התורה והמצוה על דברים יז יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יז יב:

כה.

והאיש אשר יעשה בזדון, לבלתי שמוע אל הכהן . מדבר מן המורה שבא לשאל מן הסנהדרין ואינו שומע לקולם, הוא חייב מיתה. אבל הדיוט העושה ע"פ הוראת הבד"מ (=הבית דין מורה) , אינו חייב מיתה. כי הוא אינו עושה זה מצד שאינו שומע, רק מצד ששומע לב"ד מורה שבעירו; והכתוב אומר אשר יעשה , לבלתי שמוע , ולא העושה מצד ששומע מפי ב"ד מורה שבעירו. וא"כ החיוב הוא רק למורה הממרה, ומורה הפך מדברי הסנהדרין, לא להדיוט העושה על פיו.

והיה לו לומר "אשר יורה בזדון”! עז"א שאינו חייב על הוראה בלבד, רק על מעשה שעשה כהוראתו, או שהורה לעשות.

והתנה עוד שתהיה ההמראה בזדון, לא ע"י שגגה, שנתחלף חלב בשומן.

ועוד התנה לבלתי שמוע אל הכהן , רק מי ששמע מן הכהן בעצמו, לא אם שמע מן השומע.

כו.

אל הכהן העומד לשרת . מכלל דשירות מעומד. ולקמן ( שפטים נא ) למד לה ממ"ש לעמוד לשרת . ובזבחים כב למד עכובא ממ"ש " העומדים לשרת ". ופי' רי"א דכאן לענין עבודה, ולקמן לענין נ"כ, שנקרא ג"כ שירות. ולעכובא בשניהם, ידעינן ממ"ש העומדים לשרת .

וממ"ש או אל השופט מביא ראיה למ"ש ( שפטים כ ) "שאף שאין כהנים ולוים כשר". כי משם אין ראיה כ"כ, שי"ל שמ"ש ואל השופט הוא וי"ו המחברת - שיבא אל הכהנים והשופט, שהם הב"ד שיש בם כהנים ג"כ. ועקר הראיה מכאן, שאמר או אל השופט .

ומ"ש " ומת - סתם מיתה הוא בחנק", אתיא כר' יוחנן.

<< · התורה והמצוה על דברים · יז · יב · >>



קיצור דרך: mlbim-dm-17-12