ביאור:דברים יז

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

דברים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד (מהדורות נוספות של דברים יז, למהדורה המעומדת)

---

קורבן בעל מום

א לֹא תִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כמפורט בדברים טו כא: "וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ", כֹּל דָּבָר רָע, כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא. {ס}

עונשו של עובד עבודה זרה; מינימום שני עדים לעדות

ב כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ. ג וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם, וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי ציוויתי שלא לעשות. ד וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ, וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב, וְהִנֵּה אֱמֶת, נָכוֹן הַדָּבָר, נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל. ה וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ, אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה, וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ. ו עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים או יותר משניים (על בית הדין לשמוע עדות מכל העדים) יוּמַת הַמֵּת מי שחייב מיתה. לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד למרות חומרת העבירה. ז יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ, וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. {פ}

במקרי ספק במשפט יש לשאול את בית הדין הגדול ולקבל את החלטתם

ח כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ תצטרך לדון בדבר שהוא נפלא ממך, מעבר ליכולתך דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין דָּם לְדָם רציחה לרציחה, בין שוגג למזיד (ולפי חז"ל: בין דם נידה לדם זיבה) בֵּין דִּין לְדִין דיני ממונות וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע נגע טהור לנגע טמא (של צרעת), דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ שיש בהם מחלוקת בבית דין בעירך, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם ששם יושב בית דין הגדול אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. ט וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ, וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. י וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה. וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. יא עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ - תַּעֲשֶׂה. לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, יָמִין וּשְׂמֹאל. יב וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט - וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. יג וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ, וְלֹא יְזִידוּן עוֹד. {ס}

חוקי המלך

יד כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ כמו שאכן אירע בשמואל א פרק ח: "אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי". טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ; מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל אסור לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. טז רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס, וַיהוָה אָמַר לָכֶם: "לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד". יז וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר מעבודת ה' (בהשפעת הנשים) לְבָבוֹ, וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד. יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ, וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה העתק של התורה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. יט וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. כ לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ להימנע מהתנשאות מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ, הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. {ס}

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ" (פסוק ז) - מדוע?
  • עדים שמשקרים לא יוכלו להרוג בידיהם - דבר המחזק את אמיתות העדות
  • העדים ראו בחושיהם את המעשה ולכן הדבר ברור אצלם, בעוד שאצל אחרים זה רק "סיפור" - לכן הצדק הוא שהעדים עצמם יבצעו את ההוצאה לפועל
  • התגובה אימפולסיבית לראיית עבירה היתה יכולה להיות עשיית שפטים בידי העדים, אך התורה דורשת משפט קודם
  • כשהעדים מתחילים בהריגה, הדבר מקל על שאר הקהל להצטרף כיון שרואים שהעדים אינם מהססים

ראו גם

ערך בוויקיפדיה: עדות (הלכה)

ערך בוויקיפדיה: בית דין (הלכה)

ערך בוויקיפדיה: מצוות מינוי מלך