ביאור:דברים יז יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים יז יז.


התקציב המלכותי[עריכה]

(דברים יז יז): "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד"

לפירוש החלק הראשון של הפסוק, ראו במאמר המשפחה המלכותית .

---

התורה אוסרת על המלך לצבור הרבה מאד כסף וזהב. מכאן שמותר לו לצבור הרבה כסף וזהב, אבל לא הרבה מאד. הדבר מעורר שתי שאלות:

א. מניין בכלל יש למלך אפשרות להשיג כסף וזהב - הרי בשום מקום בתורה לא כתוב שהמלך זכאי לגבות מיסים?

ב. מה ההבדל בין "הרבה" לבין "הרבה מאד" - וכמה כסף וזהב בדיוק מותר למלך לצבור?

1. זכותו של המלך לגבות מיסים לא נכתבה בפירוש בתורה, אבל היתה ידועה בתורה שבעל-פה. היא התגלתה ונכתבה כשמצוות המלך הגיעה למימוש מעשי, בימי שמואל הנביא: "יא וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. יב וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ . יג וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. יד וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו. טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. טז וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. יז צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים ."  בפרט, כיוון שכל האזרחים נחשבים ל"עבדים" של המלך, מותר לו לקחת את רכושם.

לפי זה, המצוה בפסוקנו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד עניינה להגביל את כמות המיסים שהמלך גובה מהציבור:

  • לפי המשנה, משמעות ההגבלה היא, שמותר למלך לגבות רק "כדי ליתן אפסניא" ( משנה סנהדרין ב ד
, וכן ספרי ו רש"י על הפסוק) . אפסניא הוא הצבא; מכאן שמותר למלך לגבות מיסים רק לצרכי ביטחון.  אולם, בתורה לא נזכר כלל שהמלך צריך לעסוק בענייני ביטחון. למעשה, בכל מצוות המלחמה בספר דברים, אין שום זכר למלך.
  • ולפי הרמב"ם, משמעות ההגבלה היא, שמותר למלך לגבות רק לצרכי עם ישראל:    "אספניא - הגבורים והחיילים: ואין אסור גם כן עליו להרבות כסף וזהב אלא לעצמו , כלומר הראוי לו בארצו ובגבוליו וצרכיו;   אבל אוצרות הנכסים המוכנות לצרכי ישראל - מצוה להרבות" (פירוש המשנה שם; וכן במשנה תורה) .  פירוש זה מתאים לפסוק האומר "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד" - אסור לו להרבות כסף וזהב לצרכיו הפרטיים, אבל מותר להרבות לצרכי הציבור.


2. וייתכן גם שהתורה אכן כלל לא מתירה למלך לגבות מיסים. המלך בתורה הוא ייצוגי בלבד, אין לו שום סמכויות, ותפקידו היחיד הוא לקרוא בתורה. אלא שהמלך, כמו כל אדם אחר, יכול לעשות עסקים ולהצליח ולצבור כסף וזהב. והפסוק שלנו מלמד, שהמלך לא צריך להשקיע את זמנו ברדיפת הון, אלא להקדיש את זמנו לתפקידו הרוחני, (דברים יז יט): "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם"( פירוט ).    לשני חצאי הפסוק ישנה משמעות דומה. לכל אדם מותר לקחת הרבה נשים ומותר לצבור כסף וזהב, אבל למלך יש תפקיד רוחני, לכן אסור לו להרבות נשים ואסור לו להרבות כסף וזהב.


תגובות[עריכה]

דברים יז יז: " וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד "

(יג) וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה : (יד) וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:

וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה : (יד) וְרָם לְבָבֶךָ ========== וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ

כל עוד לא יסור לבבו כל עוד לא ירום לבבו של המלך אז זה נקרא לא ירבה לו מאד

לאמור כי אם המלך ירבה לו נשים [ולצורך כך גם סוסים ומרכבות] אז זה נקרא שהמלך ירבה לו כסף וזהב מאד [בדגש על המילה מאד]

וכל עוד המלך לא ירבה לו נשים ולא ירום לבבו ולא יסור לבבו אז הכל בסדר

[1]


בספר שיר השירים פרק ח

(יא) כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף:

(יב) כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ:

לאמור כי נשאר לשלמה שמונה מאות ויש להבין כי המָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ הם מתוך הָאֶלֶף [ולא מתוך אלף ומאתים]

800 מתוך 1000 זה 80% וזה מקור עשרו של המלך אשר אסור לו לקחת יותר מזה פן יכלים את הנוטרים אשר בעם

800 מתוך 1000 לאמור 80% זה כאשר הכרם של המלך

טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר .................מעשר 10% זה כאשר הכרם של העם ולא של המלך

-- DAIAN SHEM, 2019-08-12 22:40:14

אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף !!!! 1000 אלף כסף זה מה יש

ואת האלף כסף הזה הנוטרים מביאים אל המלך משיח בן-דוד והוא ייתן בצדקתו ככתוב: וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ

לכן המאתיים מתוך האלף

-- DAIAN SHEM, 2019-08-18 11:58:52

באשר לשאלתך

ב. מה ההבדל בין "הרבה" לבין "הרבה מאד" - וכמה כסף וזהב בדיוק מותר למלך לצבור?

אז הנה כתוב בספר תהילות דוד המלך המשיח

תהלים קיט עב: "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף"

אז הגבול לתקציב המלך הוא אלפי שקלי זהב וכסף

-- DAIAN SHEM, 2019-08-23 00:15:41

כמה אלפים בדיוק - אלפיים או מאה אלף?

-- Erel Segal-Halevi, 2019-08-23 14:58:15

אלפיים !

אלפיים שקלי זהב

ואלפיים שקלי כסף

ובשקל הקודש


עתה זכור את דבריך אראל היקר אשר כתבת בעניין המשפחה המלכותית

ציטוט:

כמה זה "הרבה"?

1. לפי פשוטו של מקרא, "מיעוט רבים - שניים", ואסור למלך לקחת יותר מאישה אחת.[סוף ציטוט]

גם פה הדבר דומה כי משמעות אלפי זהב וכסף היא משמעות שניים אלפים

יש לזכור כי זה תקציב המזומן של המלך וכי המלך הצדיק והעני [יחסית] לא צריך מזומן יותר מזה

כי המלך הוא חפשי בישראל

[זכור את אשר אמר שאול המלך לדוד כי סמכות המלך לעשות אדם חפשי בישראל על אחת כמה וכמה המלך שהוא חפשי]

שמואל א יז כה: "וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל"

כמו שייש לאזרח חופשי חודשי והוא יכול לנסוע לאן שהוא רוצה ולחנות בחניה של VIP ולהכנס חופשי בכל מקום במדינת ממלכתו

גם כל הוצאות בית המלוכה על חשבון הציבור

על כן אין ממש צורך למלך הצדיק לצבור הרבה מאד כסף וזהב כי המלך הצדיק יפנה המשאבים והתקציבים לטובת עמו

זכריה ט ט: "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַים הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא ***עָנִי*** וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת"

כי המלך הצדיק והנבון יודע ככתוב: "וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר" וזאת למען ישאר עניו יבטח ביהוה ולא יבטח בעשרו ולא ירום לבבו על אחיו

-- DAIAN SHEM, 2019-08-23 18:25:33

מלכים א ד ז: "וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד[הָאֶחָד] לְכַלְכֵּל"

מלכים א ה ז: "וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל הַקָּרֵב אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִישׁ חָדְשׁוֹ לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר"

הנה כלכלת המלך וביתו בית המלוכה ודי בכלכלה הזאת אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ לאכול ולשתות

ירמיהו כב טו: "הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ"

לאמור כי על ידי הַנִּצָּבִים בישראל כלכלת המלך לאכול ולשתות ודי בזאת לעשות מִשְׁפָּט וּצְדָקָה

וכי אלפי הזהב והכסף [עד אלפיים מכל דבר] זה בנוסף ברכה למלך וביתו להוצאות שוטפות של בית המלוכה

-- DAIAN SHEM, 2019-08-24 00:45:01


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:התקציב המלכותי


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2019-08-26.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-17-17b