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם, וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע. ב וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת בן מלקות, חייב במלקות על חטאו הָרָשָׁע, וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו המכה יכה לפני השופט כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ לפי כמה שמגיע לו על חטאו בְּמִסְפָּר. ג אַרְבָּעִים מקסימום 40 (ולפי חז"ל: עד ולא עד בכלל, כלומר מקסימום 39) יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף, פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה יתבזה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ.
ד
לֹא תַחְסֹם מלאכול שׁוֹר בְּדִישׁוֹ בזמן דריכתו על השיבולים (להפריד בין המוץ לדגן, בין אוכל לפסולת).
{ס}
| תחריט של טקס חליצה, מתוך מהדורה של משנה יבמות, שפורסמה באמסטרדם בסביבות שנת 1700 |
ה
כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ - לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר - יְבָמָהּ אחיו של הנפטר (גיסה) ישא אותה לקיים מצות ייבום יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ הפועל "לייבם" נקרא על שם מי שמבצע אותו, היבם.
ו
וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד, יָקוּם יחשב כממשיך דרכו של האח המת עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת, וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל.
ז
וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ אלמנת אחיו, וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה לבית הדין, ליד שער העיר אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה: "מֵאֵין יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא אָבָה רצה יַבְּמִי".
ח
וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו ישכנעו אותו לקיים את מצוות הייבום, וְעָמַד ואם בכל זאת ימשיך ויתעקש וְאָמַר: "לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ".
ט
וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ לתת למעשה תוקף משפטי, כמו שמופיע במגילת רות: "וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה, לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ" (רות ד ז) מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו לבזותו על שסרב לייבמה, וְעָנְתָה וְאָמְרָה: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו".
י
וְנִקְרָא שְׁמוֹ השם של בית משפחתו (כדי שיזכר סירובו) בְּיִשְׂרָאֵל 'בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל'.
{ס}
יא
כִּי יִנָּצוּ יריבו אֲנָשִׁים יַחְדָּו, אִישׁ וְאָחִיו, וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ בעלה מִיַּד מַכֵּהוּ, וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו.
יב
וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ יש לחתוך את כף ידה:
* בשעת מעשה, אם יש לו סכנת חיים - מדין רודף
* לאחר מעשה - אך לא מילולית אלא על ידי תשלום ממון, כמו ב"עין תחת עין" וכו', לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ. {ס}
יג
לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן אבנים למשקל, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה אחת גדולה ואחת קטנה שמסומנות כאילו הן שוות, כדי לרמות (גדולה לקנייה וקטנה למכירה).
יד
לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה כלים למדידת נפח של איפה, כ-40 ליטר, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה.
טו
אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק וצודקת יִהְיֶה לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ. לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
טז
כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה שיטות רמאות במדידות, כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל.
{פ}
יז
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.
יח
אֲשֶׁר קָרְךָ נזדמן לך בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב התנפלו על ההולכים בזנב המחנה בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ בכל החלשים שהלכו בסוף השיירה, וְאַתָּה עָיֵף צמא וְיָגֵעַ וחלש מההליכה במדבר, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים ועמלק לא פחד מה' (או: ישראל עדיין לא עבדו את ה' כראוי, ולכן רבים מהם הוכו בידי עמלק).
יט
וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר כל זרע עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם - לֹא תִּשְׁכָּח. {פ}
<< · ביאור:דברים · כה · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- פרשיית זכירת עמלק מובאת לאחר פסוקים המדברים על הקפדה על מסחר ביושר. הרש"ר הירש מסביר את הקשר: "המצווה הקודמת השלימה את התמונה האידיאלית של ישראל: עם המתרחק מכל עָוֶל... תהפוך ביום מן הימים לתכונה משותפת לכל המין האנושי. הניגוד הגמור לכל האופי הלאומי הזה מיוצג על ידי עמלק, אשר שש ומתפאר ומתכבד רק בחרבו המנצחת" . בהמשך הוא מוסיף פירוש חינוכי ל"לֹא תִּשְׁכָּח": "אם אי פעם תיכשל, וכעמלק, תשכח את ה׳ ואת חובתך, ותחפש רק הזדמנויות להשתמש בעליונותך, בעניינים גדולים או קטנים, לרעת הזולת. אל תשכח דבר זה אם אי פעם תרצה לשכוח את ייעודך ואת שליחותך כישראל בקרב האנושות. אל תקנא בזרי הדפנה שקולע עולם אווילי לזכר הצלחת מחריביו של האושר האנושי. זכור את הקרקע רוויית הדמעות שמצמיחה זרי דפנה אלה".
