התורה והמצוה על דברים יז ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יז ח:

יח.

כי יפלא ממך דבר . אחר שהזהיר למנות שופטים בכל עיר ועיר, והם יהיו ג"כ המורים את העם את כל דברי התורה, וצוה שיהיה סנהדרין גדולה ממונה על כולם כנ"ל; למד אותנו באם יקימו חלוקי דעות במשפטי התורה, או שיסתפקו באחת מהלכותיה איך יתנהגו.

וכבר בארתי (ויקרא) ההבדל בין "הפלאה" ובין "העלמה". שה"הפלאה" מציין עת ידרוש ויחקור על הדבר, והוא רחוק מהשגתו; ויפול רק על המורה, שהוא ראוי לו לחקור ולדרשו את הדבר. לא המון עם שאין להם ענינים עם ההוראה, עליהם יפול לשון "העלמה", לא לשון "הפלאה"

וע"כ במ"ש כי יפלא ממך דבר מדבר במופלא שבב"ד, פי’ באחד מן המורים ושופטים, (כמו שפרש"י בסנהדרין פט) לא מן המון העם.

והנה דברי התורה יחלקו לג' ענינים:

  • א) דברים התלוים בבינה אנושית ובסברא, כמו עבור שנים וקביעת חדשים, שהם תלוים בידיעת תהלוכות הכוכבים וחכמת התכונה. וזה נקרא בשם "עצה ובינה", כמ"ש ומבני יששכר יודעי בינה לעתים . (דה"א יב) וכן נקרא זה בשם "עצה", שהיועץ המחשב על שני דרכים, לבחור את המוכשר אל התכלית. וכמ"ש "מרבה עצה מרבה תבונה". וכמ"ש בספרי נשא קנח "נשיא יששכר, לפי שזכה בעצה, זכה שניתן בינה בחלקו".
  • ב) ענינים שקבלו בהלכה למשה בסיני, ואין להם שום רמז במקרא, כמו שחשבם הרמב"ם בהקדמת המשניות.
  • ג) דיני התורה היוצאים מן המקרא, ע"פ המדות שהתורה נדרשת בהם; וע"פ כללי הלשון אשר קבלנו, ג"כ מראש צורים יסודותם בהררי קדש.

וג' חלוקות אלה שתפול בהם הפלאה, סמכו עמ"ש כי יפלא ממך דבר למשפט . שמ"ש " כי יפלא ממך " הוא אם נפלא מבינתו, בדברים היוצאים מעצת התבונה.

ובמה שהוסיף כי יפלא " דבר " - כולל אם לא ידעו איזה הלכה למשה מסיני, שזה לא נכתב בתורה, רק נמסר בדבור על פה. כמ"ש בשבת קלה " דבר ה' - זו הלכה".

ובמה שהוסיף " למשפט ”, היינו דברים הנלמדים ממשפטי הלשון, וממשפטי המדות שהתורה נדרשת בהם.

ועתה באר באיזה ענינים תהיה ההעלמה - שהוא בין דם, ובין דין ובין נגע. היינו ספק שיפול בעניני דם, שהוא ספק בדיני איסור והיתר. וספק שיפול בעניני דינים שבין אדם לחברו. וספק שיפול בנגעים, לענין טומאה וטהרה.

ומ"ש " לדם " " לדין " " לנגע ", פי' חז"ל שהלמ”ד הוא למ"ד החלוקה. כמו למינו , לגברים , למשפחותיהם , שר"ל כל מין ומין. וכן ר"ל כל דם ודם, שיפול ספק בדם נדה או בדם זיבה או בדם לידה. וכן ר"ל כל מין דין, כי יש כמה מיני דינים משונים בהלכותהים. וכן כמה מיני נגעים, ויש עוד דברים ששייכים להוראת ב"ד, ויצויר שיפלו בהם ספקות.

ומציין זה במ"ש " דברי ריבות ”, שיש הבדל בין ריב ובין דין, ושה"דין" מציין שנדונים לפני הב"ד, וה"ריב" מציין שיריבו זא"ז על דבר. ולשון " דברי ריבות " מציין:

  • א) דברים שיפלו עליהם ריבות. והם ערכין וחרמים והקדשות, שהם עניני ממון, שדרך בני אדם לריב בשבילם.
  • ב) דברים הנסבבים ע"י ריבות. וזו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע, שגם זה בא ע"י ריב ולשון הרע.

ועוד יצויר ספקות - בעניני צדקה ומתנות עניים לקט שכחה ופאה, שזה מציין במלת " בשעריך ", שלשון זה בא במתנת עניים, שכל עיר ועיר חייבים לפרנס עניים שבהם.

וברייתא זו מובאת בסנהדרין שם.

יט.

וקמת ועלית אל המקום . מלת " וקמת " (המיותר) מורה כפי פשוטו על הקימה ממושבו, כי מדבר אל השופטים שדרכם לישב במושב ב"ד, שהדיינים צריכים להיות יושבים. אמר, שאם תסתפק בדין זה, אין לך לישב ולדון דין זה, רק לקום - ועלית אל המקום .

ומ"ש "מכאן אמרו", הוא מכפל הלשון (=דרשו, מפני שהכתוב כפל את לשונו) . שמ"ש ועלית אל המקום , ר"ל ושם תפגע הב"ד היושב בהר הבית. ומשם ובאת אל הכהנים הלוים שהוא הב"ד היושב על פתח העזרה. ומשם ובאת אל השופט הכללי, שהוא סנהדרין גדולה שבלשכת הגזית.

ומ"ש " ועלית ", כי המקום ההוא גבוה מכל העולם.

<< · התורה והמצוה על דברים · יז · ח · >>


קיצור דרך: mlbim-dm-17-08