מ"ג דברים יז ג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכׇל־צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־צִוִּֽיתִי׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲזַל וּפְלַח לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא וּסְגֵיד לְהוֹן וּלְשִׁמְשָׁא אוֹ לְסֵיהֲרָא אוֹ לְכָל חֵילֵי שְׁמַיָּא דְּלָא פַקֵּידִית׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲזַל בָּתַר יִצְרָא בִּישָׁא וּפְלַח לְטַעֲוַות עַמְמַיָא וּסְגִיד לְהוֹן וּלְשִׁמְשָׁא אוֹ לְסִיהֲרָא אוֹ לְכָל חֵילָא שְׁמַיָא דְלָא פַקֵּידִית: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד הפשט מפני שעובדי השמש והירח ושאר הכחות העליונים חושבים כי בעבודתם ימצאו חן בעיני ה' יתעלה בעבור שהם משרתי המלך, והמכבד משרתי המלך הרי זה מכבד את המלך, על כן הוצרך לומר אשר לא צויתי כי לא צוה בכבוד זה. או יהיה אשר לא צויתי כאלו אמר אשר צויתי בלאו, כלומר לאו (שמות כ) דלא תשתחוה להם. וכמוהו לפי דעתי (דברים לב) שחת לו לא, שחת לעצמו בלא, וכאשר אזכיר בהגיעי שם בעזה"י.
וע"ד הקבלה מה שהוסיף ואמר אשר לא צויתי, כלפי שצוה אותנו בשמירת בריתו, ויאמר הכתוב אשר עשה את הרע לעבור הברית של סיני שכתוב (שמות יט) ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והברית הזאת הוא מדת יום ומדת לילה, ובאור זה אע"פ שצויתיו בקרבן התמיד לעשות שני כבשים האחד בבקר והאחד בערב והם כנגד מדת יום ומדת לילה המשפיעים אורה וכח בשני המאורות שהם השמש והירח לא צויתי לעבוד לשמש ולירח, והבן זה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
אין לי אלא (זה בלבד,) עובד, מנין (? תלמוד לומר וילך ויעבוד אלהים אחרים . ומנין אף) למשתחוה? תלמוד לומר וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים .
[כשהוא אומר] אשר לא צויתי , (כשהוא אומר לעובדם ,) להביא את המשתף.
רבי יוסי הגלילי אומר, מכלל שנאמר (דברים ד) אשר חלק ה' א-להיך אותם לכל העמים , יכול שחלקם לעובדי כוכבים? ת"ל ( אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם ) [ אשר לא צויתי ].
רבי יוסי אומר, אלעזר בני אומר שלשה דברים, (ירמיה יט)
* אשר לא צויתי , בתורה.
* ולא דברתי , (בעשרת הדברות) [לנביאים].
* ולא עלתה על לבי , שיקריב אדם בנו על גבי המזבח.
(תענית ד) אחרים אומרים, אשר לא צויתי , [זה בנו של מישע מלך מואב. ולא דברתי , זה בתו של יפתח.] ולא עלתה על לבי , (שהקריב אדם את בתו על גבי המזבח) [זה יצחק בן אברהם].
מלבי"ם - התורה והמצוה
יב.
ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש וגו' . כבר בארתי בפי' ירמיה ח ב, שמצאנו במקומות הרבה שסדר עבודה קודם השתחויה. ובכ"מ (=ובכמה מקומות) הקדים השתחויה לעבודה. ובארתי שם, שבעבודת השמש והירח וצבא מעלה, בקל (=בקלות) יותר שישתחוה להם למעלתם, ועבודה היא חדוש יותר. ובדברים השפלים, השתחויה הוא חדוש יותר. וע"כ פה שמדבר מצבא השמים, אמר ויעבוד , ומוסיף וישתחו להם , שחייב אף על השתחויה. וז"ש בספרי "מנין אף למשתחוה? ת"ל וישתחו להם ולשמש ".
והנה מ"ש אשר לא צויתי , שפי' אשר לא צויתי לעבדם, (בזה יש קצת קיום לגירסא הישנה) מוקשה מאד. שהיל"ל "אשר צויתי", דהא נצטוו שלא לעבדם, לא אשר לא צויתי לעבדם, שמשמע שהוא רשות בידם!
ופי' שבא להביא את המשתף. שלא נמצא אזהרה שלא לשתף, רק שלא צוה ע"ז. וריה"ג פי' שר"ל שלא צוה לאומות העולם לעבוד לצבא השמים.
ונראה ששני הפירושים האלה תלוים במ"ש במכילתא משפטים קעז, עמ"ש זובח לא-להים יחרם . אחרים אומרים, אלולי ששתפו ישראל שמו של הקב"ה בע"ז, היו כלים מן העולם. רשב"י אומר, והלא כל המשתף שם שמים בדבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר זובח לא-להים יחרם בלתי לה' לבדו !
ומובא בסנהדרין סג, ומבואר דת"ק שאמר להביא את המשתף, ס"ל כדעת אחרים, שמ"ש זובח לא-להים יחרם , אינו קאי על המשתף. ולא צוה על שתוף בפירוש, לכן לא אמר "אשר צויתי". וריה"ג סובר כר"ש, ששם הזהיר על המשתף. ומוכרח לפרש " אשר לא צויתי “ לעכו"ם, שמ"ש אשר חלק ה' לכל העמים , פי' שהחליקם בדברים.
ואגב פי' מ"ש (ירמיה יט) ובנו את במות הבעל וכו' אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי . שלא צוה בתורה ואף לא דבר לנביאים. שלנביאים לא באו מצות וצווים חדשים, ובכ"ז בא לפעמים דבור להוראת שעה. [שזה ההבדל בין דבור ובין צווי, שהצווי הוא לדורות, כמ"ש בספרי פר' נשא ב ].
ואף לא עלה על לבו - בשעת העקדה, שיראה כאלו עלה זאת על לבו והתחרט אח”כ; אמר שלא עלה על לבו כלל. כי היה פירוש אחר במ"ש והעלהו שם לעולה , שכיון שיעלה את האיל, כמ"ש בפי' העקדה.
ומ"ש "אחרים אומרים וכו'" פרשתי בפי' ירמיה שם. שהסדר הוא עליה על לב, ואח"כ הדבור, ואח"כ הצווי. ועקדת יצחק היה תחלה, ואח"כ מעשה דבת יפתח, ואח"כ מישע מלך מואב. ותחשוב שתחלה עלה על לבו בעת עקדת יצחק, ואח"כ דבר והרשה זאת בבת יפתח, ואח"כ צוה צווי של חובה למישע מלך מואב. לכן הוסיף לא צויתי ואף לא דברתי ואף לא עלתה על לבי .