מצוה:שלא ירבה המלך נשים
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.
(דברים יז, יז)
שהזהיר המלך מהרבות נשים והוא אמרו "לא ירבה לו נשים". וגבול זה שלא יוסיף על שמונה עשרה נשים בכתובה וקדושין.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשני מסנהדרין.
שלא ירבה לו המלך נשים הרבה. ועל זה נאמר "ולא ירבה לו נשים" (דברים יז, יז). וטעם המצוה מבואר בכתוב, כי הנשים מסירות לב בעליהן, כלומר שמפתות אותם לעשות מה שאינו ראוי, בהתמדתן עליהם תחרות ורבוי דברים וחלקלקות.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כא.) שעד שמנה עשרה נשים הוא מותר לישא ולא יותר. ואפילו הן כאביגיל שהיתה צדקנית וזריזה וטובה. ויתר פרטיה בפרק שני מסנהדרין. וזאת מן המצות שהן על המלך לבדו.
ונוהגת בזמן שיש לנו מלך. ואם עבר על זה והוסיף לקח אחת על שמנה עשרה, חייב מלקות ויש לו לגרשה.
לא ירבה לו נשים רבות. אמרו בפרק כהן גדול [דף כ"א] שמותר לישא עד שמנה עשר נשים, בין נשים בין פלגשים. וזהו מה שנאמר לדוד שהיו לו שש נשים, "ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה" (שמואל ב י"ב, ח').
ואמר רבא שם: נשים בכתובה וקידושין, פלגשים בלא כתובה וקדושין. וגרסינן בירושלמי דכתובות רבי מאיר אומר פלגש אין לה כתובה, רבי יהודה אומר יש לה כתובה אבל לא תנאי כתובה. כתב רבינו משה [פ"ד דהלכות מלכים] שהדיוט אסור בפלגש אלא באמה העברייה בלבד אחר הייעוד.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.