התורה והמצוה על דברים יז יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יז יז:

לג.

ולא ירבה לו נשים ולא יסור . דעת ר' יהודה, שמ"ש ולא יסור , הוא ליתן טעם לאיסור הרבוי. וא"כ בנשים שאינן מסירות לבו, מותר להרבות.

ור"ש סובר, דבעלמא (=מעצמנו, לא מן הכתוב) דרשינן טעמא דקרא, וא"כ לא היה צ"ל הטעם ולא יסור , שזה נדרוש בעצמנו! וע"כ שמ"ש ולא יסור , הוא צווי אחר - שלא ירבה לו נשים אפי' כאביגיל. וגם לא יסור לבבו - אפי' באשה אחת שמסירה לבבו. כן פי' בסנהדרין כב.

וממ"ש וכסף וזהב לא ירבה לו - היינו לעצמו, אבל לצורך החיל מותר. ובזה תבין מ"ש חז"ל, ששלמה אמר "אני ארבה ולא אסור".

ועדיין, איך ריבה לו סוסים וכסף וזהב? וצ"ל שמדרש זה סובר, שבזה לא חטא שלמה. כי הסוסים היו לצורך החיל והמלחמה, וכן הכסף היה ליתן לאפסניא.

<< · התורה והמצוה על דברים · יז · יז · >>


קיצור דרך: mlbim-dm-17-17