קטגוריה:דברים יז יז
ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד.
וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.
וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃
וְלֹ֤א וְ - ו' החיבור
לֹ֤א - מילית, שלילה
צורת יסוד: c/3808
מורפ': HC/Tn יַרְבֶּה יַרְבֶּה - פועל, הפעיל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7235 a
מורפ': HVhi3ms־לּוֹ֙ לּ - מילת יחס
וֹ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3ms נָשִׁ֔ים נָשִׁ֔ים - שם עצם, נקבה, רבים, נפרד
צורת יסוד: 802
מורפ': HNcfpa וְלֹ֥א וְ - ו' החיבור
לֹ֥א - מילית, שלילה
צורת יסוד: c/3808
מורפ': HC/Tn יָס֖וּר יָס֖וּר - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5493
מורפ': HVqi3ms לְבָב֑וֹ לְבָב֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3824
מורפ': HNcmsc/Sp3ms וְכֶ֣סֶף וְ - ו' החיבור
כֶ֣סֶף - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/3701
מורפ': HC/Ncmsa וְזָהָ֔ב וְ - ו' החיבור
זָהָ֔ב - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/2091
מורפ': HC/Ncmsa לֹ֥א לֹ֥א - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn יַרְבֶּה יַרְבֶּה - פועל, הפעיל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7235 a
מורפ': HVhi3ms־לּ֖וֹ לּ֖ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3ms מְאֹֽד מְאֹֽד - תואר הפועל
צורת יסוד: 3966
מורפ': HD׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וְלֹ֤א מהפך (משרת, דרגא 5) יַרְבֶּה־לּוֹ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
נָשִׁ֔ים זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְלֹ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) יָס֖וּר טפחא (מלך, דרגא 2)
לְבָב֑וֹ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְכֶ֣סֶף מונח (משרת, דרגא 5) וְזָהָ֔ב זקף קטן (מלך, דרגא 2)
לֹ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) יַרְבֶּה־לּ֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)
מְאֹֽד סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר מעבודת ה' (בהשפעת הנשים) לְבָבוֹ, וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְלָא יַסְגֵּי לֵיהּ נְשִׁין וְלָא יִטְעֵי לִבֵּיהּ וְכַסְפָּא וְדַהְבָּא לָא יַסְגֵּי לֵיהּ לַחְדָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְלָא יִסְגוּן לֵיהּ נְשִׁין עַל תַּמְנַסְרֵי דְּלָא יִטְעוּן לִבֵּיהּ וְכַסְפָּא וְדַהֲבָא לָא יִסְגֵי לֵיהּ דְּלָא יִתְרוֹמָם לִבֵּיהּ לַחֲדָא וְיִמְרוֹד בֶּאֱלָהָא שְׁמַיָא: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ולא ירבה לו נשים . (סנהדרין כא) על י"ח.
ר' יהודה אומר, מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו, שנאמר ולא יסור לבבו .
ר' שמעון אומר, אפילו אחת והיא מסירה את לבו - לא ישאנה. אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים ? אפילו כאביגיל.
וכסף וזהב לא ירבה לו מאד . (סנהדרין כא) יכול אפי' ליתן לאפסניא (=לצבא) ? ת"ל לא ירבה לו , לו אינו מרבה, אבל מרבה הוא ליתן באפסניא.
מלבי"ם - התורה והמצוה
לג.
ולא ירבה לו נשים ולא יסור . דעת ר' יהודה, שמ"ש ולא יסור , הוא ליתן טעם לאיסור הרבוי. וא"כ בנשים שאינן מסירות לבו, מותר להרבות.
ור"ש סובר, דבעלמא (=מעצמנו, לא מן הכתוב) דרשינן טעמא דקרא, וא"כ לא היה צ"ל הטעם ולא יסור , שזה נדרוש בעצמנו! וע"כ שמ"ש ולא יסור , הוא צווי אחר - שלא ירבה לו נשים אפי' כאביגיל. וגם לא יסור לבבו - אפי' באשה אחת שמסירה לבבו. כן פי' בסנהדרין כב.
וממ"ש וכסף וזהב לא ירבה לו - היינו לעצמו, אבל לצורך החיל מותר. ובזה תבין מ"ש חז"ל, ששלמה אמר "אני ארבה ולא אסור".
ועדיין, איך ריבה לו סוסים וכסף וזהב? וצ"ל שמדרש זה סובר, שבזה לא חטא שלמה. כי הסוסים היו לצורך החיל והמלחמה, וכן הכסף היה ליתן לאפסניא.
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד – אֶלָּא כְּדֵי לִתֵּן לְאַכְסַנְיָא [סְפָרִים אֲחֵרִים: לְאַפְסַנְיָא] (ספרי קנט; סנהדרין כ"א ע"ב).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. פירשו רז"ל אלא כדי ליתן אפסניא, כלומר כדי ליתן שכר חיילותיו מדי שנה בשנה, הנכנסין והיוצאים עמו כל שנה ושנה, אבל אינו רשאי לעשות ממנו אוצר או סגולה, והטעם כדי שלא ירום לבבו, כי הוא נמשך אל לבלתי רום לבבו מאחיו. ובזה נתן טעם בשלשתן, ברבוי הסוסים כדי שלא ישיב את העם, ברבוי הנשים ולא יסור לבבו, ברבוי הכסף לבלתי רום לבבו, כי בעשותו אוצר לכסף ולזהב יבטח באוצרו ויסיר בטחונו מה' יתברך וראוי למלך שישים ה' מבטחו ושיהיה יראת ה' אוצרו ומבצרו, כענין שכתוב (איוב כב) ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר, והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך.
והחכם רבי אברהם ז"ל נתן טעם בכסף וזהב לא ירבה כדי שלא יכביד על ישראל בכובד המס, שכן מצינו שלמה שהכביד על ישראל עול המס בסבת רבוי הכסף והזהב שהיה לו, כי כן העושר נמשל לאש כל מה שתרבה עצים תרבה השלהבת, וכן מצינו שהתלוננו כל ישראל משלמה לרחבעם בנו, הוא שאמרו לו (מלכים א יב) אביך הכביד את עולנו, ועלה הענין עד שהרגו לאדונירם שהיה ממונה על המס ורגמוהו בביתו. ומצינו שלמה שהיה גדול העולם שנכשל בשלשה אלו, הרבה סוסים שנאמר (שם ה) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים, הרבה נשים שנאמר (שם יא) ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות, וכן הכסף שנאמר (שם י) ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים, וכתיב (שם ) אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה, אמר בכולן אני ארבה ולא אסור, וסמך על חכמתו לבא כנגד התורה ונכשל בהם.
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 3 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 3 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "דברים יז יז"
קטגוריה זו מכילה את 20 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 20 דפים.