רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת דברים[עריכה]

פרק א[עריכה]

(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים – לְפִי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תּוֹכָחוֹת, וּמָנָה כָּאן כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהִכְעִיסוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּהֶן (אונקלוס; ספרי א), לְפִיכָךְ סָתַם אֶת הַדְּבָרִים וְהִזְכִּירָם בְּרֶמֶז, מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל – אִלּוּ הוֹכִיחַ מִקְצָתָן, הָיוּ אֵלּוּ שֶׁבַּשּׁוּק אוֹמְרִים: אַתֶּם הֱיִיתֶם שׁוֹמְעִים מִבֶּן עַמְרָם, וְלֹא הֲשִׁיבוֹתֶם דָּבָר מִכָּךְ וְכָךְ? אִלּוּ הָיִינוּ שָׁם, הָיִינוּ מְשִׁיבִין אוֹתוֹ. לְכָךְ כִּנְּסָם כֻּלָּם וְאָמַר לָהֶם: הֲרֵי כֻּלְּכֶם כָּאן; כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּשׁוּבָה, יָשִׁיב (ספרי שם).
בַּמִּדְבָּר – לֹא בַּמִּדְבָּר הָיוּ, אֶלָּא בְּעַרְבוֹת מוֹאָב; וּמַהוּ בַּמִּדְבָּר? אֶלָּא בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁהִכְעִיסוּהוּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁאָמְרוּ: "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ" וְגוֹמֵר (שמות טז,ג; ספרי שם).
בָּעֲרָבָה – בִּשְׁבִיל הָעֲרָבָה, שֶׁחָטְאוּ בְּבַעַל פְּעוֹר בַּשִּׁטִּים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב (ספרי שם).
מוֹל סוּף – עַל מַה שֶּׁהִמְרוּ בְּיַם סוּף, בְּבוֹאָם לְיַם סוּף, שֶׁאָמְרוּ: "הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם" (שמות יד,יא); וְכֵן בְּנָסְעָם מִתּוֹךְ הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף" (תהלים קו,ז), כִּדְאִיתָא בַּעֲרָכִין (דף ט"ו ע"א).
בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא, וְלֹא מָצִינוּ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ תֹּפֶל וְלָבָן. אֶלָּא הוֹכִיחָן עַל הַדְּבָרִים שֶׁתָּפְלוּ עַל הַמָּן, שֶׁהוּא לָבָן, וְאָמְרוּ: "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא,ה; ספרי שם), וְעַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן, עַל יְדֵי הַמְּרַגְּלִים (תרגום יונתן; אבדר"נ לד:א; ד"ר כי"מ).
וַחֲצֵרֹת – בְּמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח (ד"ר כי"מ; פס"ז). דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהֶם: הָיָה לָכֶם לִלְמוֹד מִמַּה שֶּׁעָשִׂיתִי לְמִרְיָם בַּחֲצֵרוֹת בִּשְׁבִיל לָשׁוֹן הָרָע, וְאַתֶּם נִדְבַּרְתֶּם בַּמָּקוֹם (ספרי שם).
וְדִי זָהָב – הוֹכִיחָן עַל הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ בִּשְׁבִיל רֹב זָהָב שֶׁהָיָה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל" (הושע ב,י; אונקלוס; ספרי שם; ברכות ל"ב ע"א).

(ב) אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב – אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: רְאוּ מַה שֶּׁגְּרַמְתֶּם! אֵין לָכֶם דֶּרֶךְ קְצָרָה מֵחוֹרֵב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ כְּדֶרֶךְ הַר שֵׂעִיר; וְאַף הוּא – מַהֲלַךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם, וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם אוֹתָהּ בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים. שֶׁהֲרֵי בְּעֶשְׂרִים בְּאִיָּיר נָסְעוּ מֵחוֹרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ" וְגוֹמֵר (במדבר י יא|במדבר י,יא]]), וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּסִיוָן שָׁלְחוּ אֶת הַמְּרַגְּלִים מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ (תענית כ"ט ע"א). צֵא מֵהֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁעָשׂוּ בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה, שֶׁאָכְלוּ הַבָּשָׂר חֹדֶשׁ יָמִים, וְשִׁבְעָה יָמִים שֶׁעָשׂוּ בַּחֲצֵרוֹת לְהִסָּגֵר שָׁם מִרְיָם, נִמְצָא בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים הָלְכוּ כָּל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ. וְכָל כָּךְ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה מִתְלַבֶּטֶת בִּשְׁבִילְכֶם, לְמַהֵר בִּיאַתְכֶם לָאָרֶץ; וּבִשְׁבִיל שֶׁקִּלְקַלְתֶּם, הֵסֵב אֶתְכֶם סְבִיבוֹת הַר שֵׂעִיר אַרְבָּעִים שָׁנָה (ספרי ב).

(ג) וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הוֹכִיחָן אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה. מִמִּי לָמַד? מִיַּעֲקֹב, שֶׁלֹּא הוֹכִיחַ אֶת בָּנָיו אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה. אָמַר: רְאוּבֵן בְּנִי, אֲנִי אֹמַר לְךָ מִפְּנֵי מָה לֹא הוֹכַחְתִּיךָ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּנִּיחֵנִי וְתֵלֵךְ וְתִדְבַּק בְּעֵשָׂו אָחִי. וּמִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵין מוֹכִיחִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹכִיחוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ, וְשֶׁלֹּא יְהֵא חֲבֵרוֹ רוֹאֵהוּ וּמִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ כוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי (שם). וְכֵן יְהוֹשֻׁעַ לֹא הוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה. וְכֵן שְׁמוּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְנִי עֲנוּ בִי" (שמ"א יב,ג). וְכֵן דָּוִד אֶת שְׁלֹמֹה בְּנוֹ.

(ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ – אָמַר מֹשֶׁה: אִם אֲנִי מוֹכִיחָם קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לִקְצֵה הָאָרֶץ, יֹאמְרוּ: מַה לָּזֶה עָלֵינוּ? מַה הֵיטִיב לָנוּ? אֵינוֹ בָּא אֶלָּא לְקַנְתֵּר וְלִמְצֹא עִלָּה, שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַכְנִיסֵנוּ לָאָרֶץ. לְפִיכָךְ הִמְתִּין עַד שֶׁהִפִּיל סִיחוֹן וְעוֹג לִפְנֵיהֶם וְהוֹרִישָׁם אֶת אַרְצָם, וְאַחַר כָּךְ הוֹכִיחָן (ספרי ג).
סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּחֶשְׁבּוֹן – אִלּוּ לֹא הָיָה סִיחוֹן קָשֶׁה וְהָיָה שָׁרוּי בְּחֶשְׁבּוֹן, הָיָה קָשֶׁה, שֶׁהַמְּדִינָה קָשָׁה. וְאִלּוּ הָיְתָה עִיר אַחֶרֶת וְסִיחוֹן שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ, הָיָה קָשֶׁה, שֶׁהַמֶּלֶךְ קָשֶׁה. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהַמֶּלֶךְ קָשֶׁה וְהַמְּדִינָה קָשָׁה (ספרי שם) .
אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת – הַמֶּלֶךְ קָשֶׁה וְהַמְּדִינָה קָשָׁה (שם) .
עַשְׁתָּרֹת – הוּא לְשׁוֹן צוּקִין וְקֹשִׁי, כְּמוֹ "עַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם" (בראשית יד,ה; ספרי שם). וְעַשְׁתָּרוֹת זֶה הוּא עַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם שֶׁהָיוּ שָׁם רְפָאִים שֶׁהִכָּה אַמְרָפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם" (בראשית שם), וְעוֹג נִמְלַט מֵהֶם; וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (שם יג), וְאוֹמֵר: "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים" (דברים ג,יא).
בְּאֶדְרֶעִי – שֵם הַמַּלְכוּת (ספרי ד).

(ה) הוֹאִיל – הִתְחִיל, כְּמוֹ: "הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי" (בראשית יח,כז; ספרי ד; מדרש תנחומא דברים ב).
בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה – בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן פֵּרְשָׁהּ לָהֶם (תנחומא שם).

(ו) רַב לָכֶם שֶׁבֶת – כִּפְשׁוּטוֹ. וְיֵשׁ מִדְרַשׁ אַגָּדָה: הַרְבֵּה גְּדֻלָּה לָכֶם וְשָׂכָר עַל יְשִׁיבַתְכֶם בָּהָר הַזֶּה; עֲשִׂיתֶם מִשְׁכָּן, מְנוֹרָה וְכֵלִים, קִבַּלְתֶּם תּוֹרָה, מִנִּיתֶם לָכֶם סַנְהֶדְרִין, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת (ספרי ה).

(ז) פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם – זוֹ דֶּרֶךְ עֲרָד וְחָרְמָה.
וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי – כְּמַשְׁמָעוֹ.
וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו – עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר.
בָּעֲרָבָה – זֶה מִישׁוֹר שֶׁל יַעַר.
בָּהָר – זֶה הַר הַמֶּלֶךְ.
וּבַשְּׁפֵלָה – זוֹ שְׁפֵלַת דָּרוֹם.
וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם – אַשְׁקְלוֹן וְעַזָּה וְקֵסָרִי וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי (ו).
עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל – מִפְּנֵי שֶׁנִּזְכָּר עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, קוֹרְאוֹ גָּדוֹל. מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר: עֶבֶד מֶלֶךְ – מֶלֶךְ, הִדָּבֵק לְשַׁחְוָר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ (שם); קְרַב לְגַבֵּי דְּהִינָא וְאִידַּהֵן (שבועות מ"ז ע"ב).

(ח) רְאֵה נָתַתִּי – בְּעֵינֵיכֶם אַתֶּם רוֹאִים, אֵינִי אוֹמֵר לָכֶם מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה (ספרי ז).
בֹּאוּ וּרְשׁוּ – אֵין מְעַרְעֵר בַּדָּבָר וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִלְחָמָה. אִלּוּ לֹא שָׁלְחוּ מְרַגְּלִים, לֹא הָיוּ צְרִיכִים לִכְלֵי זַיִן (שם).
לַאֲבֹתֵיכֶם – לָמָה הִזְכִּיר שׁוּב: לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב? אֶלָּא אַבְרָהָם כְּדַאי לְעַצְמוֹ, יִצְחָק כְּדַאי לְעַצְמוֹ, יַעֲקֹב כְּדַאי לְעַצְמוֹ (שם).

(ט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר – מַהוּ לֵאמֹר? אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶלָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ספרי ט).
לֹא אוּכַל לְבַדִּי וְגוֹמֵר – אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל? אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם וְהוֹרִיד אֶת הַמָּן וְהֵגִיז אֶת הַשְּׂלָו, לֹא הָיָה יָכוֹל לְדוּנָם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם: ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם (להלן פסוק י), הִגְדִּיל וְהֵרִים אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם, נָטַל אֶת הָעֹנֶשׁ מִכֶּם וּנְתָנוֹ עַל הַדַּיָּנִים. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה: "כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה" (מל"א ג,ט). אֶפְשָׁר מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" (שם ה,יא) אוֹמֵר: "מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט" וְגוֹמֵר? אֶלָּא כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה: אֵין דַּיָּנֵי אֻמָּה זוֹ כְּדַיָּנֵי שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁאִם דָּן וְהוֹרֵג וּמַכֶּה וְחוֹנֵק וּמַטֶּה אֶת דִּינוֹ וְגוֹזֵל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; אֲנִי, אִם חִיַּבְתִּי מָמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין, נְפָשׁוֹת אֲנִי נִתְבָּע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (משלי כב,כג; ספרי שם).

(י) וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם – וְכִי כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם? וַהֲלֹא לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁשִּׁים רִבּוֹא. מַהוּ וְהִנְּכֶם הַיּוֹם? הִנְּכֶם מְשׁוּלִים כַּיּוֹם, קַיָּמִים לְעוֹלָם, כַּחַמָּה וְכַלְּבָנָה וְכַכּוֹכָבִים (ספרי י).

(יא) יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים – מַהוּ שׁוּב וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם? אֶלָּא אָמְרוּ לוֹ: מֹשֶׁה, אַתָּה נוֹתֵן קִצְבָה לְבִרְכָתֵנוּ? כְּבָר הִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם: "אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת" וְגוֹמֵר (בראשית יג,טז). אָמַר לָהֶם: זוֹ מִשֶּׁלִּי הִיא, אֲבָל הוּא יְבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם (ספרי יא).

(יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי – אִם אֹמַר לְקַבֵּל שָׂכָר, לֹא אוּכַל. זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם, לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אֶלָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ספרי יב).
טָרְחֲכֶם – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טַרְחָנִין; הָיָה אֶחָד מֵהֶם רוֹאֶה אֶת בַּעַל דִּינוֹ נוֹצֵחַ בַּדִּין, אוֹמֵר: יֵשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא, יֵשׁ לִי רְאָיוֹת לְהָבִיא, מוֹסִיף אֲנִי עֲלֵיכֶם דַּיָּנִין (שם).
וּמַשַּׂאֲכֶם – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֶפִּיקוֹרְסִין. הִקְדִּים מֹשֶׁה לָצֵאת, אָמְרוּ: מָה רָאָה בֶּן עַמְרָם לָצֵאת? שֶׁמָּא אֵינוֹ שָׁפוּי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אֵחֵר לָצֵאת, אָמְרוּ: מָה רָאָה בֶּן עַמְרָם שֶׁלֹּא לָצֵאת? מָה אַתֶּם סְבוּרִים? יוֹשֵׁב וְיוֹעֵץ עֲלֵיכֶם עֵצוֹת רָעוֹת וְחוֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבוֹת [סְפָרִים אֲחֵרִים: מִצְוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת] (שם).
וְרִיבְכֶם – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ רוֹגְנִים (שם).

(יג) הָבוּ לָכֶם – הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לַדָּבָר (ספרי יג).
אֲנָשִׁים – וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ נָשִׁים? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲנָשִׁים? צַדִּיקִים, [וָתִיקִין], כְּסוּפִים.
[חֲכָמִים] וּנְבֹנִים – מְבִינִים דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. זֶהוּ שֶׁשָּׁאַל אֲרִיּוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי: מַה בֵּין חֲכָמִים לִנְבוֹנִים? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר; כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִּינָרִין לִרְאוֹת – רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, יוֹשֵׁב וְתוֹהֶא. נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי תַּגָּר: כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מָעוֹת לִרְאוֹת – רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, הוּא מְחַזֵּר וּמֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ (שם).
וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם – שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם; שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵיזֶה שֵׁבֶט הוּא וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (שם).
בְּרָאשֵׁיכֶם – רָאשִׁים וּמְכֻבָּדִים עֲלֵיכֶם, שֶׁתִּהְיוּ נוֹהֲגִין בָּהֶם כָּבוֹד וְיִרְאָה.
וַאֲשִׂימֵם – [חָסֵר יוֹ"ד], לִמֵּד שֶׁאַשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בְּרָאשֵׁי דַּיָּנֵיהֶם (שם), שֶׁהָיָה לָהֶם לִמְחוֹת וּלְכַוֵּן אוֹתָם לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה.

(יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וְגוֹמֵר – חֲלַטְתֶּם אֶת הַדָּבָר לַהֲנָאַתְכֶם. הָיָה לָכֶם לְהָשִׁיב: רַבֵּינוּ מֹשֶׁה, מִמִּי נָאֶה לִלְמֹד? מִמְּךָ אוֹ מִתַּלְמִידְךָ? לא מִמְּךָ, שֶׁנִּצְטַעַרְתָּ עָלֶיהָ? אֶלָּא יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹמְרִים: עַכְשָׁו יִתְמַנּוּ עָלֵינוּ דַּיָּנִין הַרְבֵּה; אִם אֵין מַכִּירֵנוּ, אָנוּ מְבִיאִין לוֹ דּוֹרוֹן וְהוּא נוֹשֵׂא לָנוּ פָּנִים (שם יד). לַעֲשׂוֹת. אִם הָיִיתִי מִתְעַצֵּל, אַתֶּם אוֹמְרִים עֲשֵׂה מְהֵרָה (שם).

(טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם – מְשַׁכְתִּים בִּדְבָרִים: אַשְׁרֵיכֶם! עַל מִי בָּאתֶם לְהִתְמַנּוֹת? עַל בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַל בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ אַחִים וְרֵעִים, חֵלֶק וְנַחֲלָה, וְכָל לְשׁוֹן חִבָּה (ספרי טו).
אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים – אֲבָל נְבוֹנִים לֹא מָצָאתִי. זוֹ אַחַת מִשֶּׁבַע מִדּוֹת שֶׁאָמַר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, וְלֹא מָצָא אֶלָּא שָׁלֹשׁ: אֲנָשִׁים צַדִּיקִים, חֲכָמִים וִידֻעִים (שם).
רָאשִׁים עֲלֵיכֶם – שֶׁתִּנְהֲגוּ בָּהֶם כָּבוֹד, רָאשִׁים בְּמִקָּח, רָאשִׁים בְּמִמְכָּר, רָאשִׁים בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, נִכְנָס אַחֲרוֹן וְיוֹצֵא רִאשׁוֹן (שם).
שָׂרֵי אֲלָפִים – אֶחָד מְמֻנֶּה עַל אֶלֶף (ספרי שם; סנהדרין י"ח ע"א).
שָׂרֵי מֵאוֹת – אֶחָד מְמֻנֶּה עַל מֵאָה (שם).
וְשֹׁטְרִים – מִנִּיתִי עֲלֵיכֶם לְשִׁבְטֵיכֶם, אֵלּוּ הַכּוֹפְתִין וְהַמַּכִּין בִּרְצוּעָה עַל פִּי הַדַּיָּנִין (ספרי שם).

(טז) וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם – אָמַרְתִּי לָהֶם: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין; אִם בָּא דִּין לְפָנֶיךָ פַּעַם אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ, אַל תֹּאמַר: כְּבָר בָּא דִּין זֶה לְפָנַי פְּעָמִים הַרְבֵּה, אֶלָּא הֱיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בּוֹ (שם טז).
בָּעֵת הַהִוא – מִשֶּׁמִּנִּיתִים, אָמַרְתִּי לָהֶם: אֵין עַכְשָׁו כִּלְשֶׁעָבַר. לְשֶׁעָבַר, הֱיִיתֶם בִּרְשׁוּת עַצְמְכֶם; עַכְשָׁו הֲרֵי אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים לַצִּבּוּר (שם).
שָׁמֹעַ – לְשׁוֹן הֹוֶה, אודנ"ט [odant = בשמעכם‏[1]] בְּלַעַז, כְּמוֹ "זָכוֹר" וְ"שָׁמוֹר".
וּבֵין גֵּרוֹ – זֶה בַּעַל דִּינוֹ, שֶׁאוֹגֵר עָלָיו דְּבָרִים. דָּבָר אַחֵר: וּבֵין גֵּרוֹ, אַף עַל עִסְקֵי דִּירָה (שם), בֵּין חֲלֻקַּת אַחִים, אֲפִלּוּ בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם (סנהדרין ז' ע"ב).

(יז) לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט – זֶה הַמְּמֻנֶּה לְהוֹשִׁיב הַדַּיָּנִים, שֶׁלֹּא יֹאמַר: אִישׁ פְּלוֹנִי נָאֶה אוֹ גִּבּוֹר, אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן, אִישׁ פְּלוֹנִי קְרוֹבִי, אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן בָּעִיר, וְהוּא אֵינוֹ בָּקִי בְּדִינִין; נִמְצָא מְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי וּמְזַכֶּה אֶת הַחַיָּב, מַעֲלֶה אֲנִי עַל מִי שֶׁמִּנָּהוּ כְּאִלּוּ הִכִּיר פָּנִים בַּדִּין (ספרי יז).
כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן – שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה, שֶׁאִם קָדַם וּבָא לְפָנֶיךָ, לֹא תְּסַלְּקֶנּוּ לָאַחֲרוֹנָה (סנהדרין ח' ע"א). דָּבָר אַחֵר: "כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן", כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: זֶה עָנִי הוּא, וַחֲבֵרוֹ עָשִׁיר וּמְצֻוֶּה לְפַרְנְסוֹ; אֲזַכֶּה אֶת הֶעָנִי, וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת (ספרי שם). דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הֵיאַךְ אֲנִי פּוֹגֵם בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל עָשִׁיר זֶה בִּשְׁבִיל דִּינָר? אֲזַכֶּנּוּ עַכְשָׁו, וּכְשֶׁיֵּצֵא לַחוּץ אֹמַר לוֹ: תֵּן לוֹ, שֶׁאַתָּה חַיָּב לוֹ (שם).
לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ – לֹא תִירָאוּ. דָּבָר אַחֵר: לֹא תָגוּרוּ, לֹא תַּכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ (סנהדרין שם), לְשׁוֹן "אֹגֵר בַּקַּיִץ" (משלי י,ה).
כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא – מַה שֶּׁאַתָּה נוֹטֵל מִזֶּה שֶׁלֹּא כַּדִּין, אַתָּה מַזְקִיקֵנִי לְהַחֲזִיר לוֹ, נִמְצָא שֶׁהִטֵּיתָ עָלַי הַמִּשְׁפָּט.
תַּקְרִבוּן אֵלַי – עַל דָּבָר זֶה נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ מִשְׁפַּט בְּנוֹת צְלָפְחָד (ספרי יז; סנהדרין ח' ע"א). וְכֵן שְׁמוּאֵל אָמַר לְשָׁאוּל: "אָנֹכִי הָרוֹאֶה" (שמ"א ט,ט), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה. וְאֵימָתַי הוֹדִיעוֹ? כְּשֶׁבָּא לִמְשֹׁחַ אֶת דָּוִד, "וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר: אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ" (שמ"א טז,ו). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְלֹא אָמַרְתָּ, "אָנֹכִי הָרוֹאֶה"? – "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ" (שם פסוק ז; ספרי יז).

(יח) אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן – אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת (ספרי יח).

(יט) הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא – שֶׁהָיוּ בּוֹ נְחָשִׁים כְּקוֹרוֹת וְעַקְרַבִּים כִּקְשָׁתוֹת (שם).

(כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם – בְּעִרְבּוּבְיָא. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ" וְגוֹמֵר (להלן ה,כ-כא)? אוֹתָהּ קְרִיבָה הָיְתָה הוֹגֶנֶת, יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים וּשְׁלָחוּם לִפְנֵיהֶם, וּזְקֵנִים מְכַבְּדִים אֶת הָרָאשִׁים לָלֶכֶת לִפְנֵיהֶם; אֲבָל כָּאן, וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם בְּעִרְבּוּבְיָא, יְלָדִים דּוֹחֲפִין אֶת הַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים דּוֹחֲפִין אֶת הָרָאשִׁים (ספרי כ).
וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר – בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן הֵם מְדַבְּרִים (שם).
אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ – אֵין דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ עַקְמִימוּת (שם).
וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן – תְּחִלָּה לִכְבֹּשׁ (שם).

(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר – בְּעֵינַי וְלֹא בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם. וְאִם בְּעֵינֵי מֹשֶׁה הָיָה טוֹב, לָמָה אֲמָרָהּ בַּתּוֹכָחוֹת? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: מְכֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה; אָמַר לוֹ: הֵן. נוֹתְנוֹ אַתָּה לִי לְנִסָּיוֹן? אָמַר לוֹ: הֵן. בֶּהָרִים וּגְבָעוֹת? אָמַר לוֹ: הֵן. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹ כְּלוּם, אָמַר הַלּוֹקֵחַ בְּלִבּוֹ: בָּטוּחַ הוּא זֶה שֶׁלֹּא אֶמְצָא בּוֹ מוּם; מִיָּד אָמַר לוֹ: טֹל מָעוֹתֶיךָ, וְאֵינִי מְנַסָּהּ מֵעַתָּה. אַף אֲנִי הוֹדֵיתִי לְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תַּחְזְרוּ בָּכֶם כְּשֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֵינִי מְעַכֵּב; וְאַתֶּם לֹא חֲזַרְתֶּם בָּכֶם (ספרי כא).
וָאֶקַּח מִכֶּם – מִן הַבְּרוּרִים שֶׁבָּכֶם, מִן הַמְסֻלָּתִים שֶׁבָּכֶם (שם).
שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט – מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי עִמָּהֶם (שם).

(כד) עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל – מַגִּיד שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם סוֹפוֹ (שם כב).
וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ – מְלַמֵּד שֶׁהָלְכוּ בָּהּ אַרְבָּעָה אוּמָנִין שְׁתִי וָעֵרֶב (שם).

(כה) וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ – מַגִּיד שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת (ספרי כג; קידושין ס"ט ע"א).
וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ – מִי הֵם שֶׁאָמְרוּ טוֹבָתָהּ? יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב (ספרי שם).

(כו) וַתַּמְרוּ – לְשׁוֹן הַתְרָסָה, הִתְרַסְתֶּם כְּנֶגֶד מַאֲמָרוֹ.

(כז) וַתֵּרָגְנוּ – לָשׁוֹן הָרָע; וְכֵן: "דִּבְרֵי נִרְגָּן" (משלי יח,ח), אָדָם הַמּוֹצִיא דִּבָּה.
בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ – וְהוּא הָיָה אוֹהֵב אֶתְכֶם, אֲבָל אַתֶּם שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ. מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר: "מַה דִּבְלִבָּךְ עַל רְחִימָךְ, מַה דִּבְלִבֵּהּ עֲלָךְ" (ספרי כד).
בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – הוֹצָאָתוֹ לְשִׂנְאָה הָיְתָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים, וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אַחַת שֶׁל שַׁקְיָא וְאַחַת שֶׁל בַּעַל. לְמִי שֶׁהוּא אוֹהֵב – נוֹתֵן שֶׁל שַׁקְיָא, וּלְמִי שֶׁהוּא שׂוֹנֵא – נוֹתֵן לוֹ שֶׁל בַּעַל. אֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁל שַׁקְיָא הִיא, שֶׁנִּילוֹס עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ, וְאֶרֶץ כְּנַעַן – שֶׁל בַּעַל, וְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם לָתֵת לָנוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן (תנחומא ישן שלח יט).

(כח) עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם – דִּבֵּר הַכָּתוּב לְשׁוֹן הֲבַאי (ספרי כה; חולין צ' ע"ב).

(כט) לֹא תַעַרְצוּן – לְשׁוֹן שְׁבִירָה, כְּתַרְגּוּמוֹ ["לָא תִתַּבְרוּן", אַל תִּשָּׁבְרוּ]. וְדוֹמֶה לוֹ: "בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן" (איוב ל,ו), שִׁבּוּר הַנְּחָלִים.

(ל) יִלָּחֵם לָכֶם – בִּשְׁבִילְכֶם.

(לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ – מוּסָב עַל מִקְרָא שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ: "כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם" וְעָשָׂה אַף "בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ" וְגוֹמֵר.
כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ – כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי אֵצֶל "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל" וְגוֹמֵר (שמות יד,יט-שמות יד כ), מָשָׁל לִמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּבְנוֹ לְפָנָיו, בָּאוּ לִסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ וְכוּלֵיהּ‏[2].

(לב) וּבַדָּבָר הַזֶּה – שֶׁהוּא מַבְטִיחֲכֶם לַהֲבִיאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ, אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בּוֹ.

(לג) לַרְאֹתְכֶם – כְּמוֹ 'לְהַרְאוֹתְכֶם'; וְכֵן: "לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ" (שמות יג,כא); וְכֵן: "לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה" (תהלים כו,ז); וְכֵן: "לָלֶכֶת לַגִּיד בְּיִזְרְעֶאל" (מל"ב ט,טו).

(לו) אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ – חֶבְרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (במדבר יג,כב).

(לז) הִתְאַנַּף – נִתְמַלֵּא רֹגֶז.

(מ) פְּנוּ לָכֶם – אָמַרְתִּי לְהַעֲבִיר אֶתְכֶם דֶּרֶךְ רֹחַב אֶרֶץ אֱדוֹם לְצַד צָפוֹן לִכָּנֵס לָאָרֶץ; קִלְקַלְתֶּם וּגְרַמְתֶּם לָכֶם עִכּוּב.
פְּנוּ לָכֶם – לַאֲחוֹרֵיכֶם, וְתֵלְכוּ בַמִּדְבָּר לְצַד יַם סוּף. שֶׁהַמִּדְבָּר שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בּוֹ – לִדְרוֹמוֹ שֶׁל הַר שֵׂעִיר הָיָה, מַפְסִיק בֵּין יַם סוּף לְהַר שֵׂעִיר. עַתָּה – הִמָּשְׁכוּ לְצַד הַיָּם, וּתְסַבְּבוּ אֶת הַר שֵׂעִיר כָּל דְּרוֹמוֹ, מִן הַמַּעֲרָב לַמִּזְרָח.

(מא) וַתָּהִינוּ – לְשׁוֹן "הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם" (במדבר יד,מ), זֶה הַלָּשׁוֹן שֶׁאֲמַרְתֶּם, לְשׁוֹן 'הֵן'; כְּלוֹמַר, נִזְדַּמַּנְתֶּם.

(מב) לא תַעֲלוּ – לֹא עֲלִיָּה תְּהֵא לָכֶם אֶלָּא יְרִידָה (תנחומא ישן שלח הוספה כ).

(מד) כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים – מַה הַדְּבוֹרָה הַזֹּאת, כְּשֶׁהִיא מַכָּה אֶת הָאָדָם – מִיַּד מֵתָה, אַף הֵם, כְּשֶׁהָיוּ נוֹגְעִים בָּכֶם – מִיָּד מֵתִים (שם).

(מה) וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם – כִּבְיָכוֹל עֲשִׂיתֶם מִדַּת רַחֲמָיו כְּאִלּוּ אַכְזָרִי (שם).

(מו) וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים – תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, [שֶׁנֶּאֱמַר:] "כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם" בִּשְׁאָר הַמַּסָּעוֹת; וְהֵם הָיוּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה. תְּשַׁע עֶשְׂרֵה מֵהֶם עָשׂוּ בְּקָדֵשׁ, וּתְשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הוֹלְכִים וּמְטֹרָפִים וְחָזְרוּ לְקָדֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְנִיעֵם בַּמִּדְבָּר" (במדבר לב,יג). כָּךְ מָצָאתִי בְּסֵדֶר עוֹלָם (פרק ח).

פרק ב[עריכה]

(א) וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה – אִלּוּ לֹא חָטְאוּ, הָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר, לִכָּנֵס לָאָרֶץ מִן דְּרוֹמוֹ לִצְפוֹנוֹ; וּבִשְׁבִיל שֶׁקִּלְקְלוּ, הָפְכוּ לְצַד הַמִּדְבָּר, שֶׁהוּא בֵּין יַם סוּף לִדְרוֹמוֹ שֶׁל הַר שֵׂעִיר, וְהָלְכוּ אֵצֶל דְּרוֹמוֹ מִן הַמַּעֲרָב לַמִּזְרָח [דֶּרֶךְ יַם סוּף] דֶּרֶךְ יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, מִשָּׁם הָיוּ הוֹלְכִים לְצַד הַמִּזְרָח.
וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר – כָּל דְּרוֹמוֹ, עַד אֶרֶץ מוֹאָב.

(ג) פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה – סֹבּוּ לָכֶם לְרוּחַ מִזְרָחִית מִן הַדָּרוֹם לַצָּפוֹן, פְּנֵיכֶם לַצָּפוֹן, נִמְצְאוּ הוֹלְכִים אֶת רוּחַ הַמִּזְרָחִית; וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב" (שופטים יא,יח):

(ד) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד – וּמַהוּ הַשְּׁמִירָה? "אַל תִּתְגָּרוּ בָם" (להלן פסוק ה).

(ה) עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל – אֲפִלּוּ מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל; כְּלוֹמַר: אֲפִלּוּ דְּרִיסַת הָרֶגֶל אֵינִי מַרְשֶׁה לָכֶם, לַעֲבֹר בְּאַרְצָם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, עַד שֶׁיָּבוֹא יוֹם דְּרִיסַת כַּף רֶגֶל עַל הַר הַזֵּיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָמְדוּ רַגְלָיו" וְגוֹמֵר (זכריה יד,ד; תנחומא ישן הוספה ו).
יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו – מֵאַבְרָהָם. עֲשָׂרָה עֲמָמִים נָתַתִּי לוֹ; שִׁבְעָה לָכֶם, וְקֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי הֵן עַמּוֹן וּמוֹאָב וְשֵׂעִיר (ב"ר סוף מד,כג). אַחַת מֵהֶם לְעֵשָׂו, וְהַשְּׁנַיִם לִבְנֵי לוֹט, בִּשְׂכַר שֶׁהָלַךְ אִתּוֹ לְמִצְרַיִם, וְשָׁתַק עַל מַה שֶּׁהָיָה אוֹמֵר עַל אִשְׁתּוֹ "אֲחוֹתִי הִיא", לְפִיכָךְ עֲשָׂאוֹ כִּבְנוֹ.

(ו) תִּכְרוּ – לְשׁוֹן מִקָּח, וְכֵן: "אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי" (בראשית נ,ה); שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לִמְכִירָה כִּירָה (ר"ה כ"ו ע"ב).

(ז) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ – לְפִיכָךְ לֹא תְכַפּוּ [סְפָרִים אֲחֵרִים: תִּכְפְּרוּ] אֶת טוֹבָתוֹ לְהַרְאוֹת כְּאִלּוּ אַתֶּם עֲנִיִּים, אֶלָּא הַרְאוּ עַצְמְכֶם עֲשִׁירִים:

(ח) וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר – לְצַד צָפוֹן, הָפַכְנוּ פָּנִים לַהֲלֹךְ רוּחַ מִזְרָחִית.

(ט) וְאַל תִּתְגָּר בָּם – לֹא אָסַר לָהֶם עַל מוֹאָב אֶלָּא מִלְחָמָה, אֲבָל מְיָרְאִים הָיוּ אוֹתָם וְנִרְאִים לָהֶם כְּשֵׁהֶם מְזֻיָּנִים; לְפִיכָךְ כְּתִיב: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם" (במדבר כב:ג), שֶׁהָיוּ שׁוֹלְלִים וּבוֹזְזִים אוֹתָם. אֲבָל בִּבְנֵי עַמּוֹן נֶאֱמַר: "וְאַל תִּתְגָּר בָּם" (להלן פסוק יט) שׁוּם גֵּרוּי; בִּשְׂכַר צְנִיעוּת אִמָּם, שֶׁלֹּא פִּרְסְמָה עַל אָבִיהָ, כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה הַבְּכִירָה, שֶׁקָּרְאָה שֵׁם בְּנָהּ 'מוֹאָב' [כְּלוֹמַר מֵאָב] (ב"ר נא,יא; ב"ק ל"ח ע"ב).
עָר – שֵׁם הַמְּדִינָה.

(י) הָאֵמִים לְפָנִים וְגוֹמֵר – אַתָּה סָבוּר שֶׁזּוֹ אֶרֶץ רְפָאִים שֶׁנָּתַתִּי לוֹ לְאַבְרָהָם (בראשית טו,כ), לְפִי שֶׁהָאֵמִים שֶׁהֵם רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים; אֲבָל לֹא זוֹ הִיא, כִּי אוֹתָן רְפָאִים הוֹרַשְׁתִּי מִפְּנֵי בְּנֵי לוֹט וְהוֹשַׁבְתִּים תַּחְתָּם:

(יא) רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ וְגוֹמֵר – רְפָאִים הָיוּ נֶחְשָׁבִין אוֹתָם אֵמִים, כַּעֲנָקִים הַנִּקְרָאִים רְפָאִים, עַל שֵׁם שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתָם יָדָיו מִתְרַפּוֹת.
אֵמִים – עַל שֵׁם שֶׁאֵימָתָם מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכֵן–

(יב) וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים – וּנְתַתִּים לִבְנֵי עֵשָׂו.
יִירָשׁוּם – לְשׁוֹן הֹוֶה; כְּלוֹמַר: נָתַתִּי בָּהֶם כֹּחַ שֶׁיִּהְיוּ מוֹרִישִׁים אוֹתָם וְהוֹלְכִים.

(טו) [וְגַם יַד ה'] הָיְתָה בָּם – לְמַהֵר וּלְהֻמָּם בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁלֹּא יִגְרְמוּ לִבְנֵיהֶם עוֹד לְהִתְעַכֵּב בַּמִּדְבָּר.

(טז-יז) וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ וְגוֹמֵר וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי וְגוֹמֵר – אֲבָל מִשִּׁלּוּחַ הַמְּרַגְּלִים עַד כָּאן לֹא נֶאֱמַר [בְּפָרָשָׁה זוֹ] "וַיְדַבֵּר" אֶלָּא "וַיֹּאמֶר"; לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים, לֹא נִתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר בִּלְשׁוֹן חִבָּה פָּנִים אֶל פָּנִים וְיִשּׁוּב הַדַּעַת; לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הַנְּבִיאִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל (ת"כ ויקרא נדבה פרק ב,יג; תענית ל' ע"ב).
אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה – מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה הַיּוֹצְאִים בַּצָּבָא.

(יח-יט) אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב וְגוֹמֵר וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן – מִכָּאן שֶׁאֶרֶץ עַמּוֹן לְצַד צָפוֹן.

(כ) אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב – אֶרֶץ רְפָאִים נֶחְשֶׁבֶת אַף הִיא, לְפִי שֶׁהָרְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים; אֲבָל לֹא זוֹ הִיא שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם:

(כג) וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים וְגוֹמֵר – עַוִּים מִפְּלִשְׁתִּים הֵם, שֶׁעִמָּהֶם הֵם נֶחְשָׁבִים בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "חֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְּלִשְׁתִים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים" (יהושע יג,ג). וּמִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ – לֹא יָכְלוּ יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא אַרְצָם מִיָּדָם, וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם כַּפְתּוֹרִים וְהִשְׁמִידוּם וַיֵשְׁבוּ תַחְתָּם; וְעַכְשָׁו אַתֶּם מֻתָּרִים לְקַחְתָּהּ מִיָּדָם (חולין ס' ע"ב).

(כה) תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם – לִמֵּד שֶׁעָמְדָה חַמָּה לְמֹשֶׁה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת עוֹג [סְפָרִים אֲחֵרִים: סִיחוֹן], וְנוֹדַע הַדָּבָר "תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם" (ע"ז כ"ה ע"א).

(כו) מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא צִוַּנִי הַמָּקוֹם לִקְרֹא לְסִיחוֹן לְשָׁלוֹם, לָמַדְתִּי מִמִּדְבַּר סִינַי, מִן הַתּוֹרָה שֶׁקָּדְמָה לָעוֹלָם. כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל, חָזַר אוֹתָהּ עַל עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וְגָלוּי לְפָנָיו שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּהָ, וְאַף עַל פִּי כֵן פָּתַח לָהֶם בְּשָׁלוֹם; אַף אֲנִי קִדַּמְתִּי אֶת סִיחוֹן בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם (תנחומא ישן הוספה י). דָּבָר אַחֵר: "מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת", מִמְּךָ לָמַדְתִּי שֶׁקָּדַמְתָּ לָעוֹלָם. יָכוֹל הָיִיתָ לִשְׁלֹחַ בָּרָק אֶחָד וְלִשְֹרֹף אֶת הַמִּצְרִים, אֶלָּא שְׁלַחְתַּנִי מִן הַמִּדְבָּר אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי" (שמות ה,א), בְּמָתוּן (תנחומא ישן שם).

(כט) כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו – לֹא לְעִנְיַן לַעֲבֹר בְּאַרְצָם, אֶלָּא לְעִנְיַן מֶכֶר אֹכֶל וּמַיִם.
עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן – מוּסָב עַל "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ" (לעיל פסוק כז).

(לא) הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ – כָּפָה שַׂר שֶׁל אֱמוֹרִיִּים שֶׁל מַעְלָה תַּחַת רַגְלָיו שֶׁל מֹשֶׁה, וְהִדְרִיכוֹ עַל צַוָּארוֹ (תנחומא ישן ה, והוספה ח שם).

(לב) וַיֵּצֵא סִיחוֹן – לֹא שָׁלַח בִּשְׁבִיל עוֹג לַעֲזֹר לוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִים זֶה לָזֶה.

(לג) וְאֶת בָּנָו – בְּנוֹ כְּתִיב, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן גִּבּוֹר כְּמוֹתוֹ (עיין תנחומא ישן, חקת נה).

(לד) מְתִם – אֲנָשִׁים. בְּבִזַּת סִיחוֹן נֶאֱמַר: "בָּזַזְנוּ לָנוּ" (להלן פסוק לה), לְשׁוֹן בִּזָּה, שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם וּבוֹזְזִים אִישׁ לוֹ; וּכְשֶׁבָּאוּ לְבִזַּת עוֹג – כְּבָר הָיוּ שְׂבֵעִים וּמְלֵאִים, וְהָיְתָה בְּזוּיָה בְּעֵינֵיהֶם, וּמְקָרְעִין וּמַשְׁלִיכִין בְּהֵמָה וּבְגָדִים, וְלֹא נָטְלוּ כִּי אִם כֶּסֶף וְזָהָב, לְכָךְ נֶאֱמַר "בַּזּוֹנוּ לָנוּ" (להלן ג,ז), לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן. כָּךְ נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי בְּפָרָשַׁת וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים (ספרי במדבר קלא).

(לז) כָּל יַד נַחַל יַבֹּק – כָּל אֵצֶל נַחַל יַבֹּק.
וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ – שֶׁלֹּא לִכְבֹּשׁ, הִנַּחְנוּ.

פרק ג (1)[עריכה]

(א) וַנֵּפֶן וַנַּעַל – כָּל צַד צָפוֹן הוּא עֲלִיָּה.

(ב) אַל תִּירָא אֹתוֹ – וּבְסִיחוֹן לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר "אַל תִּירָא אֹתוֹ"? אֶלָּא מִתְיָרֵא הָיָה מֹשֶׁה שֶׁלֹּא תַּעֲמֹד לוֹ זְכוּת שֶׁשִּׁמֵּשׁ לְאַבְרָהָם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (ב"ר יד,יג), וְהוּא עוֹג (מדרש תנחומא חוקת כה; ב"ר מב,ח).

(ד) חֶבֶל אַרְגֹּב – מְתַרְגְּמִינַן "בֵּית פֶּלֶךְ טְרָכוֹנָא". וְרָאִיתִי תַּרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר (א,ג) קוֹרֵא לְפַלָּטִין 'טְרָכוֹנִין'; לָמַדְתִּי: חֶבֶל אַרְגֹּב – הִפַּרְכִיָּא הֵיכַל מֶלֶךְ, כְּלוֹמַר, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְרֵאת עַל שְׁמָהּ. וְכֵן "אֶת אַרְגֹּב" דִּמְלָכִים (ב' טו,כה), אֵצֶל הֵיכַל מֶלֶךְ הֲרָגוֹ פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ לִפְקַחְיָה בֶּן מְנַחֵם.

(ה) מֵעָרֵי הַפְּרָזִי – פְּרוּזוֹת וּפְתוּחוֹת בְּלֹא חוֹמָה; וְכֵן: "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם" (זכריה ב,ח).

(ו) הַחֲרֵם – לְשׁוֹן הֹוֶה, הָלוֹךְ וְכַלּוֹת.

(ח) מִיַּד – מֵרְשׁוּת.

(ט) צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן וְגוֹמֵר – וּבְמָקוֹם אַחֵר (בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן) הוּא אוֹמֵר: "וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן" (להלן ד,מח), הֲרֵי לוֹ אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת. לָמָּה הֻצְרְכוּ לִכָּתֵב? לְהַגִּיד שְׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְפָּאֲרוֹת בְּכָךְ; זוֹ אוֹמֶרֶת: עַל שְׁמִי יִקָּרֵא, וְזוֹ אוֹמֶרֶת: עַל שְׁמִי יִקָּרֵא (ספרי עקב לז; חולין ס' ע"ב).
שְׂנִיר – הוּא שֶׁלֶג בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז וּבִלְשׁוֹן כְּנַעַן.

(יא) מִיֶּתֶר הָרְפָאִים – שֶׁהָרְגוּ אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם; וְהוּא פָּלַט מִן הַמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (בראשית יד,יג), זֶהוּ עוֹג (מדרש תנחומא חוקת כה; ב"ר מב,ח).
בְּאַמַּת אִישׁ – בְּאַמַּת עוֹג (תרגום יונתן).

(יב) וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת – הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה, "מִנַּחַל אַרְנֹן וְעַד הַר חֶרְמוֹן" (לעיל פסוק ח), יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִיא.
מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנוֹן – אֵינוֹ מְחֻבָּר לְרֹאשׁוֹ שֶׁל מִקְרָא אֶלָּא לְסוֹפוֹ, עַל נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי; אֲבָל לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה, עַד הַר חֶרְמוֹן הָיָה.

(יג) הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים – הִיא אוֹתָהּ שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם.

(טז) תּוֹךְ הַנַּחַל וּגְבֻל – כָּל הַנַּחַל וְעַד מֵעֵבֶר לִשְׂפָתוֹ, כְּלוֹמַר, עַד וְעַד בִּכְלָל, וְיוֹתֵר מִכֵּן.

(יז) מִכִּנֶּרֶת – מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמַּעֲרָבִי הָיָה, וְנַחֲלַת בְּנֵי גָד מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמִּזְרָחִי, וְנָפַל בְּגוֹרָלָם רֹחַב הַיַּרְדֵּן כְּנֶגְדָּם וְעוֹד מֵעֵבֶר שְׂפָתוֹ עַד כִּנֶּרֶת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַיַּרְדֵּן וּגְבוּל, הַיַּרְדֵּן וּמֵעֵבֶר לוֹ.

(יח) וָאֲצַו אֶתְכֶם – לִבְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד הָיָה מְדַבֵּר.
לִפְנֵי אֲחֵיכֶם – הֵם הָיוּ הוֹלְכִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, לְפִי שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים, וְאוֹיְבִים נוֹפְלִים לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד" (דברים לג,כ).

פרשת ואתחנן[עריכה]

פרק ג (2)[עריכה]

(כג) וָאֶתְחַנַּן – אֵין חִנּוּן בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן מַתְּנַת חִנָּם. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, אֵין מְבַקְשִׁים מֵאֵת הַמָּקוֹם אֶלָּא מַתְּנַת חִנָּם. לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" (שמות לג,יט), אָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן וָאֶתְחַנַּן (מדרש תנחומא ואתחנן ג). דָּבָר אַחֵר, זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁנִּקְרֵאת תְּפִלָּה, כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי (כו).
בָּעֵת הַהִוא – לְאַחַר שֶׁכָּבַשְׁתִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, דִּמִּיתִי שֶׁמָּא הֻתַּר הַנֵּדֶר (ספרי שם; פינחס קלד).
לֵאמֹר – זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: אֵינִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי אִם תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָתִי אִם לָאו (ספרי כו).

(כד) ה' אֱלֹהִים – רַחוּם בַּדִּין (שם).
אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ – פֶּתַח לִהְיוֹת עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה. אָמַר לוֹ: מִמְּךָ לָמַדְתִּי, שֶׁאָמַרְתָּ לִי: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי" (שמות לב,י). וְכִי תּוֹפֵס הָיִיתִי בְּךָ? אֶלָּא לִפְתֹּחַ פֶּתַח, שֶׁבִּי הָיָה תָּלוּי לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם. כְּמוֹ כֵן הָיִיתִי סָבוּר לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו (ספרי כז).
אֶת גָּדְלְךָ – זוֹ מִדַּת טוּבְךָ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי" (במדבר יד,ז; ספרי פינחס קלד).
וְאֶת יָדְךָ – זוֹ יְמִינְךָ, שֶׁהִיא פְּשׁוּטָה לְכָל בָּאֵי עוֹלָם (שם).
הַחֲזָקָה – שֶׁאַתָּה כּוֹבֵשׁ בְּרַחֲמִים אֶת מִדַּת הַדִּין בְּחָזְקָה (שם).
אֲשֶׁר מִי אֵל וְגוֹמֵר – אֵינְךָ דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹעֲצִין וְסַנְקַתִּדְרִין הַמְּמַחִין בְּיָדוֹ כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וְלַעֲבֹר עַל מִדּוֹתָיו; אַתָּה – אֵין מִי שֶׁיְּמַחֶה בְּיָדְךָ אִם תִּמְחֹל לִי וּתְבַטֵּל גְּזֵרָתְךָ (ספרי כז). וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ מִלְחֶמֶת סִיחוֹן וְעוֹג, כְּדִכְתִיב: "רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ" (לעיל ב,לא); הַרְאֵנִי מִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים.

(כה) אֶעְבְּרָה נָּא – אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ספרי פינחס קלד).
הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה – זוֹ יְרוּשָׁלַיִם (שם).
וְהַלְּבָנֹן – זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (תרגום אונקלוס וספרי שם).

(כו) וַיִתְעַבֵּר ה' – נִתְמַלֵּא חֵמָה (ספרי פינחס קלה; ואתחנן כט).
לְמַעַנְכֶם – בִּשְׁבִילְכֶם; אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם" (תהלים קו,לב; ספרי שם ושם).
רַב לָךְ – שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: הָרַב כַּמָּה קָשֶׁה, וְהַתַּלְמִיד כַּמָּה סַרְבָן וּמַפְצִיר (סוטה יג ב|סוטה י"ג ע"ב]]). דָּבָר אַחֵר: רַב לָךְ – הַרְבֵּה מִזֶּה שָׁמוּר לְךָ, רַב טוּב הַצָּפוּן לָךְ (ספרי שם ושם).

(כז) וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ – בִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנִּי "וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" (לעיל פסוק כה), אֲנִי מַרְאֶה לְךָ אֶת כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ" (להלן לד,א; ספרי פינחס קלו).

(כח) וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ – עַל הַטְּרָחוֹת וְעַל הַמַּשָּׂאוֹת וְעַל הַמְּרִיבוֹת (ספרי שם).
וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ – בִּדְבָרֶיךָ. שֶׁלֹּא יֵרַךְ לִבּוֹ לוֹמַר: כְּשֵׁם שֶׁנֶּעֱנַשׁ רַבִּי עֲלֵיהֶם, כָּךְ סוֹפִי לֵעָנֵשׁ עֲלֵיהֶם; מַבְטִיחוֹ אֲנִי כִּי הוּא יַעֲבֹר וְהוּא יַנְחִיל.
כִּי הוּא יַעֲבֹר – אִם יַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם – יִנְחֲלוּ, וְאִם לָאו – לֹא יִנְחֲלוּ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁשָּׁלַח מִן הָעָם אֶל הָעַי וְהוּא יָשַׁב, "וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי" וְגוֹמֵר (יהושע ז,ה). וְכֵיוָן שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו, אָמַר לוֹ: "קֻם לָךְ" (שם, י), "קָם לָךְ" כְּתִיב; אַתָּה הוּא הָעוֹמֵד בִּמְקוֹמְךָ וּמְשַׁלֵּחַ אֶת בָּנַי לַמִּלְחָמָה? "לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ"? לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לְמֹשֶׁה רַבְּךָ: אִם הוּא עוֹבֵר – עוֹבְרִין, וְאִם לָאו אֵין עוֹבְרִין? (ספרי כט).

(כט) וַנֵּשֶׁב בַּגָּיא וְגוֹמֵר – וְנִצְמַדְתֶּם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים; וְאַף עַל פִּי כֵן, "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים" (להלן ד,א), וְהַכֹּל מָחוּל לְךָ, וַאֲנִי – לֹא זָכִיתִי לִמָּחֵל לִי (ספרי פינחס שם).

פרק ד[עריכה]

(ב) לֹא תֹסִיפוּ – כְּגוֹן חָמֵשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בִּתְפִלִּין, חֲמֵשֶׁת מִינִין בְּלוּלָב, וְחָמֵשׁ צִיצִיּוֹת; וְכֵן לֹא תִגְרְעוּ (ספרי ראה פב).

(ו) וּשְׁמַרְתֶּם – זוֹ מִשְׁנָה (שם עט).
וַעֲשִׂיתֶם – כְּמַשְׁמָעוֹ.
כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם וְגוֹמֵר – בְּזֹאת תֵּחָשְׁבוּ חֲכָמִים וּנְבוֹנִים לְעֵינֵי הָעַמִּים.

(ח) חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם – הֲגוּנִים וּמְקֻבָּלִים.

(ט) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וְגוֹמֵר פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים – אָז, כְּשֶׁלֹּא תִּשְׁכְּחוּ אוֹתָם וְתַעֲשׂוּם עַל אֲמִתָּתָם, תֵּחָשְׁבוּ חֲכָמִים וּנְבוֹנִים; וְאִם תְּעַוְּתוּ אוֹתָם מִתּוֹךְ שִׁכְחָה, תֵּחָשְׁבוּ שׁוֹטִים.

(י) יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ – מוּסָב עַל מִקְרָא שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ בְּחֹרֵב, אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת הַקּוֹלוֹת וְאֶת הַלַּפִּידִים.
יִלְמְדוּן – יֵילְפוּן, לְעַצְמָם.
[יְלַמֵּדוּן – יַלְּפוּן, לַאֲחֵרִים.]

(יד) וְאוֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם – תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה (נדרים ל"ז ע"א).

(טז) סָמֶל – צוּרָה (תרגום אונקלוס).

(יט) וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ – לְהִסְתַּכֵּל בַּדָּבָר וְלָתֵת לֵב לִטְעוֹת אַחֲרֵיהֶם.
אֲשֶׁר חָלַק ה' – לְהָאִיר לָהֶם (מגילה ט' ע"ב). דָּבָר אַחֵר, לֶאֱלֹהוּת; לֹא מְנָעָן מִלִּטְעוֹת אַחֲרֵיהֶם, אֶלָּא הֶחֱלִיקָם בְּדִבְרֵי הַבְלֵיהֶם לְטָרְדָם מִן הָעוֹלָם (ע"ז נ"ה ע"א); וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו לִמְצֹא עֲוֹנוֹ לִשְׂנֹא" (תהלים לו,ג).

(כ) מִכּוּר – כּוּר הוּא כְּלִי שֶׁמְּזַקְּקִים בּוֹ אֶת הַזָּהָב.

(כא) הִתְאַנַּף – נִתְמַלֵּא רֹגֶז.
עַל דִּבְרֵיכֶם – עַל אוֹדוֹתֵיכֶם, עַל עִסְקֵיכֶם.

(כב) כִּי אָנֹכִי מֵת וְגוֹמֵר אֵינֶנִּי עֹבֵר – מֵאַחַר שֶׁמֵּת מֵהֵיכָן יַעֲבֹר? אֶלָּא אַף עַצְמוֹתַי אֵינָם עוֹבְרִים (ספרי פינחס קלה).

(כג) תְּמוּנַת כֹּל – תְּמוּנַת כָּל דָּבָר:
אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' – אֲשֶׁר צִוְּךָ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת.

(כד) אֵל קַנָּא – מְקַנֵּא לִנְקֹם, אינפרינדר"א [enprendre = לכעוס‏[3]] בְּלַעַז, מִתְחָרֶה עַל רָגְזוֹ לְהִפָּרַע מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

(כה) וְנוֹשַׁנְתֶּם – רָמַז לָהֶם שֶׁיִּגְלוּ מִמֶּנָּה לְסוֹף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, כְּמִנְיַן "וְנוֹשַׁנְתֶּם". וְהוּא הִקְדִּים וְהִגְלָם לְסוֹף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וְהִקְדִּים שְׁתֵּי שָׁנִים לִ"וְנוֹשַׁנְתֶּם", כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם בָּהֶם "כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן" (להלן פסוק כו). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁקֹד עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק ה' אֱלֹהֵינוּ" (דניאל ט,יד); צְדָקָה עָשָׂה עִמָּנוּ, שֶׁמִּהֵר לַהֲבִיאָהּ שְׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי זְמַנָּהּ (סנהדרין ל"ח ע"א, גיטין פ"ח ע"א).

(כו) הֲעִידֹתִי בָכֶם – הִנְנִי מַזְמִינָם לִהְיוֹת עֵדִים שֶׁהִתְרֵיתִי בָּכֶם.

(כח) וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים – כְּתַרְגּוּמוֹ; מִשֶּׁאַתֶּם עוֹבְדִים לְעוֹבְדֵיהֶם, כְּאִלּוּ אַתֶּם עוֹבְדִים לָהֶם.

(לא) לֹא יַרְפְּךָ – מִלְּהַחֲזִיק בְּךָ בְּיָדָיו. וּלְשׁוֹן לֹא יַרְפְּךָ – לְשׁוֹן לֹא יַפְעִיל הוּא, לֹא יִתֵּן לְךָ רִפְיוֹן, לֹא יַפְרִישׁ אוֹתְךָ מֵאֶצְלוֹ. וְכֵן "אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ" (שה"ש ג,ד), שֶׁלֹּא נִנְקַד אֶרְפֶּנּוּ (בסגול). כָּל לְשׁוֹן רִפְיוֹן – מוּסָב עַל לְשׁוֹן מַפְעִיל וּמִתְפַּעֵל, כְּמוֹ: "הַרְפֵּה לָהּ" (מל"ב ד,כז), תֵּן לָהּ רִפְיוֹן; "הֶרֶף מִמֶּנִּי" (דברים ט,יד), הִתְרַפֵּה מִמֶּנִּי.

(לב) לְיָמִים רִאשׁוֹנִים – עַל יָמִים רִאשׁוֹנִים.
וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם – וְגַם שְׁאַל לְכָל הַבְּרוּאִים אֲשֶׁר מִקָּצֶה אֶל קָצֶה; זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: מְלַמֵּד עַל קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁהָיְתָה מִן הָאָרֶץ עַד הַשָּׁמַיִם, וְהוּא הַשִּׁעוּר עַצְמוֹ אֲשֶׁר מִקָּצֶה אֶל קָצֶה (חגיגה י"ב ע"א).
הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה – מַהוּ הַדָּבָר הַגָּדוֹל? "הֲשָׁמַע עָם" וְגוֹמֵר (להלן פסוק לג).

(לד) אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים – הֲכִי עָשָׂה נִסִּים שׁוּם אֱלוֹהַּ לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי וְגוֹמֵר? כָּל הֵהִי"ן הַלָּלוּ תְּמִיהוֹת הֵן, לְכָךְ נְקוּדוֹת הֵן בַּחֲטַף פַּתָּח: הֲנִהְיָה? הֲנִשְׁמַע? הֲשָׁמַע? הֲנִסָּה?
בְּמַסֹּת – עַל יְדֵי נִסְיוֹנוֹת הוֹדִיעָם גְּבוּרוֹתָיו, כְּגוֹן: "הִתְפָּאֵר עָלַי" (שמות ח,ה) אִם אוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּן, הֲרֵי זֶה נִסָּיוֹן.
בְּאֹתֹת – בְּסִימָנִים, לְהַאֲמִין שֶׁהוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם, כְּגוֹן: "מַה זֶּה בְיָדֶךָ" (שמות ד,ב).
וּבְמוֹפְתִים – הֵם נִפְלָאוֹת, שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת.
וּבְמִלְחָמָה – בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם" (שמות יד,כה).

(לה) הָרְאֵתָ – כְּתַרְגּוּמוֹ, "אִתַּחְזִיתָא". כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה, פָּתַח לָהֶם שִׁבְעָה רְקִיעִים (פסיקתא רבתי סוף פרשה כ), וּכְשֵׁם שֶׁקָּרַע אֶת הָעֶלְיוֹנִים כָּךְ קָרַע אֶת הַתַּחְתּוֹנִים וְרָאוּ שֶׁהוּא יְחִידִי; לְכָךְ נֶאֱמַר: אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת.

(לז) וְתַחַת כִּי אָהַב – וְכָל זֶה, תַּחַת אֲשֶׁר אָהַב.
וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו – כְּאָדָם הַמַּנְהִיג בְּנוֹ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ" וְגוֹמֵר "וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם" (שמות יד,יט). דָּבָר אַחֵר: וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו – בִּפְנֵי אֲבוֹתָיו, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא" (תהלים עח,יב; ב"ר צב,ב). וְאַל תִּתְמַהּ עַל שֶׁהִזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן יָחִיד, שֶׁהֲרֵי כְּתָבָם בִּלְשׁוֹן יָחִיד: וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו.

(לח) מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ – סָרְסֵהוּ וְדָרְשֵׁהוּ: "לְהוֹרִישׁ מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים מִמְּךָ".
כַּיּוֹם הַזֶּה – כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה הַיּוֹם.

(מא) אָז יַבְדִּיל – נָתַן לֵב לִהְיוֹת חָרֵד לַדָּבָר, שֶׁיַּבְדִּילֵם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁיִּבָּדְלוּ אוֹתָן שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, אָמַר מֹשֶׁה: מִצְוָה שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיְּמָהּ, אֲקַיְּמֶנָּה (מכות י' ע"א).
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ – בְּאוֹתוֹ עֵבֶר שֶׁבְּמִזְרָחוֹ שֶׁל יַרְדֵּן.
מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ – לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק, נְקוּדָה רֵי"שׁ בַּחֲטָף: מִזְרָח שֶׁל שֶׁמֶשׁ, מְקוֹם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

(מד) וְזֹאת הַתּוֹרָה – זוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְסַדֵּר אַחַר פָּרָשָׁה זוֹ.

(מה-מו) אֵלֶּה הָעֵדֹת וְגוֹמֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר – הֵם הֵם אֲשֶׁר דִּבֵּר בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם, חָזַר וּשְׁנָאָהּ לָהֶם בְּעַרְבוֹת מוֹאָב.

(מז) אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן – שֶׁהוּא בַּמִּזְרָח; שֶׁהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי הָיָה בַּמַּעֲרָב.

פרק ה[עריכה]

(ג) לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ – בִּלְבַד כָּרַת ה׳ וְגוֹמֵר, כִּי אִתָּנוּ.

(ד) פָּנִים בְּפָנִים – אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה, אַל תֹּאמְרוּ: אֲנִי מַטְעֶה אֶתְכֶם עַל לֹא דָּבָר, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַסַּרְסוּר עוֹשֶׂה בֵּין הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ; הֲרֵי הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ מְדַבֵּר עִמָּכֶם (פס"ר כא,ו).

(ה) לֵאמֹר – מוּסָב עַל דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ לֵאמֹר אָנֹכִי ה׳ וְגוֹמֵר, וְאָנֹכִי עוֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם.

(ו) עַל פָּנָי – בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אֲנִי שָׁם, וְזֶהוּ כָּל הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר: כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי קַיָּם. עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּבָר פֵּרַשְׁתִּים.

(יא) שָׁמוֹר – וּבָרִאשׁוֹנוֹת הוּא אוֹמֵר: "זָכוֹר" (שמות כ,ז)? שְׁנֵיהֶם בְּדִבּוּר אֶחָד וּבְתֵיבָה אַחַת נֶאֶמְרוּ וּבִשְׁמִיעָה אַחַת נִשְׁמָעוּ (מכילתא בחדש ז).
כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ – קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, בְּמָרָה (סנהדרין נ"ו ע"ב).

(יד) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ וְגוֹמֵר – עַל מְנָת כֵּן פְּדָאֲךָ, שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עֶבֶד וְתִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו.

(טו) כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ – אַף עַל כִּבּוּד אָב וָאֵם נִצְטַוּוּ בְּמָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" (שמות טו,כה; סנהדרין נ"ו ע"ב).

(טז) וְלֹא תִנְאָף – אֵין לְשׁוֹן נִאוּף אֶלָּא בְּאֵשֶׁת אִישׁ.

(יז) לֹא תִתְאַוֶּה – "לָא תִרּוֹג" (אונקלוס), אַף הוּא לְשוֹן חֶמְדָּה, כְּמוֹ "נֶחְמָד לְמַרְאֶה" (בראשית ב,ט) דִּמְתַרְגְּמִינָן "דִּמְרַגַּג לְמֶחֱזֵי".

(יח) וְלֹא יָסָף – מְתַרְגְּמִינָן "וְלָא פְסָק" (סנהדרין י"ז ע"א) [וּלְפִי שֶׁמִּדַּת בָּשָׂר וָדָם אֵינָן יָכוֹלִין לְדַבֵּר כָּל דְּבְרֵיהֶם בִּנְשִׁימָה אַחַת, וּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, לֹא הָיָה פּוֹסֵק, וּמִשֶּׁלֹּא הָיָה פּוֹסֵק לֹא הָיָה מוֹסִיף], כִּי קוֹלוֹ חָזָק וְקַיָּם לְעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר: וְלֹא יָסָף, לֹא הוֹסִיף לְהֵרָאוֹת בְּאוֹתוֹ פֻּמְבִּי.

(כג) וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ – הִתַּשְׁתֶּם אֶת כֹּחִי כִּנְקֵבָה, שֶׁנִּצְטַעַרְתִּי עֲלֵיכֶם, וְרִפִּיתֶם אֶת יָדִי, כִּי רָאִיתִי שֶׁאֵינְכֶם חֲרֵדִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו מֵאַהֲבָה. וְכִי לֹא הָיָה יָפֶה לָכֶם לִלְמֹד מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְלֹא לִלְמֹד מִמֶּנִּי?

פרק ו[עריכה]

(ד) ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד – ה' שֶׁהוּא אֱלֹהֵינוּ עַתָּה וְלֹא אֱלֹהֵי הָאֻמּוֹת, הוּא עָתִיד לִהְיוֹת ה' אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה'" (צפניה ג,ט), וְנֶאֱמַר: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד,ט; ספרי לא).

(ה) וְאָהַבְתָּ – עֲשֵׂה דְּבָרָיו מֵאַהֲבָה. אֵינוֹ דּוֹמֶה עוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה לָעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה; הָעוֹשֶׂה אֵצֶל רַבּוֹ מִיִּרְאָה, כְּשֶׁהוּא מַטְרִיחַ עָלָיו – מַנִּיחוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ (ספרי לב).
בְּכָל לְבָבְךָ – בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ (ספרי שם; ברכות נ"ד ע"א). דָּבָר אַחֵר: בְּכָל לְבָבְךָ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִבְּךָ חָלוּק עַל הַמָּקוֹם (ספרי שם).
וּבְכָל נַפְשְׁךָ – אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ (ספרי שם; ברכות שם וס"א ע"ב).
וּבְכָל מְאֹדֶךָ – בְּכָל מָמוֹנְךָ (שם ושם), יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר "בְּכָל מְאֹדֶךָ" (ספרי שם; ברכות ס"א ע"ב). דָּבָר אַחֵר: וּבְכָל מְאֹדֶךָ – בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁמּוֹדֵד לְךָ (ברכות נ"ד ע"א), בֵּין בְּמִדָּה טוֹבָה בֵּין בְּמִדַּת פֻּרְעָנוּת. וְכֵן בְּדָוִד אוֹמֵר: "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא" וְגוֹמֵר (תהלים קטז,יג) "צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא" (שם,ג; ספרי שם).

(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים – מַהוּ הָאַהֲבָה? וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִתְדַּבֵּק בִּדְרָכָיו (ספרי לג).
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם – לֹא יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּדְיוֹטַגְמָא יְשָׁנָה שֶׁאֵין אָדָם סוֹפְנָהּ, אֶלָּא כַּחֲדָשָׁה שֶׁהַכֹּל רָצִין לִקְרָאתָהּ (שם). "דְּיוֹטַגְמָא" – מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הַבָּאָה בְּמִכְתָּב.

(ז) וְשִׁנַּנְתָּם – לְשׁוֹן חִדּוּד הוּא, שֶׁיִּהְיוּ מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ; שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ אָדָם דָּבָר – לֹא תְּהֵא צָרִיךְ לְגַמְגֵּם בּוֹ, אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד (ספרי לד; קידושין ל' ע"א).
לְבָנֶיךָ – אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים. מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּייִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד,א), וְאוֹמֵר: "בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל" (מל"ב ב,ג); וְכֵן בְּחִזְקִיָּהוּ שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וּקְרָאָם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ" (דה"ב כט,יא). וּכְשֵׁם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים, כָּךְ הָרַב קָרוּי אָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל" וְגוֹמֵר (מל"ב ב,יב; ספרי שם).
וְדִבַּרְתָּ בָּם – שֶׁלֹּא יְהֵא עִקַּר דִּבּוּרְךָ אֶלָּא בָּם; עֲשֵׂם עִקָּר, וְאַל תַּעֲשֵׂם טָפֵל (ספרי שם).
וּבְשָׁכְבְּךָ – יָכוֹל אֲפִלּוּ שָׁכַב בַּחֲצִי הַיּוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר וּבְקוּמֶךָ, יָכוֹל אֲפִלּוּ עָמַד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה? תַּלְמוּד לוֹמַר בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ; דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִּבְּרָה תּוֹרָה, זְמַן שְׁכִיבָה וּזְמַן קִימָה (ספרי שם).

(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ – אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבַּזְּרוֹעַ (ספרי לה).
וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ – אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ (שם). וְעַל שֵׁם מִנְיַן פָּרָשִׁיּוֹתֵיהֶם נִקְרְאוּ טֹטָפֹת; "טֹט" בְּכַתְפִּי – שְׁתַּיִם, "פַּת" בְּאַפְרִיקֵי – שְׁתַּיִם (סנהדרין ד' ע"ב).

(ט) מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ – 'מְזוּזַת' כְּתִיב, שֶׁאֵין צָרִיךְ אֶלָּא אֶחָת (ספרי לו; מנחות ל"ד ע"א).
וּבִשְׁעָרֶיךָ – לְרַבּוֹת שַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹת וְשַׁעֲרֵי מְדִינוֹת וְשַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת (יומא י"א ע"א).

(יא) חֲצוּבִים – לְפִי שֶׁהוּא מְקוֹם טְרָשִׁין וּסְלָעִים, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן חֲצִיבָה.

(יב) מִבֵּית עֲבָדִים – כְּתַרְגּוּמוֹ, "מִבֵּית עַבְדוּתָא", מִמָּקוֹם שֶׁהֱיִיתֶם שָׁם עֲבָדִים.

(יג) וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ – אִם יֵשׁ בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, שֶׁאַתָּה יָרֵא אֶת שְׁמוֹ וְעוֹבֵד אוֹתוֹ, אָז בִּשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁאַתָּה יָרֵא אֶת שְׁמוֹ, תְּהֵא זָהִיר בִּשְׁבוּעָתְךָ; וְאִם לָאו, לֹא תִשָּׁבֵעַ (מדרש תנחומא מטות א).

(יד) מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם – הוּא הַדִּין לָרְחוֹקִים; אֶלָּא לְפִי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת סְבִיבוֹתֶיךָ תּוֹעִים אַחֲרֵיהֶם, הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר.

(טז) בַּמַּסָּה – כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁנִּסּוּהוּ בְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ" (שמות יז,ז).

(יח) הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב – זוֹ פְּשָׁרָה, לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.

(יט) כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר – וְהֵיכָן דִּבֵּר? "וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם" וְגוֹמֵר (שמות כג,כז; ספרי סוף עקב).

(כ) כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר – יֵשׁ מָחָר שֶׁהוּא אַחַר זְמָן (מכילתא בא יח).

פרק ז (1)[עריכה]

(א) וְנָשַׁל – לְשׁוֹן הַשְׁלָכָה וְהַתָּזָה; וְכֵן: "וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל" (דברים יט,ה).

(ב) וְלֹא תְחָנֵּם – לֹא תִתֵּן לָהֶם חֵן. אָסוּר לוֹ לָאָדָם לוֹמַר: כַּמָּה נָאֶה גּוֹי זֶה. דָּבָר אַחֵר: לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנִיָּה בָּאָרֶץ (ע"ז כ' ע"א).

(ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי – בְּנוֹ שֶׁל כְּנַעֲנִי, כְּשֶׁיִּשָּׂא אֶת בִּתְּךָ, יָסִיר אֶת בִּנְךָ אֲשֶׁר תֵּלֵד לוֹ בִּתְּךָ מֵאַחֲרַי; לָמַדְנוּ שֶׁבֶּן בִּתְּךָ הַבָּא מִן הַכְּנַעֲנִי קָרוּי בִּנְךָ. אֲבָל בֶּן בִּנְךָ הַבָּא מִן הַכְּנַעֲנִית אֵינוֹ קָרוּי בִּנְךָ, אֶלָּא בְּנָהּ, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר עַל בִּתּוֹ "לֹא תִקַּח" "כִּי תָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי", אֶלָּא כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ וְגוֹמֵר (יבמות כ"ג ע"א; קידושין ס"ח ע"ב).

(ה) מִזְבְּחֹתֵיהֶם – שֶׁל בִּנְיָן.
וּמַצֵּבֹתָם – אֶבֶן אַחַת.
וַאֲשֵׁירֵהֶם – אִילָנוֹת שֶׁעוֹבְדִין אוֹתָן (ע"ז מ"ח ע"א).
וּפְסִילֵיהֶם – צְלָמִים.

(ז) לֹא מֵרֻבְּכֶם – כִּפְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: לְפִי שֶׁאֵין אַתֶּם מַגְדִּילִים עַצְמְכֶם כְּשֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ לָכֶם טוֹבָה, לְפִיכָךְ חָשַׁק ה' בָּכֶם.
כִּי אַתֶּם הַמְעַט – הַמְּמַעֲטִין עַצְמְכֶם, כְּגוֹן אַבְרָהָם, שֶׁאָמַר: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח:כז), וּכְגוֹן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁאָמְרוּ: "וְנַחְנוּ מָה" (שמות טז,ז); לֹא כִּנְבוּכַדְנֶאצַּר, שֶׁאָמַר: "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו יד,יד), וְסַנְחֵרִיב, שֶׁאָמַר: "מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת" (שם לו,כ), וְחִירָם, שֶׁאָמַר: "[אֵל אָנִי] מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי" (יחזקאל כח,ב; חולין פ"ט ע"א).
כִּי אַתֶּם הַמְעַט – הֲרֵי כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "דְּהָא".

(ח) כִּי מֵאַהֲבַת ה' – הֲרֵי כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "אֶלָּא": "לֹא מֵרֻבְּכֶם חָשַׁק ה' בָּכֶם אֶלָּא מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם".
וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה – מֵחֲמַת שָׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה.

(ט) לְאֶלֶף דּוֹר – וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "לַאֲלָפִים" (לעיל ה,י)? כָּאן, שֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל לְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו [הָעוֹשִׂין מִיִּרְאָה], הוּא אוֹמֵר לְאֶלֶף; וּלְהַלָּן, שֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל לְאֹהֲבַי [הָעוֹשִׂין מֵאַהֲבָה, שֶׁשְּׂכָרָם יוֹתֵר גָּדוֹל], הוּא אוֹמֵר "לַאֲלָפִים".
לְאֹהֲבָיו – אֵלּוּ שֶׁעוֹשִׂין מֵאַהֲבָה.
וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו – אֵלּוּ הָעוֹשִׂין מִיִּרְאָה.

(י) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו – בְּחַיָּיו מְשַׁלֵּם לוֹ גְּמוּלוֹ הַטּוֹב, כְּדֵי לְהַאֲבִידוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא (אונקלוס; תרגום יונתן).

(יא) הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם – וּלְמָחָר, לָעוֹלָם הַבָּא, לִטֹּל שְׂכָרָם (עירובין כ"ב ע"א).

פרשת עקב[עריכה]

פרק ז (2)[עריכה]

(יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן – אִם הַמִּצְווֹת קַלּוֹת, שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו, תִּשְׁמְעוּן (מדרש תנחומא עקב א).
וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְגוֹמֵר – יִשְׁמֹר לְךָ הַבְטָחָתוֹ.

(יג) שְׁגַר אֲלָפֶיךָ – וְלָדֵי בְּקָרְךָ שֶׁהַנְּקֵבָה מְשַׁגֶּרֶת מִמֵּעֶיהָ.
וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ – מְנַחֵם פֵּרֵשׁ "אַבִּירֵי בָשָׁן" (תהלים כב,יג), מִבְחַר הַצֹּאן, כְּמוֹ "בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם" (בראשית יד,ה), לְשׁוֹן חֹזֶק. וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "וְעֶדְרֵי עָנָךְ" [וְעֶדְרֵי צֹאנְךָ]. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם עַשְׁתָּרוֹת? שֶׁמַּעֲשִׁירוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן (חולין פ"ד ע"ב).

(יד) עָקָר – שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד.

(יז) כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ – עַל כָּרְחֲךָ לְשׁוֹן "דִּילְמָא" הוּא: שֶׁמָּא תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם רַבִּים לֹא אוּכַל לְהוֹרִישָׁם; אַל תֹּאמַר כֵּן, לֹא תִירָא מֵהֶם. וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ בְּאֶחָד מִשְּׁאָר לְשׁוֹנוֹת שֶׁל "כִּי" שֶׁיִּפּוֹל עָלָיו שׁוּב לֹא תִירָא מֵהֶם.

(יט) הַמַּסֹּת – נִסְיוֹנוֹת.
וְהָאֹתֹת – כְּגוֹן: "וַיְהִי לְנָחָשׁ" (שמות ד,ג); "וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת" (שם,ט) .
וְהַמֹּפְתִים – הַמַּכּוֹת הַמֻּפְלָאוֹת.
וְהַיָּד הַחֲזָקָה – זֶה הַדֶּבֶר (ספרי שלח קטו) .
וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה – זוֹ הַחֶרֶב (שם) שֶׁל מַכַּת בְּכוֹרוֹת.

(כ) הַצִּרְעָה – מִין שֶׁרֶץ הָעוֹף, שֶׁהָיְתָה זוֹרֶקֶת בָּהֶם מָרָה וּמְסָרַסְתָּן וּמְסַמְּאָה אֶת עֵינֵיהֶם (סוטה ל"ו ע"א) בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ נִסְתָּרִין שָׁם.

(כב) פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה – וַהֲלֹא אִם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֵין מִתְיָרְאִין מִן הַחַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָּךְ" (איוב ה,כג)? אֶלָּא גָּלוּי הָיָה לְפָנָיו שֶׁעֲתִידִין לַחֲטֹא (ספרי עקב נ).

(כג) וְהָמָם – נָקוּד קָמַץ כֻּלּוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מֵ"ם אַחֲרוֹנָה מִן הַיְּסוֹד, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ 'וְהָם אוֹתָם'. אֲבָל "וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ" (ישעיהו כח,כח) – כֻּלּוֹ יְסוֹד, לְפִיכָךְ חֶצְיוֹ קָמַץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח, כִּשְׁאָר פֹּעַל שֶׁל שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת.

פרק ח[עריכה]

(א) כָּל הַמִּצְוָה – כִּפְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁ אַגָּדָה: אִם הִתְחַלְתָּ בְּמִצְוָה – גְּמֹר אוֹתָהּ; שֶׁאֵינָהּ נִקְרֵאת אֶלָּא עַל שֵׁם הַגּוֹמְרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם" (יהושע כד,לב). וַהֲלֹא מֹשֶׁה לְבַדּוֹ נִתְעַסֵּק בָּהֶם לְהַעֲלוֹתָם (שמות יג,יט)? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְגָמְרָהּ, וּגְמָרוּהָ יִשְׂרָאֵל, נִקְרֵאת עַל שְׁמָם (מדרש תנחומא עקב ו).

(ב) הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו – שֶׁלֹּא תְנַסֵּהוּ וְלֹא תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו.

(ד) שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה – עַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ שָׁפִים בִּכְסוּתָם וּמְגַהֲצִים אוֹתָם כְּמִין כֵּלִים מְגֹהָצִים; וְאַף קְטַנֵּיהֶם, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ גְדֵלִים הָיָה גָּדֵל לְבוּשָׁן עִמָּהֶם, כַּלְּבוּשׁ הַזֶּה שֶׁל חֹמֶט שֶׁגָּדֵל עִמּוֹ (שהש"ר ד,יא).
לֹא בָצֵקָה – לֹא נָפְחָה כְּבָצֵק, כְּדֶרֶךְ הוֹלְכֵי יָחֵף שֶׁרַגְלֵיהֶם נְפוּחוֹת.

(ח) זֵית שֶׁמֶן – זֵיתִים הָעוֹשִׂים שֶׁמֶן.

פרק ט[עריכה]

(א) גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ – אַתָּה עָצוּם וְהֵם עֲצוּמִים מִמֶּךָ (ספרי נ).

(ד) אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ – צִדְקָתִי וְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם גָּרְמוּ.

(ה) לֹא בְצִדְקָתְךָ וְגוֹמֵר אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת וְגוֹמֵר כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִּם – הֲרֵי כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "אֶלָּא".

(ט) וָאֵשֵׁב בָּהָר – אֵין יְשִׁיבָה זוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן עַכָּבָה (מגילה כ"א ע"א).

(י) לוּחֹת – לוּחַת כְּתִיב, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן שָׁווֹת (מדרש תנחומא עקב י).

(יח) וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם – שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל ה' אוּלַי אֲכַפְּרָה" (שמות לב,ל). בְּאוֹתָהּ עֲלִיָּה נִתְעַכַּבְתִּי אַרְבָּעִים יוֹם, נִמְצְאוּ כָּלִים בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב; שֶׁהוּא עָלָה בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר בְּתַמּוּז. בּוֹ בַּיּוֹם נִתְרַצָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לְמֹשֶׁה: "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחוֹת" (שמות לד,א). עָשָׂה עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם; נִמְצְאוּ כָּלִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. בּוֹ בַּיּוֹם נִתְרַצָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה, וְאָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד,כ); לְכָךְ הֻקְבַּע לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה. וּמִנַּיִן שֶׁנִּתְרַצָּה בְּרָצוֹן שָׁלֵם? שֶׁנֶּאֱמַר בָּאַרְבָּעִים שֶׁל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת: "וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים" (להלן י,י); מַה הָרִאשׁוֹנִים בְּרָצוֹן, אַף הָאַחֲרוֹנִים בְּרָצוֹן. אֱמוֹר מֵעַתָּה: אֶמְצָעִיִּים הָיוּ בְּכַעַס (סדר עולם פ"ו; מדרש תנחומא כי תשא לא).

(כ) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' – לְפִי שֶׁשָּׁמַע לָכֶם.
לְהַשְׁמִידוֹ – זֶה כִּלּוּי בָּנִים; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל" (עמוס ב,ט; ויק"ר ז,א).
וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן – וְהוֹעִילָה תְּפִלָּתִי לְכַפֵּר מֶחֱצָה, וּמֵתוּ שְׁנַיִם וְנִשְׁאֲרוּ הַשְּׁנַיִם.

(כא) טָחוֹן – לְשׁוֹן הֹוֶה, כְּמוֹ: "הָלוֹךְ וְגָדוֹל" (שמ"ב ה,י); מולנ"ט [molant = בְּטָחְנוֹ‏[4]] בְּלַעַז.

(כה) וָאֶתְנַפַּל וְגוֹמֵר – אֵלּוּ הֵן עַצְמָם הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה; וּכְפָלָן כָּאן, לְפִי שֶׁכָּתוּב כָּאן סֵדֶר תְּפִלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' אֱלֹהִים אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ" וְגוֹמֵר (להלן פסוק כו).

פרק י[עריכה]

(א) בָּעֵת הַהִוא – לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם, נִתְרַצָּה לִי וְאָמַר לִי: "פְּסָל לְךָ", וְאַחַר כָּךְ "וְעָשִׂיתָ לְךָ אֲרוֹן"; וַאֲנִי עָשִׂיתִי אָרוֹן תְּחִלָּה, שֶׁכְּשֶׁאָבֹא וְהַלּוּחוֹת בְּיָדִי – הֵיכָן אֶתְּנֵם? (מדרש תנחומא עקב י). וְלֹא זֶה הוּא הָאָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל; שֶׁהֲרֵי מִשְׁכָּן – לֹא נִתְעַסְּקוּ בּוֹ עַד לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר – צִוָּה לָהֶם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן; וּבְצַלְאֵל עָשָׂה מִשְׁכָּן תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ אָרוֹן וְכֵלִים (ברכות נ"ה ע"א). נִמְצָא זֶה – אָרוֹן אַחֵר הָיָה; וְזֶהוּ שֶׁהָיָה יוֹצֵא עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה. וְאוֹתוֹ שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל – לֹא יָצָא לַמִּלְחָמָה אֶלָּא בִּימֵי עֵלִי, וְנֶעֶנְשׁוּ עָלָיו וְנִשְׁבָּה (ירושלמי שקלים ו א).

(ו-ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה – מָה עִנְיָן זֶה לְכָאן? וְעוֹד, וְכִי מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן נָסְעוּ לְמוֹסֵרָה? וַהֲלֹא מִמּוֹסֵרָה בָּאוּ לִבְנֵי יַעֲקָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת" וְגוֹמֵר (במדבר לג,לא). וְעוֹד, שָׁם מֵת אַהֲרֹן? וַהֲלֹא בְּהֹר הָהָר מֵת! צֵא וַחֲשֹׁב וְתִמְצָא שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת מִמּוֹסֵרוֹת לְהֹר הָהָר. אֶלָּא אַף זוֹ מִן הַתּוֹכָחָה: וְעוֹד עֲשִׂיתֶם זֹאת; כְּשֶׁמֵּת אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר לְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד, יְרֵאתֶם לָכֶם מִמִּלְחֶמֶת מֶלֶךְ עֲרָד, וּנְתַתֶּם רֹאשׁ לַחֲזֹר לְמִצְרַיִם, וַחֲזַרְתֶּם לַאֲחוֹרֵיכֶם שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת עַד בְּנֵי יַעֲקָן, וּמִשָּׁם לְמוֹסֵרָה, שָׁם נִלְחֲמוּ בָּכֶם בְּנֵי לֵוִי וְהָרְגוּ מִכֶּם וְאַתֶּם מֵהֶם, עַד שֶׁהֱחֶזִירוּ אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ חֲזָרַתְכֶם (ירושלמי סוטה א י), וּמִשָּׁם חֲזַרְתֶּם הַגֻּדְגֹּדָה, הוּא חֹר הַגִּדְגָד, וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה. וּבְמוֹסֵרָה עֲשִׂיתֶם אֵבֶל כָּבֵד עַל מִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁגָּרְמָה לָכֶם זֹאת, וְנִדְמָה לָכֶם כְּאִלּוּ מֵת שָׁם (פרקי דר"א יז). וְסָמַךְ מֹשֶׁה תּוֹכָחָה זוֹ לִשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, לוֹמַר שֶׁקָּשָׁה מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּיּוֹם שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ בּוֹ הַלּוּחוֹת (ויק"ר כ,יב); וּלְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהֻקְשָׁה לוֹ מַה שֶּׁאָמְרוּ "נִתְּנָה רֹאשׁ" (במדבר יד,ד) לִפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ, כַּיּוֹם שֶׁעָשׂוּ בּוֹ אֶת הָעֵגֶל.

(ח) בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' וְגוֹמֵר – מוּסָב לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן; בָּעֵת הַהִוא, בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם וּטְעִיתֶם בָּעֵגֶל, וּבְנֵי לֵוִי לֹא טָעוּ, הִבְדִּילָם הַמָּקוֹם מִכֶּם. וְסָמַךְ מִקְרָא זֶה לַחֲזָרַת בְּנֵי יַעֲקָן, לוֹמַר שֶׁאַף בְּזוֹ לֹא טָעוּ בָּהּ בְּנֵי לֵוִי אֶלָּא עָמְדוּ בֶּאֱמוּנָתָם.
לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן – הַלְוִיִם.
לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ – הַכֹּהֲנִים, וְהוּא נְשִׂיאַת כַּפַּיִם (ערכין י"א ע"א).

(ט) עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק – לְפִי שֶׁהֻבְדְּלוּ לַעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ, וְאֵינָן פְּנוּיִין לַחֲרֹשׁ וְלִזְרֹעַ.
ה' הוּא נַחֲלָתוֹ – נוֹטֵל פְּרָס מְזֻמָּן מִבֵּית הַמֶּלֶךְ (אונקלוס).

(י) וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר – לְקַבֵּל הַלּוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. וּלְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ לְמַעְלָה כַּמָּה עָמַד בָּהָר בַּעֲלִיָּה אַחֲרוֹנָה זוֹ, חָזַר וְהִתְחִיל בָּהּ.
כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים – שֶׁל לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת: מַה הֵם בְּרָצוֹן, אַף אֵלּוּ בְּרָצוֹן. אֲבָל הָאֶמְצָעִיִּים שֶׁעָמַדְתִּי שָׁם לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם הָיוּ בְּכַעַס (סדר עולם פ"ו).

(יא) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי וְגוֹמֵר – אַף עַל פִּי שֶׁסַּרְתֶּם מֵאַחֲרָיו וּטְעִיתֶם בָּעֵגֶל, אָמַר לִי: "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם" וְגוֹמֵר (שמות לב,לד).

(יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל – אַף עַל פִּי שֶׁעֲשִׂיתֶם כָּל זֹאת, עוֹדֶנּוּ רַחֲמָיו וְחִבָּתוֹ עֲלֵיכֶם, וּמִכָּל מַה שֶּׁחֲטָאתֶם לְפָנָיו אֵינוֹ שׁוֹאֵל מִכֶּם כִּי אִם לְיִרְאָה וְגוֹמֵר. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִכָּאן: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם (ברכות ל"ג ע"ב).

(יג) לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' – וְאַף הִיא לֹא לְחִנָּם, אֶלָּא לְטוֹב לָךְ, שֶׁתְּקַבְּלוּ שָׂכָר.

(יד) הֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ – הַכֹּל; וְאַף עַל פִּי כֵן, רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה׳ מִן הַכֹּל.

(טו) בָּכֶם – כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אֶתְכֶם חֲשׁוּקִים מִכָּל הָעַמִּים הַיּוֹם הַזֶּה.

(טז) עָרְלַת לְבַבְכֶם – אֹטֶם לְבַבְכֶם וְכִסּוּיוֹ.

(יז) וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים – לֹא יוּכַל שׁוּם אָדוֹן לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.
לֹא יִשָּׂא פָנִים – אִם תִּפְרְקוּ עֻלּוֹ
וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד – לְפַיְּסוֹ בְּמָמוֹן.

(יח) עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה – הֲרֵי גְּבוּרָה, וְאֵצֶל גְּבוּרָתוֹ אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ (מגילה ל"א ע"א).
וְאֹהֵב גֵּר לָתֵת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה – וְדָבָר חָשׁוּב הוּא זֶה, שֶׁכָּל עַצְמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עַל זֶה הִתְפַּלֵּל: "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (בראשית כח,כ; ב"ר ע,ה).

(יט) כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם – מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ (ב"מ נ"ט ע"ב).

(כ) אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא – וְתַעֲבֹד לוֹ וְתִדְבַּק בּוֹ; וּלְאַחַר שֶׁיִּהְיוּ בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, אָז בִּשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ (מדרש תנחומא ויקרא ז).

פרק יא (1)[עריכה]

(ב) וִידַעְתֶּם הַיּוֹם – תְּנוּ לֵב לָדַעַת וּלְהָבִין וּלְקַבֵּל תּוֹכַחְתִּי.
כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם – אֲנִי מְדַבֵּר עַכְשָׁו, שֶׁיּוּכְלוּ לוֹמַר: אָנוּ לֹא יָדַעְנוּ וְלֹא רָאִינוּ בְּכָל זֶה.

(ו) בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל – כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם בּוֹרֵחַ, הָאָרֶץ נִבְקַעַת מִתַּחְתָּיו וּבוֹלַעְתּוֹ; אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ" (במדבר טז,לב) וְלֹא 'פִּיּוֹתֶיהָ'! אָמַר לוֹ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם: בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל? אָמַר לוֹ: שֶׁנַּעֲשֵׂית הָאָרֶץ מִדְרוֹן כְּמַשְׁפֵּךְ, וְכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם, הָיָה מִתְגַּלְגֵּל וּבָא עַד מְקוֹם הַבְּקִיעָה (תנחומא ישן קרח ד).
וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם – זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו (סנהדרין ק"י ע"א).

(ז) כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת – מוּסָב עַל הַמִּקְרָא הָאָמוּר לְמַעְלָה (לעיל פסוק ב) "כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ" וְגוֹמֵר, כִּי אִם עִמָּכֶם, אֲשֶׁר עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת וְגוֹמֵר.

(י) לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא – אֶלָּא טוֹבָה הֵימֶנָּה; וְנֶאֶמְרָה הַבְטָחָה זוֹ לְיִשְׂרָאֵל בִּיצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: שֶׁמָּא לֹא נָבוֹא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וְיָפָה כָּזוֹ? יָכוֹל בִּגְנוּתָהּ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְכָךְ אָמַר לָהֶם: לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֶלָּא רָעָה הֵימֶנָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי" וְגוֹמֵר (במדבר יג,כב). אָדָם אֶחָד בְּנָאָן, וְחָם בָּנָה צֹעַן לְמִצְרַיִם בְּנוֹ וְחֶבְרוֹן לִכְנַעַן. דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אָדָם בּוֹנֶה אֶת הַנָּאֶה וְאַחַר כָּךְ בּוֹנֶה אֶת הַגָּרוּעַ [ספרים אחרים: הַכָּעוּר], שֶׁפְּסָלְתּוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן הוּא נוֹתֵן בַּשֵּׁנִי. וּבְכָל מָקוֹם הֶחָבִיב קוֹדֵם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁחֶבְרוֹן יָפָה מִצֹּעַן. וּמִצְרַיִם מְשֻׁבַּחַת מִכָּל הָאֲרָצוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית יג,י; ספרי לח). וְצֹעַן שֶׁבַח מִצְרַיִם הִיא, שֶׁהָיְתָה מְקוֹם מַלְכוּת, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר: "כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו" (ישעיהו ל,ד). וְחֶבְרוֹן פְּסָלְתָּהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ הִקְצוּהָ לְקְבוּרַת מֵתִים, וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא יָפָה מִצֹּעַן (ספרי לז). וּבִכְתֻבּוֹת (דף קי"ב ע"א) דָּרְשׁוּ בְּעִנְיַן אַחֵר: אֶפְשָׁר אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת לִבְנוֹ הַקָּטָן וְאַחַר כָּךְ לִבְנוֹ הַגָּדוֹל? אֶלָּא שֶׁמְּבֻנָּה עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצֹעַן.
אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם – אֲפִלּוּ אֶרֶץ רַעְמְסֵס אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ, וְהִיא בְּמֵיטַב אֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמֵיטַב הָאָרֶץ" וְגוֹמֵר (בראשית מז,יא) – אַף הִיא אֵינָהּ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (ספרי לח).
וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ – אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיְתָה צְרִיכָה לְהָבִיא מַיִם מִנִּילוּס בְּרַגְלְךָ וּלְהַשְׁקוֹתָהּ, צָרִיךְ אַתָּה לִנְדֹּד מִשְּׁנָתְךָ וְלַעֲמֹל, וְהַנָּמוּךְ שׁוֹתֶה וְלֹא הַגָּבוֹהַּ, וְאַתָּה מַעֲלֶה הַמַּיִם מִן הַנָּמוּךְ לַגָּבוֹהַּ. אֲבָל זוֹ, "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (להלן פסוק יא): אַתָּה יָשֵׁן עַל מִטָּתְךָ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקֶה נָמוּךְ וְגָבוֹהּ, גָּלוּי וְשֶׁאֵינוֹ גָלוּי כְּאֶחָת (שם).
כְּגַן הַיָּרָק – שֶׁאֵין דַּי לוֹ בִּגְשָׁמִים, וּמַשְׁקִין אוֹתוֹ בָּרֶגֶל וּבַכָּתֵף.

(יא) אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת – מְשֻׁבָּח הָהָר מִן הַמִּישׁוֹר; שֶׁהַמִּישׁוֹר – בְּבֵית כֹּר אַתָּה זוֹרֵעַ כֹּר, אֲבָל הָהָר – בֵּית כֹּר מִמֶּנּוּ חֲמֵשֶׁת כֹּרִין; אַרְבָּעָה מֵאַרְבָּעָה שִׁפּוּעָיו, וְאֶחָד בְּרֹאשׁוֹ (ספרי לט).
וּבְקָעֹת – הֵן מִישׁוֹר.

(יב) אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ – וַהֲלֹא כָּל הָאֲרָצוֹת הוּא דוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ" (איוב לח,כו)? אֶלָּא כִּבְיָכוֹל אֵינוֹ דוֹרֵשׁ אֶלָּא אוֹתָהּ, וְעַל יְדֵי אוֹתָהּ דְּרִישָׁה שֶׁדּוֹרְשָׁהּ – דּוֹרֵשׁ אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת עִמָּהּ (ספרי מ).
תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ – לִרְאוֹת מַה הִיא צְרִיכָה וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ גְּזֵרוֹת, עִתִּים לְטוֹבָה וְעִתִּים לְרָעָה וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (דף י"ז ע"ב).
מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה – מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִדּוֹן מַה יְהֵא בְּסוֹפָהּ (שם ח' ע"א).

(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ – וְהָיָה מוּסָב עַל הָאָמוּר לְמַעְלָה, "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (לעיל פסוק יא).
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ – אִם שָׁמֹעַ בַּיָּשָׁן, תִּשְׁמְעוּ בֶּחָדָשׁ (ברכות מ' ע"א; סוכה מ"ו ע"ב); וְכֵן: "וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח" (לעיל ח,יט), אִם הִתְחַלְתָּ לִשְׁכֹּחַ – סוֹפְךָ שֶׁתִּשְׁכַּח כֻּלָּהּ (מדרש תנחומא בשלח יט; מכילתא יתרו יט,ה; מכילתא בשלח טו:כו), שֶׁכֵּן כְּתִיב בִּמְגִלַּת חֲסִידִים: אִם תַּעַזְבֵנִי יוֹם, יוֹמַיִם אֶעֶזְבֶךָּ (ספרי מח; ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה).
מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם – שֶׁיִּהְיוּ עֲלֵיכֶם חֲדָשִׁים כְּאִלּוּ שְׁמַעְתֶּם בּוֹ בַּיּוֹם (ספרי נח).
לְאַהֲבָה אֶת ה' – שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הֲרֵי אֲנִי לוֹמֵד בִּשְׁבִיל שֶׁאֶהְיֶה עָשִׁיר, בִּשְׁבִיל שֶׁאֶקָּרֵא רַב, בִּשְׁבִיל שֶׁאֲקַבֵּל שָׂכָר; אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה – עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבֹא (שם מא; נדרים ס"ב ע"א).
וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם – עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בַּלֵּב, וְזוֹ הִיא תְּפִלָּה (תענית ב' ע"א). שֶׁהַתְּפִלָּה קְרוּיָה עֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא" (דניאל ו,יז); וְכִי יֵשׁ פּוּלְחָן בְּבָבֶל? אֶלָּא עַל שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ" וְגוֹמֵר (שם,יא); וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ" (תהלים קמא,ב; ספרי מא).
בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם – וַהֲלֹא כְּבָר הִזְהִיר: "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ" (דברים ו,ה)? אֶלָּא, אַזְהָרָה לַיָּחִיד, אַזְהָרָה לַצִּבּוּר (ספרי שם):

(יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם – עֲשִׂיתֶם מַה שֶּׁעֲלֵיכֶם, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַה שֶּׁעָלַי (שם).
בְּעִתּוֹ – בַּלֵּילוֹת, שֶׁלֹּא יַטְרִיחוּ אֶתְכֶם (ת"כ בחקותי פרק א,א). דָּבָר אַחֵר: בְּעִתּוֹ, בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת, שֶׁהַכֹּל מְצוּיִין בְּבָתֵּיהֶם (שם; ספרי מב).
יוֹרֶה – הִיא רְבִיעָה הַנּוֹפֶלֶת לְאַחַר הַזְּרִיעָה, שֶׁמַּרְוֶה אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַזְּרָעִים (ספרי שם; תענית ו' ע"א).
וּמַלְקוֹשׁ – רְבִיעָה הַיּוֹרֶדֶת סָמוּךְ לַקָּצִיר לְמַלֹּאת הַתְּבוּאָה בְּקַשֶּׁיהָ (תענית שם). וּלְשׁוֹן מַלְקוֹשׁ – דָּבָר הַמְּאֻחָר, כְּדִמְתַרְגְּמִינָן "וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן": "לַקְשַׁיָּא" (בראשית ל,מב). דָּבָר אַחֵר: לְכָךְ נִקְרָא מַלְקוֹשׁ, שֶׁיּוֹרֵד עַל הַמְּלִילוֹת וְעַל הַקַּשִּׁין (תענית שם).
וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ – אַתָּה תֶּאֶסְפֶנּוּ אֶל הַבַּיִת וְלֹא אוֹיְבֶיךָ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ" וְגוֹמֵר "כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ" (ישעיהו סב,ח-ט), וְלֹא כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל" וְגוֹמֵר (שופטים ו,ג; ספרי שם).

(טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ – שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לְהוֹלִיכָהּ לַמִּדְבָּרִיּוֹת. דָּבָר אַחֵר: שֶׁתִּהְיֶה גּוֹזֵז תְּבוּאָתְךָ כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים וּמַשְׁלִיךְ לִפְנֵי בְּהֶמְתְּךָ, וְאַתָּה מוֹנֵעַ יָדְךָ מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם קֹדֶם לַקָּצִיר, וְאֵינָהּ פּוֹחֶתֶת מִדְּגָנָהּ (ספרי מג).
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ – הֲרֵי זוֹ בְּרָכָה אַחֶרֶת, שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה מְצוּיָה בַּפַּת בְּתוֹךְ הַמֵּעַיִם (ת"כ בחקתי א,ו), וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

(טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם – כֵּיוָן שֶׁתִּהְיוּ אוֹכְלִים וּשְׂבֵעִים, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם שֶׁלֹּא תִּבְעֲטוּ; שֶׁאֵין אָדָם מוֹרֵד בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מִתּוֹךְ שְׂבִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ... וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן" (לעיל ח,יב-יג); מַה הוּא אוֹמֵר אַחֲרָיו? "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ" (שם,יד; ספרי שם).
וְסַרְתֶּם – לִפְרֹשׁ מִן הַתּוֹרָה. וּמִתּוֹךְ כָּךְ – "וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים", שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָדָם פּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה, הוֹלֵךְ וּמִדַּבֵּק בַּעֲבוֹדָה זָרָה; וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד" וְגוֹמֵר (שמ"א כו,יט). וּמִי אָמַר לוֹ כָּךְ? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאֲנִי מְגֹרָשׁ מִלַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה, הֲרֵינִי קָרוֹב לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה (ספרי שם).
אֱלֹהִים אֲחֵרִים – שֶׁהֵם אֲחֵרִים לְעוֹבְדֵיהֶם, צוֹעֵק אֵלָיו וְאֵינוֹ עוֹנֵהוּ; נִמְצָא עָשׂוּי לוֹ כַּנָּכְרִי (שם).

(יז) אֶת יְבוּלָהּ – אַף מַה שֶּׁאַתָּה מוֹבִיל לָהּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט" (חגי א,ו; ספרי מג).
וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה – עַל כָּל שְׁאָר הַיִּסּוּרִין, אַגְלֶה אֶתְכֶן מִן הָאֲדָמָה, שֶׁגָּרְמָה לָכֶם לַחֲטֹא. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח בְּנוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמְפַקְּדוֹ: אַל תֹּאכַל יוֹתֵר מִצָּרְכְּךָ, שֶׁתָּבוֹא נָקִי לְבֵיתְךָ. וְלֹא הִשְׁגִּיחַ הַבֵּן הַהוּא, אָכַל וְשָׁתָה יוֹתֵר מִצָּרְכּוֹ, וְהֵקִיא וְטִנֵּף אֶת כָּל בְּנֵי הַמְּסִבָּה. נְטָלוּהוּ בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּזְרָקוּהוּ אֲחוֹרֵי פַּלְטָרִין (ספרי שם).
מְהֵרָה – אֵינִי נוֹתֵן לָכֶם אַרְכָּא. וְאִם תֹּאמְרוּ: וַהֲלֹא נִתְּנָה אַרְכָּא לְדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית ו,ג)? דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא הָיָה לָהֶם מִמִּי לִלְמֹד, וְאַתֶּם יֵשׁ לָכֶם מִמִּי לִלְמֹד (ספרי שם).

(יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה – אַף לְאַחַר שֶׁתִּגְלוּ, הֱיוּ מְצֻיָּנִים בְּמִצְווֹת: הַנִּיחוּ תְּפִלִּין וַעֲשׂוּ מְזוּזוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָכֶם חֲדָשִׁים כְּשֶׁתַּחְזְרוּ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים" (ירמיהו לא,כ; ספרי שם).

(יט) לְדַבֵּר בָּם – מִשָּׁעָה שֶׁהַבֵּן יוֹדֵעַ לְדַבֵּר, לַמְּדֵהוּ "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה" (להלן לג,ד), שֶׁיְּהֵא זֶה לִמּוּד דִּבּוּרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ: כְּשֶׁהַתִּינוֹק מַתְחִיל לְדַבֵּר, אָבִיו מֵשִׂיחַ עִמּוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּמְלַמְּדוֹ תּוֹרָה; וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן – הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ קוֹבְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" וְגוֹמֵר.

(כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם – אִם עֲשִׂיתֶם כֵּן, יִרְבּוּ, וְאִם לָאו – לֹא יִרְבּוּ; שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה נִדְרָשִׁין מִכְּלַל לָאו הֵן, וּמִכְּלָל הֵן לָאו (ספרי מו).
לָתֵת לָהֶם – 'לָתֵת לָכֶם' אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לָתֵת לָהֶם; מִכָּאן מָצִינוּ לְמֵדִים תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה (שם מז).

(כב) שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן – אַזְהָרַת שְׁמִירוֹת הַרְבֵּה, לְהִזָּהֵר בְּתַלְמוּדוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּחַ (שם מח).
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו – הוּא רַחוּם, וְאַתָּה תְּהֵא רַחוּם; הוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים, וְאַתָּה גּוֹמֵל חֲסָדִים (שם מט).
וּלְדָבְקָה בוֹ – אֶפְשָׁר לוֹמָר כֵּן? וַהֲלֹא אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא (לעיל ד,כד)? אֶלָּא הִדָּבֵק בְּתַלְמִידִים וּבַחֲכָמִים, וּמַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ נִדְבַּקְתָּ בּוֹ (ספרי שם).

(כג) וְהוֹרִישׁ ה' – עֲשִׂיתֶם מַה שֶּׁעֲלֵיכֶם, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַה שֶּׁעָלַי (ספרי מט).
וַעֲצֻמִים מִכֶּם – אַתֶּם גִּבּוֹרִים, וְהֵם גִּבּוֹרִים מִכֶּם; שֶׁאִם לֹא שֶׁיִּשְׂרָאֵל גִּבּוֹרִים, מַה הַשֶּׁבַח הַהוּא שֶׁמְּשַׁבֵּחַ אֶת הָאֱמוֹרִיִּים לוֹמַר: וַעֲצֻמִים מִכֶּם? אֶלָּא אַתֶּם גִּבּוֹרִים מִשְּׁאָר הַגּוֹיִם, וְהֵם גִּבּוֹרִים מִכֶּם (שם נ).

(כה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ וְגוֹמֵר – אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אֻמָּה וּמִשְׁפָּחָה וְאִשָּׁה בִּכְשָׁפֶיהָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא יִתְיַצֵּב מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ? אֲפִלּוּ כְּעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן (ספרי נב).
פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם – וַהֲלֹא 'פַּחַד' הוּא 'מוֹרָא'? אֶלָּא פַּחְדְּכֶם עַל הַקְּרוֹבִים, וּמוֹרַאֲכֶם עַל הָרְחוֹקִים (שם). 'פַּחַד' – לְשׁוֹן בְּעִיתַת פִּתְאֹם; 'מוֹרָא' – לְשׁוֹן דְּאָגָה מִיָּמִים רַבִּים.
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם – וְהֵיכָן דִּבֶּר? "אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּכג כז|ח לְפָנֶיךָ" וְגוֹמֵר (שמות כג,כז; ספרי שם).

פרשת ראה[עריכה]

פרק יא (2)[עריכה]

(כו) רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן בְּרָכָה וּקְלָלָה – הָאֲמוּרוֹת בְּהַר גְּרִזִּים וּבְהַר עֵיבָל (להלן כז,טו-כו).

(כז) אֶת הַבְּרָכָה – עַל מְנָת אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ.

(כח) מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת וְגוֹמֵר – הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הֲרֵי הוּא סָר מִכָּל הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ (ספרי נד).

(כט) וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה – כְּתַרְגּוּמוֹ, "יָת מְבָרְכַיָּא", אֶת הַמְּבָרְכִים.
עַל הַר גְּרִזִּים – כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים הוֹפְכִים פְּנֵיהֶם, וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה, "בָּרוךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה" וְגוֹמֵר, כָּל הָאֲרוּרִים שֶׁבַּפָּרָשָׁה אָמְרוּ תְּחִלָּה בִּלְשׁוֹן "בָּרוּךְ"; וְאַחַר כָּךְ הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל, וּפָתְחוּ בִּקְלָלָה (ספרי נה; סוטה ל"ב ע"א).

(ל) הֲלֹא הֵמָּה – נָתַן בָּהֶם סִימָן.
אַחֲרֵי – אַחַר הַעֲבָרַת הַיַּרְדֵּן הַרְבֵּה, וָהָלְאָה לְמֵרָחוֹק (ספרי נו; סוטה ל"ג ע"ב), וְזֶהוּ לְשׁוֹן אַחֲרֵי. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "אַחֲרֵי", מֻפְלָג הוּא (ב"ר מד,ה).
דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ – לְהַלָּן מִן הַיַּרְדֵּן לְצַד מַעֲרָב. וְטַעַם הַמִּקְרָא מוֹכִיחַ שֶׁהֵם שְׁנֵי דְּבָרִים, שֶׁנִּנְקְדוּ בִּשְׁנֵי טְעָמִים: "אַחֲרֵי" נָקוּד בְּפַשְׁטָא, וְ"דֶרֶךְ" נָקוּד בְּמַשְׁפֵּל, וְהוּא דָּגוּשׁ; וְאִם הָיָה "אַחֲרֵי דֶרֶךְ" דִּבּוּר אֶחָד, הָיָה נָקוּד "אַחֲרֵי" בִּמְשָׁרֵת, בְּשׁוֹפָר הָפוּךְ, וְ"דֶרֶךְ" בְּפַשְׁטָא, וְרָפֶה.
מוּל הַגִּלְגָּל – רָחוֹק מִן הַגִּלְגָּל (ספרי שם; אבל ראו סוטה שם).
אֵלוֹנֵי מֹרֶה – שְׁכֶם הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה" (בראשית יב,ו; ספרי שם; סוטה שם).

(לא) כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן וְגוֹמֵר – נִסִּים שֶׁל יַרְדֵּן יִהְיוּ סִימָן בְּיֶדְכֶם, שֶׁתָּבֹאוּ וְתִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ (ספרי נז).

פרק יב[עריכה]

(ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן – אַבֵּד וְאַחַר כָּךְ תְּאַבְּדוּן; מִכָּאן לְעוֹקֵר עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁצָּרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ (ע"ז מ"ה ע"ב).
אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם וְגוֹמֵר – וּמַה תְּאַבְּדוּן מֵהֶם? אֶת אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר עַל הֶהָרִים.

(ג) מִזְבֵּחַ – שֶׁל אֲבָנִים הַרְבֵּה.
מַצֵּבָה – שֶׁל אֶבֶן אַחַת, וְהוּא "בִּימוֹס" שֶׁשָּׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה: "אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּתָהּ לְבִימוֹס" (ע"ז מ"ז ע"ב).
אֲשֵׁרָה – אִילָן הַנֶּעֱבָד (שם מ"ח ע"א).
וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם – לְכַנּוֹת לָהֶם שֵׁם לִגְנַאי: בֵּית גַּלְיָא – קוֹרִין לָהּ בֵּית כַרְיָא; עֵין כֹּל – עֵין קוֹץ (ספרי סא; ע"ז מ"ו ע"א).

(ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן – לְהַקְטִיר לַשָּׁמַיִם בְּכָל מָקוֹם, כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר (להלן פסוק ה). דָּבָר אַחֵר: "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחוֹתָם וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם... לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן", אַזְהָרָה לַמּוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם, וְלַנּוֹתֵץ אֶבֶן מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִן הָעֲזָרָה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹתְצִין אֶת הַמִּזְבְּחוֹת? אֶלָּא שֶׁלֹּא תַּעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְיִגְרְמוּ עֲוֹנוֹתֵיכֶם לְמִקְדַּשׁ אֲבוֹתֵיכֶם שֶׁיֵּחָרֵב (ספרי שם).

(ה) לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ – זֶה מִשְׁכַּן שִׁילֹה.

(ו) וְזִבְחֵיכֶם – שְׁלָמִים שֶׁל חוֹבָה.
מַעְשְׂרֹתֵיכֶם – מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי (ספרי סג), לֶאֱכֹל לִפְנִים מִן הַחוֹמָה.
תְּרוּמַת יֶדְכֶם – אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: "וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ" (להלן כו,ד; ספרי שם).
וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם – לְתִתָּם לַכֹּהֲנִים, וְיַקְרִיבֵם שָׁם.

(ז) אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' – לְפִי הַבְּרָכָה הָבֵא (ספרי סד).

(ח) לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים וְגוֹמֵר – מוּסָב לְמַעְלָה, עַל "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן" וְגוֹמֵר (לעיל יא,לא): כְּשֶׁתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן – מִיָּד מֻתָּרִים אַתֶּם לְהַקְרִיב בַּבָּמָה כָּל אַרְבַּע עֶשְרֵה שָׁנָה שֶׁל כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק, וּבַבָּמָה לֹא תַּקְרִיבוּ כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם מַקְרִיבִים פֹּה הַיּוֹם בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא עִמָּכֶם וְנִמְשַׁח, וְהוּא כָּשֵׁר לְהַקְרִיב בּוֹ חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת נְדָרִים וּנְדָבוֹת; אֲבָל בַּבָּמָה אֵין קָרֵב אֶלָּא הַנִּדָּר וְהַנִּדָּב, וְזֶהוּ אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו: נְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁאַתֶּם מִתְנַדְּבִים עַל יְדֵי שֶׁיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם לַהֲבִיאָם, וְלֹא עַל יְדֵי חוֹבָה, אוֹתָם תַּקְרִיבוּ בַּבָּמָה (ספרי סה; זבחים קי"ז ע"א-ע"ב).

(ט) כִּי לֹא בָאתֶם – כָּל אוֹתָן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה: עַד עָתָּה. כְּמוֹ 'עֲדַיִין'.
אֶל הַמְּנוּחָה – זוֹ שִׁילֹה (ספרי סו; זבחים קי"ט ע"א).
הַנַּחֲלָה – זוֹ יְרוּשָׁלַיִם (שם).

(י) וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ – שֶׁתְּחַלְּקוּהָ, וִיהֵא כָּל אֶחָד מַכִּיר אֶת חֶלְקוֹ וְאֶת שִׁבְתּוֹ.
וְהֵנִיחַ לָכֶם – לְאַחַר כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק, וּמְנוּחָה מִן "הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל" (שופטים ג,א), וְאֵין זוֹ אֶלָּא בִּימֵי דָוִד. אָז–

(יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם וְגוֹמֵר – בְּנוּ לָכֶם בֵּית הַבְּחִירָה בִּירוּשָׁלַיִם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּדָוִד: "וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אוֹיְבָיו, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא, רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה" (שמ"ב ז,א-ב; ספרי סז).
שָׁמָּה תָבִיאוּ וְגוֹמֵר – לְמַעְלָה אָמוּר לְעִנְיַן שִׁילֹה, וְכָאן אָמוּר לְעִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם. וּלְכָךְ חִלְּקָם הַכָּתוּב, לִתֵּן הֶתֵּר בֵּין זוֹ לָזוֹ; מִשֶּׁחָרְבָה שִׁילֹה וּבָאוּ לְנוֹב, וְחָרְבָה נוֹב וּבָאוּ לְגִבְעוֹן – הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת, עַד שֶׁבָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם (זבחים קי"ט ע"א).
מִבְחַר נִדְרֵיכֶם – מְלַמֵּד שֶׁיָּבִיא מִן הַמֻּבְחָר (ספרי סח).

(יג) הִשָּׁמֶר לְךָ – לִתֵּן לֹא תַּעֲשֶׂה עַל הַדָּבָר (ספרי ע).
בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה – אֲשֶׁר יַעֲלֶה בְּלִבְּךָ; אֲבָל אַתָּה מַקְרִיב עַל פִּי נָבִיא, כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל (שם).

(יד) בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ – בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין (ספרי להלן שנב); וּלְמַעְלָה (פסוק ה) הוּא אוֹמֵר "מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם". הָא כֵּיצַד? כְּשֶׁקָּנָה דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן מֵאֲרַוְנָה הַיְבוּסִי, גָּבָה הַזָּהָב מִכָּל הַשְּׁבָטִים; וּמִכָּל מָקוֹם הַגֹּרֶן בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין הָיָה (ספרי ע).

(טו) רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ – בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? אִם בִּבְשַׂר תַּאֲוָה, לְהַתִּירָהּ לָהֶם בְּלֹא הַקְרָבַת אֵמוּרִים, הֲרֵי אָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר: "כִּי יַרְחִיב ה' אֶת גְּבוּלְךָ" וְגוֹמֵר "וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר" וְגוֹמֵר (להלן פסוק כ). בַּמֶּה זֶה מְדַבֵּר? בְּקָדָשִׁים שֶׁנָּפַל בָּהֶם מוּם, שֶׁיִּפָּדוּ וְיֵאָכְלוּ בְּכָל מָקוֹם. יָכוֹל יִפָּדוּ עַל מוּם עוֹבֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר רַק (ספרי עא).
תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ – אֵין לְךָ בָּהֶם הֶתֵּר גִּזָּה וְחָלָב, אֶלָּא אֲכִילָה עַל יְדֵי זְבִיחָה (בכורות ט"ו ע"ב; תמורה ל"א ע"א).
הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר – לְפִי שֶׁבָּא מִכֹּחַ קָדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: "וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל" (ויקרא ז,יט), הֻצְרַךְ לְהַתִּיר בּוֹ שֶׁטָּמֵא וְטָהוֹר אוֹכְלִים בִּקְעָרָה אַחַת (ספרי שם), כַּצְּבִי וְכָאַיָּל שֶׁאֵין קָרְבָּן בָּא מֵהֶם.
כַּצְּבִי וְכָאַיָּל – לְפָטְרָן מִן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה (שם).

(טז) רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ – אַף עַל פִּי [שֶׁאָמַרְתִּי] שֶׁאֵין לְךָ בּוֹ זְרִיקַת דָּם בַּמִּזְבֵּח, לֹא תֹּאכְלֶנּוּ.
תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם – לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין צָרִיךְ כִּסּוּי (ספרי עא; חולין פ"ד ע"א). דָּבָר אַחֵר: הֲרֵי הוּא כַּמַּיִם לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים (ספרי שם; חולין ל"ג ע"א).

(יז) לֹא תוּכַל – בָּא הַכָּתוּב לִתֵּן לֹא תַּעֲשֶׂה עַל הַדָּבָר.
לא תוּכַל – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: יָכוֹל אַתָּה אֲבָל אֵינְךָ רַשַּׁאי. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, "וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם לֹא יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם" (יהושע טו,סג), יְכוֹלִים הָיוּ אֶלָּא שֶׁאֵינָן רַשָּׁאִין (ספרי עב), לְפִי שֶׁכָּרַת לָהֶם אַבְרָהָם בְּרִית כְּשֶׁלָּקַח מֵהֶם מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה. וְלֹא יְבוּסִים הָיוּ אֶלָּא חִתִּיִּים הָיוּ, אֶלָּא עַל שֵׁם הָעִיר שֶׁשְּׁמָהּ "יְבוּס" [נִקְרָאִים יְבוּסִים]. כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (פ' לו). וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם הֱסִירְךָ הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים" (שמ"ב ה,ו), צְלָמִים שֶׁכָּתְבוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַשְּׁבוּעָה.
וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ – אַזְהָרָה לַכֹּהֲנִים.
וּתְרוּמַת יָדֶךָ – אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים (ספרי שם).

(יח) לִפְנֵי ה' – לִפְנִים מִן הַחוֹמָה (ספרי עב).
וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ – אִם אֵין לְךָ לָתֵת לוֹ מֵחֶלְקוֹ, כְּגוֹן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, תֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר עָנִי; אֵין לְךָ מַעֲשֵׂר עָנִי, הַזְמִינֵהוּ עַל שְׁלָמֶיךָ (שם עד).

(יט) הִשָּׁמֶר לְךָ – לִתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל הַדָּבָר (ספרי עד).
עַל אַדְמָתֶךָ – אֲבָל בַּגּוֹלָה אֵינְךָ מֻזְהָר עָלָיו יוֹתֵר מֵעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל (שם).

(כ) כִּי יַרְחִיב וְגוֹמֵר – לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אָדָם לֶאֱכֹל בָּשָׂר אֶלָּא מִתּוֹךְ רַחֲבַת יָדַיִם וְעֹשֶׁר (חולין פ"ד ע"א).
בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ וְגוֹמֵר – אֲבָל בַּמִּדְבָּר נֶאֱסַר לָהֶם בְּשַׂר חֻלִּין, אֶלָּא אִם כֵּן מַקְדִּישָׁהּ וּמַקְרִיבָהּ שְׁלָמִים (ספרי עה; חולין ט"ז ע"ב).

(כא) כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם – וְלֹא תּוּכַל לָבוֹא וְלַעֲשׂוֹת שְׁלָמִים בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ עַכְשָׁו שֶׁהַמִּשְׁכָּן הוֹלֵךְ עִמָּכֶם.
וְזָבַחְתָּ וְגוֹמֵר כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ – לָמַדְנוּ שֶׁיֵּשׁ צִוּוּי בִּזְבִיחָה הֵיאַךְ יִשְׁחֹט, וְהֵן הִלְכוֹת שְׁחִיטָה שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי (ספרי עה; חולין כ"ח ע"א).

(כב) אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְגוֹמֵר – אֵינְךָ מֻזְהָר לְאָכְלָן בְּטָהֳרָה. אִי מַה צְּבִי וְאַיָּל חֶלְבָּן מֻתָּר, אַף חֻלִּין חֶלְבָּן מֻתָּר? תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ (ספרי עה; בכורות ט"ו ע"א).

(כג) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם – מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר חֲזַק, אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים בְּדָם לְאָכְלוֹ, לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר חֲזַק, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַזְהִירְךָ וּלְלַמֶּדְךָ עַד כַּמָּה אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּמִצְווֹת. אִם הַדָּם, שֶׁהוּא קַל לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין אָדָם מִתְאַוֶּה לוֹ, הֻצְרַךְ לְחַזֶּקְךָ בְּאַזְהָרָתוֹ, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר מִצְווֹת (ספרי עו).
וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר – אַזְהָרָה לְאֵבָר מִן הֶחָי (שם; פסחים כ"ב ע"ב).

(כד) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ – אַזְהָרָה לְדַם הַתַּמְצִית (כריתות ד' ע"ב).

(כה) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ – אַזְהָרָה לְדַם הָאֵבָרִים (שם).
לְמַעַן יִיטַב לְךָ וְגוֹמֵר – צֵא וּלְמַד מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת: אִם הַדָּם, שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה מִמֶּנּוּ, הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ זוֹכֶה לוֹ וּלְבָנָיו אַחֲרָיו, קַל וָחֹמֶר לְגָזֵל וַעֲרָיוֹת, שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶם (מכות כ"ג ע"ב).

(כו) רַק קָדָשֶׁיךָ – אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה מֻתָּר לִשְׁחֹט חֻלִּין, לֹא הִתַּרְתִּי לְךָ לִשְׁחֹט אֶת הַקֳּדָשִׁים וּלְאָכְלָן בִּשְׁעָרֶיךָ בְּלֹא הַקְרָבָה, אֶלָּא הֲבִיאֵם לְבֵית הַבְּחִירָה.

(כז) וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ – אִם עוֹלוֹת הֵן, תֵּן הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ; וְאִם זִבְחֵי שְׁלָמִים הֵם, דַּם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל. וְעוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, רַק קָדָשֶׁיךָ, שֶׁבָּא לְלַמֵּד עַל הַקֳּדָשִׁים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ (ספרי עז), וּלְלַמֵּד עַל הַתְּמוּרוֹת וְעַל וַלְדוֹת קָדָשִׁים שֶׁיִּקְרְבוּ (שם עח; בכורות י"ד ע"ב).

(כח) שְׁמֹר – זוֹ מִשְׁנָה, שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְשָׁמְרָהּ בְּבִטְנְךָ שֶׁלֹּא תִּשָּׁכַח, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ" (משלי כב,יח); וְאִם שָׁנִיתָ, אֶפְשָׁר שֶׁתִּשְׁמַע וּתְקַיֵּם. הָא כָּל שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל מִשְׁנָה, אֵינוֹ בִּכְלַל מַעֲשֶׂה (ספרי עט).
אֵת כָּל הַדְּבָרִים – שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עָלֶיךָ מִצְוָה קַלָּה כְּמִצְוָה חֲמוּרָה (שם).
הַטּוֹב – בְּעֵינֵי הַשָּׁמַיִם (שם).
וְהַיָּשָׁר – בְּעֵינֵי אָדָם (שם).

(ל) פֶּן תִּנָּקֵשׁ – אוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן 'מוֹקֵשׁ'. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא חָשׁ לְדַקְדֵּק בַּלָּשׁוֹן, שֶׁלֹּא מָצִינוּ נוּ"ן בִּלְשׁוֹן 'יוֹקֵשׁ', וַאֲפִלּוּ לִיסוֹד הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ. אֲבָל בִּלְשׁוֹן טֵרוּף וְקִשְׁקוּשׁ מָצִינוּ נוּ"ן, "וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָא לְדָא נָקְשָׁן" (דניאל ה,ו). וְאַף זֶה, אֲנִי אוֹמֵר: פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם – פֶּן תִּטָּרֵף אַחֲרֵיהֶם לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר מַעֲשֵׂיהֶם (ספרי פא). וְכֵן: "יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ" (תהלים קט,יא) – מְקַלֵּל אֶת הָרָשָׁע לִהְיוֹת עָלָיו נוֹשִׁים רַבִּים, וְיִהְיוּ מַחֲזִירִין וּמִתְנַקְּשִׁין אַחַר מָמוֹנוֹ.
אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ – אַחַר שֶׁתִּרְאֶה שֶׁאַשְׁמִידֵם מִפָּנֶיךָ, יֵשׁ לְךָ לָתֵת לֵב, מִפְּנֵי מָה נִשְׁמְדוּ אֵלּוּ? מִפְּנֵי מַעֲשִׂים מְקֻלְקָלִים שֶׁבִּידֵיהֶם. אַף אַתָּה לֹא תַּעֲשֶׂה כָּךְ, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ אֲחֵרִים וְיַשְׁמִידוּךָ.
אֵיכָה יַעַבְדוּ – לְפִי שֶׁלֹּא עָנַשׁ עַל עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא עַל זִבּוּחַ וְקִטּוּר וְנִסּוּךְ וְהִשְׁתַּחֲוָאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ" (שמות כב,יט) – דְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים לַגָּבוֹהַּ; בָּא וְלִמֶּדְךָ כָּאן, שֶׁאִם דַּרְכָּהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה לְעָבְדָהּ בְּדָבָר אַחֵר, כְּגוֹן פּוֹעֵר לִפְעוֹר וְזוֹרֵק אֶבֶן לְמֶרְקוּלִיס, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ, וְחַיָּב. אֲבָל זִבּוּחַ וְקִטּוּר וְנִסּוּךְ וְהִשְׁתַּחֲוָאָה – אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ חַיָּב (סנהדרין ס' ע"ב-ס"א ע"א).

(לא) כִּי גַּם אֶת בְּנֵיהֶם – גַּם, לְרַבּוֹת אֶת אֲבוֹתֵיהֶם וְאִמּוֹתֵיהֶם. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי רָאִיתִי גּוֹי שֶׁכְּפָתוֹ לְאָבִיו לִפְנֵי כַּלְבּוֹ וַאֲכָלוֹ (ספרי פא).

פרק יג[עריכה]

(א) אֵת כָּל הַדָּבָר – קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה (ספרי פב).
תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת – לִתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל עֲשֵׂה הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה (שם); שֶׁכָּל 'הִשָּׁמֶר' – לְשׁוֹן לֹא תַעֲשֶׂה הוּא, אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹקִין עַל 'הִשָּׁמֶר' שֶׁל עֲשֵׂה (מנחות ל"ו ע"ב).
לא תֹסֵף עָלָיו – חֲמִשָּׁה טוֹטָפוֹת בִּתְפִלִּין וַחֲמִשָּׁה מִינִין בְּלוּלָב, אַרְבַּע בְּרָכוֹת בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (ספרי שם).

(ב-ד) וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת – בַּשָּׁמַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּגִדְעוֹן: "וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת" (שופטים ו,יז), וְאוֹמֵר: "יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה" וְגוֹמֵר (שם,לט). אוֹ מוֹפֵת – בָּאָרֶץ [סְפָרִים אֲחֵרִים: וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת – בַּשָּׁמַיִם, דִּכְתִיב: "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים" (בראשית א,יד). אוֹ מוֹפֵת – בָּאָרֶץ, דִּכְתִיב: "אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב" (שופטים ו,לז)]; אַף עַל פִּי כֵן לֹא תִּשְׁמַע לוֹ (ספרי פג). וְאִם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה נוֹתֵן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶמְשָׁלָה לַעֲשׂוֹת אוֹת? כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם (להלן פסוק ד; שם פד).

(ה) וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ – תּוֹרַת מֹשֶׁה (ספרי פה).
וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ – בְּקוֹל הַנְּבִיאִים (שם).
וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ – בְּמִקְדָּשׁוֹ (שם).
וּבוֹ תִדְבָּקוּן – הִדָּבֵק בִּדְרָכָיו: גְּמֹל חֲסָדִים, קְבֹר מֵתִים, בַּקֵּר חוֹלִים, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (סוטה י"ד ע"א).

(ו) סָרָה – דָּבָר הַמּוּסָר מִן הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא הָיָה וְלֹא נִבְרָא וְלֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר כֵּן; דישטולוד"א [destolude = מעוותת‏[5]] בְּלַעַז.
וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים – אֲפִלּוּ אֵין לוֹ עָלֶיךָ אֶלָּא שֶׁפְּדָאֲךָ, דַּיּוֹ (ספרי פו).

(ז) כִּי יְסִיתְךָ – אֵין הֲסָתָה אֶלָּא גֵּרוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי" (שמ"א כו,יט; ספרי פז), אמיטר"א [ametra = ישיא, יפתה] בְּלַעַז, שֶׁמַּשִּׁיאוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן.
אָחִיךָ – מֵאָב, אוֹ בֶן אִמֶּךָ, מֵאֵם (ספרי שם).
חֵיקֶךָ – הַשּׁוֹכֶבֶת בְּחֵיקֶךָ וּמְחֻקָּה בְּךָ, אפיקֿייד"א [afichiede = דבוקה] בְּלַעַז. וְכֵן: "וּמֵחֵיק הָאָרֶץ" (יחזקאל מג,יד), מִיסוֹד הַתָּקוּעַ בָּאָרֶץ.
אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ – זֶה אָבִיךָ (ספרי שם). פֵּרֵשׁ לְךָ הַכָּתוּב אֶת הַחֲבִיבִין לְךָ, קַל וָחֹמֶר לַאֲחֵרִים.
בַּסֵּתֶר – דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה, שֶׁאֵין דִּבְרֵי מֵסִית אֶלָּא בַּסֵּתֶר; וְכֵן שְׁלֹמֹה הוּא אוֹמֵר: "בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה" (משלי ז,ט; ספרי שם).
אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ – דָּבָר זֶה גְּנַאי גָּדוֹל הוּא לְךָ; שֶׁאַף הָאֻמּוֹת אֵין מַנִּיחִין מַה שֶּׁמָּסְרוּ לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם, וְזֶה אוֹמֵר לְךָ: עֲזֹב מַה שֶּׁמָּסְרוּ לְךָ אֲבוֹתֶיךָ (ספרי שם).

(ח) הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים – לָמָּה פָּרַט קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים? אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב: מִטִּיבָן שֶׁל קְרוֹבִים אַתָּה לָמֵד טִיבָן שֶׁל רְחוֹקִים; כְּשֵׁם שֶׁאֵין מַמָּשׁ בַּקְּרוֹבִים, כָּךְ אֵין מַמָּשׁ בָּרְחוֹקִים (ספרי פח; סנהדרין ס"א ע"ב).
מִקְצֵה הָאָרֶץ – זוֹ חַמָּה וּלְבָנָה וּצְבָא הַשָּׁמַיִם, שֶׁהֵן מְהַלְּכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ (ספרי שם).

(ט) לֹא תֹאבֶה לוֹ – לֹא תְּהֵא תָּאֵב לוֹ, לֹא תֶּאֱהָבֶנּוּ. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט,יח), אֶת זֶה לֹא תֹּאהַב (ספרי פט).
וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו. – בְּהִתְחַנְּנוֹ עַל נַפְשׁוֹ לִמְחֹל לוֹ. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג,ה), לָזֶה לֹא תַּעֲזֹב (ספרי שם).
וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט,טז), עַל זֶה לֹא תָחוֹס (ספרי שם).
וְלֹא תַחְמֹל – לֹא תְּהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ (שם) ).
וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו – אִם אַתָּה יוֹדֵעַ לוֹ חוֹבָה, אֵינְךָ רַשַּׁאי לִשְׁתֹּק (שם).

(י) כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ – אִם יָצָא מִבֵּית דִּין זַכַּאי, הַחֲזִירֵהוּ לְחוֹבָה; יָצָא מִבֵּית דִּין חַיָּב, אַל תַּחֲזִירֵהוּ לִזְכוּת (ספרי פט; סנהדרין ל"ג ע"ב).
יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה – מִצְוָה בְּיַד הַנִּסָּת לַהֲמִיתוֹ. לֹא מֵת בְּיָדוֹ, יָמוּת בְּיַד אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיַד כָּל הָעָם" וְגוֹמֵר (ספרי שם).

(יג) לָשֶׁבֶת שָׁם – פְּרָט לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁלֹּא נִתְּנָה לְדִירָה (ספרי צב).
כִּי תִשְׁמַע וְגוֹמֵר לֵאמֹר – אוֹמְרִים כֵּן: יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל [מִקִּרְבֶּךָ].

(יד) בְּנֵי בְלִיַּעַל – בְּלִי עֹל, שֶׁפָּרְקוּ עֻלּוֹ שֶׁל מָקוֹם (ספרי צג).
אֲנָשִׁים – וְלֹא נָשִׁים (שם).
יֹשְׁבֵי עִירָם – וְלֹא יוֹשְׁבֵי עִיר אַחֶרֶת (שם). מִכָּאן אָמְרוּ: אֵין נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת עַד שֶׁיַּדִּיחוּהָ אֲנָשִׁים, וְעַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מִתּוֹכָהּ (סנהדרין קי"א ע"ב).

(טו) וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב – מִכָּאן לָמְדוּ שֶׁבַע חֲקִירוֹת, מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא. כָּאן יֵשׁ שָׁלֹשׁ: דְּרִישָׁה, וַחֲקִירָה, וְהֵיטֵב. וְשָׁאַלְתָּ אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן, וּמִמֶּנּוּ לָמְדוּ בְּדִיקוֹת. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "וְדָרְשׁוּ הַשּׁוֹפְטִים הֵיטֵב" (להלן יט,יח), וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב" (שם יז,ד); לָמְדוּ "הֵיטֵב" "הֵיטֵב" לִגְזֵרָה שָׁוָה, לִתֵּן הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה (ספרי צג; סנהדרין מ' ע"א).

(טז) הַכֵּה תַכֶּה – אִם אֵינְךָ יָכוֹל לַהֲמִיתָם בַּמִּיתָה הַכְּתוּבָה בָּהֶם, הֲמִיתֵם בְּאַחֶרֶת (ספרי צד; ב"מ ל"א ע"א).

(יז) לַה' אֱלֹהֶיךָ – לִשְׁמוֹ וּבִשְׁבִילוֹ.

(יח) לְמַעַן יָשׁוּב ה' – [מוּסָב עַל "הַכֵּה תַכֶּה".]
מֵחֲרוֹן אַפּוֹ – שֶׁכָּל זְמַן שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם (ספרי צו).

פרק יד[עריכה]

(א) לֹא תִתְגֹּדְדוּ – לֹא תִּתְּנוּ גְּדִידָה וְשֶׂרֶט בִּבְשַׂרְכֶם עַל מֵת, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים עוֹשִׂין; לְפִי שֶׁאַתֶּם בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם, וְאַתֶּם רְאוּיִין לִהְיוֹת נָאִים, וְלֹא גְּדוּדִים וּמְקֹרָחִים.
בֵּין עֵינֵיכֶם – אֵצֶל הַפַּדַּחַת. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם" (ויקרא כא,ה), לַעֲשׂוֹת כָּל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם (ספרי צו).

(ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה – קְדֻשַּׁת עַצְמְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ; וְעוֹד, וּבְךָ בָּחַר ה׳ (שם צז).

(ג) כָּל תּוֹעֵבָה – כָּל שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ; כְּגוֹן צָרַם אֹזֶן בְּכוֹר כְּדֵי לְשָׁחֳטוֹ בַּמְּדִינָה, הֲרֵי דָּבָר שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ, "כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ" (ויקרא כב,כא); וּבָא וְלִמֵּד כָּאן, שֶׁלֹּא יִשְׁחַט וְיֹאכַל עַל אוֹתוֹ הַמּוּם (ספרי צט). בִּשֵּׁל בָּשָׂר בְּחָלָב, הֲרֵי דָּבָר שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ; הִזְהִיר כָּאן עַל אֲכִילָתוֹ (חולין קי"ד ע"ב).

(ד-ה) זֹאת הַבְּהֵמָה וְגוֹמֵר אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר – לָמַדְנוּ שֶׁהַחַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה; וְלָמַדְנוּ שֶׁהַבְּהֵמָה וְחַיָּה טְמֵאָה מְרֻבָּה מִן הַטְּהוֹרָה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם פּוֹרֵט אֶת הַמּוּעָט (ספרי ק; חולין ס"ג ע"ב).
וְאַקּוֹ – מְתֻרְגָּם "יַעֲלָא". "יַעֲלֵי סָלַע" (איוב לט,א), הוּא אישטיינבו"ק [esteinboc = אקו, יעל־סלע].
וּתְאוֹ – "תּוֹרְבָּלָא", תּוֹר‏[6] הַיַּעַר. "בָּאלָא" – יַעַר בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי.

(ו) מַפְרֶסֶת – סְדוּקָה, כְּתַרְגּוּמוֹ.
פַּרְסָה – פלנט"א [plante = כף רגל].
וְשֹׁסַעַת – חֲלוּקָה בִּשְׁתֵּי צִפָּרְנַיִם; שֶׁיֵּשׁ סְדוּקָה וְאֵינָהּ חֲלוּקָה בַּצִּפָּרְנַיִם, וְהִיא טְמֵאָה.
בַּבְּהֵמָה – מַשְׁמַע: מַה שֶּׁנִּמְצָא בַּבְּהֵמָה, אֱכֹל (חולין ס"ט ע"א). מִכָּאן אָמְרוּ, שֶׁהַשְּׁלִיל נִתָּר בִּשְׁחִיטַת אִמּוֹ (שם ע"ד ע"א).

(ז) הַשְּׁסוּעָה – בִּרְיָה הִיא, שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שֶׁדְרָאוֹת (חולין ס' ע"ב). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: לָמָּה נִשְׁנוּ? בַּבְּהֵמוֹת מִפְּנֵי הַשְּׁסוּעָה, וּבָעוֹפוֹת מִפְּנֵי "הָרָאָה" (להלן פסוק יג), שֶׁלֹּא נֶאֱמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (שם ס"ג ע"ב).

(ח) וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ – רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: בָּרֶגֶל, שֶׁאָדָם חַיָּב לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ בָּרֶגֶל. יָכוֹל יִהְיוּ מֻזְהָרִים בְּכָל הַשָּׁנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים" וְגוֹמֵר (ויקרא כא,א). וּמַה טֻּמְאַת הַמֵּת חֲמוּרָה, כֹּהֲנִים מֻזְהָרִים וְאֵין יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִים, טֻמְאַת נְבֵלָה קַלָּה לֹא כָּל שֶׁכֵּן (ת"כ שמיני פרק ד,ח-ט; ר"ה ט"ז ע"ב).

(יא) כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ – לְהַתִּיר מְשֻׁלַּחַת שֶׁבַּמְּצֹרָע (ספרי קג; קידושין נ"ז ע"א).

(יב) וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם – לֶאֱסֹר אֶת הַשְּׁחוּטָה (ספרי קג; קידושין נ"ז ע"א).

(יג) וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְגוֹמֵר – הִיא 'רָאָה', הִיא 'אַיָּה', הִיא 'דַּיָּה'; וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'רָאָה'? שֶׁרוֹאָה בְּיוֹתֵר. וְלָמָּה הִזְהִירְךָ בְּכָל שְׁמוֹתֶיהָ? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל דִּין לַחֲלֹק, שֶׁלֹּא יְהֵא הָאוֹסְרָהּ קוֹרֵא אוֹתָהּ "רָאָה", וְהַבָּא לְהַתִּיר אוֹמֵר: זוֹ "דַּיָּה" שְׁמָהּ אוֹ "אַיָּה" שְׁמָהּ, וְזוֹ לֹא אָסַר הַכָּתוּב. וּבָעוֹפוֹת פָּרַט לְךָ הַטְּמֵאִים, לְלַמֵּד שֶׁהָעוֹפוֹת הַטְּהוֹרִים מְרֻבִּים עַל הַטְּמֵאִים; לְפִיכָךְ פָּרַט אֶת הַמּוּעָט (חולין ס"ג ע"א).
הַתִּנְשָׁמֶת – קֿלב"א שורי"ץ [chalve soriz = עטלף].

(יז) שָׁלָךְ – הַשּׁוֹלֶה דָּגִים מִן הַיָּם (חולין ס"ג ע"א).

(יח) דּוּכִיפַת – הוּא תַּרְנְגוֹל הַבָּר, וּבְלַעַז הירופ"א [herupe = דוכיפת], וְכַרְבָּלְתּוֹ כְּפוּלָה (חולין ס"ג ע"א).

(יט) שֶׁרֶץ הָעוֹף – הֵם הַנְּמוּכִים הָרוֹחֲשִׁים עַל הָאָרֶץ, כְּגוֹן זְבוּבִים וּצְרָעִים וַחֲגָבִים טְמֵאִים, הֵם קְרוּיִים שֶׁרֶץ.

(כ) כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ – וְלֹא אֶת הַטָּמֵא; בָּא לִתֵּן עֲשֵׂה עַל לֹא תַּעֲשֶׂה. וְכֵן בַּבְּהֵמָה, "אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ" (לעיל פסוק ו) – וְלֹא בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה – עֲשֵׂה; לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה:

(כא) לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ – גֵּר תּוֹשָׁב (ספרי קד), שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאוֹכֵל נְבֵלוֹת (ע"ז ס"ד ע"ב).
כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' – קַדֵּשׁ אֶת עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ; דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים וַאֲחֵרִים נוֹהֲגִים בָּהֶם אִסּוּר, אַל תַּתִּירֵם בִּפְנֵיהֶם (ספרי שם).
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי – שָׁלֹשׁ פְּעָמִים (כאן; שמות כג,יט; שם לד,כו); פְּרָט לְחַיָּה, וּלְעוֹפוֹת, וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה (ספרי שם; חולין קי"ג ע"א).

(כב) לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי וְגוֹמֵר עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר – מָה עִנְיַן זֶה אֵצֶל זֶה? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: לֹא תִּגְרְמוּ לִי לְבַשֵּׁל גְּדָיִים שֶׁל תְּבוּאָה עַד שֶׁהֵן בִּמְעֵי אִמּוֹתֵיהֶן, שֶׁאִם אֵין אַתֶּם מְעַשְּׂרִים מַעַשְׂרוֹת כָּרָאוּי, כְּשֶׁהוּא סָמוּךְ לְהִתְבַּשֵּׁל – אֲנִי מוֹצִיא רוּחַ קָדִים וְהִיא מְשַׁדַּפְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה" (מל"ב יט,כו); וְכֵן לְעִנְיַן בִּכּוּרִים (תנחומא יז).
שָׁנָה שָׁנָה – מִכָּאן שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן (ספרי קה; בכורות נ"ג ע"ב).

(כג) וְאָכַלְתָּ וְגוֹמֵר – זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי (ספרי קו); שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ לִתֵּן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַלְוִיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹמֵר (במדבר יח,כו), וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת לְאָכְלוֹ בְּכָל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם" (שם פסוק לא); עַל כָּרְחֲךָ, זֶה – מַעֲשֵׂר אַחֵר הוּא.

(כד) כִּי יְבָרֶכְךָ – שֶׁתְּהֵא הַתְּבוּאָה מְרֻבָּה לָשֵׂאת.

(כו) בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֽׁךָ – כְּלָל.
בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר – פְּרָט.
וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ – חָזַר וְכָלַל. מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ – וְלַד וַלְדוֹת הָאָרֶץ וְרָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם וְכוּלֵּיהּ (עירובין כ"ז ע"ב).

(כז) וְהַלֵּוִי וְגוֹמֵר לא תַעַזְבֶנּוּ – מִלִּתֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן (ספרי קח).
כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ – יָצְאוּ לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וְהֶפְקֵר, שֶׁאַף הוּא יֵשׁ לוֹ חֵלֶק עִמְּךָ בָּהֵן כָּמוֹךָ, וְאֵינָן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר (ספרי קט).

(כח) מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים – בָּא וְלִמֵּד, שֶׁאִם הִשְׁהָה מַעַשְׂרוֹתָיו שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה לִשְׁמִטָּה, שֶׁיְּבַעֲרֵם מִן הַבַּיִת בַּשְּׁלִישִׁית.

(כט) וּבָא הַלֵּוִי – וְיִטֹּל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן.
וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם – וְיִטְּלוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁהוּא שֶׁל עָנִי שֶׁל שָׁנָה זוֹ; וְלֹא תֹּאכְלֶנּוּ אַתָּה בִּירוּשָׁלַיִם, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּזְקַקְתָּ לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל שְׁתֵּי שָׁנִים.
וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ – תֵּן לָהֶם כְּדֵי שְׂבִיעָה. מִכָּאן אָמְרוּ: "אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי בַּגֹּרֶן" וְכוּלֵּיהּ (משנה פאה ח ה; ספרי קי). וְאַתָּה מוֹלִיךְ לִירוּשָׁלַיִם מַעֲשֵׂר שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה שֶׁהִשְׁהֵיתָ, וּמִתְוַדֶּה: "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת" (להלן כו,יג), כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּ'כִי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר' (שם,יב).

פרק טו[עריכה]

פרק טז (1)[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/טז

פרשת שפטים[עריכה]

פרק טז (2)[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/טז

פרק יז[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/יז

פרק יח[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/יח

פרק יט[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/יט

פרק כ[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כ

פרק כא (1)[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כא

פרשת כי תצא[עריכה]

פרק כא (2)[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כא

פרק כב[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כב

פרק כג[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כג

פרק כד[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כד

פרק כה[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כה

פרשת כי תבוא[עריכה]

פרק כו[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כו

פרק כז[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כז

פרק כח[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כח

פרק כט (1)[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כט

פרשת נצבים[עריכה]

פרק כט (2)[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כט

פרק ל[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/ל

פרשת וילך[עריכה]

פרק לא[עריכה]

פרשת האזינו[עריכה]

פרק לב[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/לב

פרשת וזאת הברכה[עריכה]

פרק לג[עריכה]

רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/לג

פרק לד[עריכה]

הערות[עריכה]

  1. ^ ר' לעיל מס' 3209 (רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/ו,כג). בכתב־יד אחד קוראים: אואנ"ט oant ובשניים אוייננ"ט (צ"ל אוינ"ט oiant), צורות מאוחרות יותר.
  2. ^ מָשָׁל לִמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּבְנוֹ מְהַלֵּךְ לְפָנָיו. בָּאוּ לִסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ, נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ לְאַחֲרָיו; בָּא זְאֵב מֵאַחֲרָיו, נְתָנוֹ לְפָנָיו. בָּאוּ לִסְטִים לְפָנָיו וּזְאֵבִים מֵאַחֲרָיו, נְתָנוֹ עַל זְרוֹעוֹ וְנִלְחַם בָּהֶם; כָּךְ "וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו" (הושע יא,ג).
  3. ^ ר' לעיל מס' 3217. בכמה כתבי־יד יש גרסאות שונות מאותו גזרון: אינפרינייר"א enpreniere ("כעסן"), אינפרינמינ"ט enprenment ("כעס, חרון־אף").
  4. ^ ר' לעיל מס' 3209 (על רש"י במדבר ו,כג).
  5. ^ רש"י מביא מלה צרפתית, שהיא בינוני במשמעות של שם פעולה ("דברים מעוותים, עיוות").
  6. ^ שׁוֹר