רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א) לֹא תִזְבַּח וְגוֹמֵר כָּל דָּבָר רָע – אַזְהָרָה לַמְּפַגֵּל בְּקָדָשִׁים עַל יְדֵי דִּבּוּר רָע (ספרי קמז). וְעוֹד נִדְרְשׁוּ בּוֹ שְׁאָר דְּרָשׁוֹת בִּ'שְׁחִיטַת קָדָשִׁים' (זבחים ל"ו ע"א-ע"ב).

(ב) לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ – אֲשֶׁר כָּרַת ה' אִתְּכֶם שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה.

(ג) אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי – לְעָבְדָם (מגילה ט' ע"ב).

(ד) נָכוֹן – מְכֻוָּן הָעֵדוּת.

(ה) וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא וְגוֹמֵר אֶל שְׁעָרֶיךָ וְגוֹמֵר – הַמְּתַרְגֵּם אֶל שְׁעָרֶיךָ: "לִתְרַע בֵּית דִּינָךְ" – טוֹעֶה, שֶׁכֵּן שָׁנִינוּ: אֶל שְׁעָרֶיךָ, זֶה שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שַׁעַר שֶׁנִּדּוֹן בּוֹ? נֶאֱמַר שְׁעָרֶיךָ לְמַטָּה וְנֶאֱמַר "שְׁעָרֶיךָ" לְמַעְלָה (לעיל פסוק ב); מַה "שְּׁעָרֶיךָ" הָאָמוּר לְמַעְלָה – שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ, אַף "שְׁעָרֶיךָ" הָאָמוּר לְמַטָּה, שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ (ספרי קמח; כתובות מ"ה ע"ב); וְתַרְגּוּמוֹ "לְקִרְוָיךְ".

(ו) שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה – אִם מִתְקַיֶּמֶת עֵדוּת בִּשְׁנַיִם, לָמָּה פָּרַט לְךָ שְׁלֹשָׁה? לְהַקִּישׁ שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם: מַה שְּׁנַיִם עֵדוּת אַחַת, אַף שְׁלֹשָׁה עֵדוּת אַחַת, וְאֵין נַעֲשִׂין זוֹמְמִין עַד שֶׁיִּזּוֹמוּ כֻּלָּם (מכות ה' ע"ב).

(ח) כִּי יִפָּלֵא [מִמְּךָ] – כָּל הַפְלָאָה – לְשׁוֹן הַבְדָּלָה וּפְרִישָׁה, שֶׁהַדָּבָר נִבְדָּל וּמְכֻסֶּה מִמְּךָ.
בֵּין דָּם לְדָם – בֵּין דָּם טָמֵא לְדָם טָהוֹר (נדה י"ט ע"א).
בֵּין דִּין לְדִין – בֵּין דִּין זַכַּאי לְדִין חַיָּב.
וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע – בֵּין נֶגַע טָמֵא לְנֶגַע טָהוֹר (נדה שם).
דִּבְרֵי רִיבֹת – שֶׁיִּהְיוּ חַכְמֵי הָעִיר חוֹלְקִים בַּדָּבָר (אונקלוס), זֶה מְטַמֵּא וְזֶה מְטַהֵר, זֶה מְחַיֵּב וְזֶה מְזַכֶּה.
וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ – מְלַמֵּד שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ גָּבוֹהַּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת (ספרי קנב; סנהדרין פ"ז ע"א).

(ט) הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִם – הַכֹּהֲנִים שֶׁיָּצְאוּ מִשֵּׁבֶט לֵוִי (תרגום יונתן).
וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם – אֲפִלּוּ אֵינוֹ כִּשְׁאָר שׁוֹפְטִים שֶׁהָיוּ לְפָנָיו, אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ לוֹ; אֵין לְךָ אֶלָּא שׁוֹפֵט שֶׁבְּיָמֶיךָ (ספרי קנג; ר"ה כ"ה ע"ב).

(יא) יָמִין וּשְׂמֹאל – אֲפִלּוּ אוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין יָמִין וְעַל שְׂמֹאל שְׂמֹאל (ספרי קנד).

(יג) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ – מִכָּאן שֶׁמַּמְתִּינִין לוֹ עַד הָרֶגֶל וּמְמִיתִין אוֹתוֹ בָּרֶגֶל (סנהדרין פ"ט ע"א).

(טז) לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים – אֶלָּא כְּדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ (סנהדרין כ"א ע"ב), שֶׁלֹּא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה, שֶׁהַסּוּסִים בָּאִים מִשָּׁם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁלֹמֹה: "וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה" (מל"א י,כט).

(יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים – אֶלָּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה; שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהָיוּ לוֹ לְדָוִד שֵׁשׁ נָשִׁים (שמ"ב ג,ב-ה), וְנֶאֱמַר לוֹ: "וְאִם מְעָט וְאֹסִיפָה לְךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה" (שם יב,ח; סנהדרין כ"א ע"א).
וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד – אֶלָּא כְּדֵי לִתֵּן לְאַכְסַנְיָא [סְפָרִים אֲחֵרִים: לְאַפְסַנְיָא] (ספרי קנט; סנהדרין כ"א ע"ב).

(יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ – אִם עָשָׂה כֵּן, כְּדַאי הוּא שֶׁתִּתְקַיֵּם מַלְכוּתוֹ (ספרי קס).
אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה – שְׁתֵּי סִפְרֵי תּוֹרָה: אַחַת שֶׁהִיא מֻנַּחַת בְּבֵית גְּנָזָיו, וְאַחַת שֶׁנִּכְנֶסֶת וְיוֹצֵאת עִמּוֹ (סנהדרין כ"א ע"ב). וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "פַּתְשֶׁגֶן", פָּתַר מִשְׁנֵה לְשׁוֹן שִׁנּוּן וְדִבּוּר.

(יט) דִּבְרֵי הַתּוֹרָה – כְּמַשְׁמָעוֹ.

(כ) וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה – אֲפִלּוּ מִצְוָה קַלָּה שֶׁל נָבִיא.
לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים – מִכְּלַל הֵן אַתָּה שׁוֹמֵעַ לָאו. וְכֵן מָצִינוּ בְּשָׁאוּל, שֶׁאָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: "שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עוֹלוֹת" (שמ"א י,ח), וּכְתִיב (שם יג,ח): "וַיּוֹחֶל שִׁבְעַת יָמִים", וְלֹא שָׁמַר הַבְטָחָתוֹ לִשְׁמֹר כָּל הַיּוֹם; וְלֹא הִסְפִּיק לְהַעֲלוֹת הָעוֹלָה, עַד שֶׁבָּא שְׁמוּאֵל וְאָמַר לוֹ: "נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ" וְגוֹמֵר "וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם" (שם יג,יג-יד); הָא לָמַדְתָּ שֶׁבִּשְׁבִיל מִצְוָה קַלָּה שֶׁל נָבִיא, נֶעֱנַשׁ.
הוּא וּבָנָיו – מַגִּיד שֶׁאִם בְּנוֹ הָגוּן לְמַלְכוּת, הוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם (ספרי קסב; תוספתא שקלים ב,טו; הוריות י"א ע"ב).