קטגוריה:דברים יז ג

יב.

ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש וגו' . כבר בארתי בפי' ירמיה ח ב, שמצאנו במקומות הרבה שסדר עבודה קודם השתחויה. ובכ"מ (=ובכמה מקומות) הקדים השתחויה לעבודה. ובארתי שם, שבעבודת השמש והירח וצבא מעלה, בקל (=בקלות) יותר שישתחוה להם למעלתם, ועבודה היא חדוש יותר. ובדברים השפלים, השתחויה הוא חדוש יותר. וע"כ פה שמדבר מצבא השמים, אמר ויעבוד , ומוסיף וישתחו להם , שחייב אף על השתחויה. וז"ש בספרי "מנין אף למשתחוה? ת"ל וישתחו להם ולשמש ".

והנה מ"ש אשר לא צויתי , שפי' אשר לא צויתי לעבדם, (בזה יש קצת קיום לגירסא הישנה) מוקשה מאד. שהיל"ל "אשר צויתי", דהא נצטוו שלא לעבדם, לא אשר לא צויתי לעבדם, שמשמע שהוא רשות בידם!

ופי' שבא להביא את המשתף. שלא נמצא אזהרה שלא לשתף, רק שלא צוה ע"ז. וריה"ג פי' שר"ל שלא צוה לאומות העולם לעבוד לצבא השמים.

ונראה ששני הפירושים האלה תלוים במ"ש במכילתא משפטים קעז, עמ"ש זובח לא-להים יחרם . אחרים אומרים, אלולי ששתפו ישראל שמו של הקב"ה בע"ז, היו כלים מן העולם. רשב"י אומר, והלא כל המשתף שם שמים בדבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר זובח לא-להים יחרם בלתי לה' לבדו !

ומובא בסנהדרין סג, ומבואר דת"ק שאמר להביא את המשתף, ס"ל כדעת אחרים, שמ"ש זובח לא-להים יחרם , אינו קאי על המשתף. ולא צוה על שתוף בפירוש, לכן לא אמר "אשר צויתי". וריה"ג סובר כר"ש, ששם הזהיר על המשתף. ומוכרח לפרש " אשר לא צויתי “ לעכו"ם, שמ"ש אשר חלק ה' לכל העמים , פי' שהחליקם בדברים.

ואגב פי' מ"ש (ירמיה יט) ובנו את במות הבעל וכו' אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי . שלא צוה בתורה ואף לא דבר לנביאים. שלנביאים לא באו מצות וצווים חדשים, ובכ"ז בא לפעמים דבור להוראת שעה. [שזה ההבדל בין דבור ובין צווי, שהצווי הוא לדורות, כמ"ש בספרי פר' נשא ב ].

ואף לא עלה על לבו - בשעת העקדה, שיראה כאלו עלה זאת על לבו והתחרט אח”כ; אמר שלא עלה על לבו כלל. כי היה פירוש אחר במ"ש והעלהו שם לעולה , שכיון שיעלה את האיל, כמ"ש בפי' העקדה.

ומ"ש "אחרים אומרים וכו'" פרשתי בפי' ירמיה שם. שהסדר הוא עליה על לב, ואח"כ הדבור, ואח"כ הצווי. ועקדת יצחק היה תחלה, ואח"כ מעשה דבת יפתח, ואח"כ מישע מלך מואב. ותחשוב שתחלה עלה על לבו בעת עקדת יצחק, ואח"כ דבר והרשה זאת בבת יפתח, ואח"כ צוה צווי של חובה למישע מלך מואב. לכן הוסיף לא צויתי ואף לא דברתי ואף לא עלתה על לבי .