קטגוריה:יהושע ט ד
נוסח המקרא
ויעשו גם המה בערמה וילכו ויצטירו ויקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים ומבקעים ומצררים
וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים.
וַיַּֽעֲשׂ֤וּ גַם־הֵ֙מָּה֙ בְּעׇרְמָ֔ה וַיֵּלְכ֖וּ וַיִּצְטַיָּ֑רוּ וַיִּקְח֞וּ שַׂקִּ֤ים בָּלִים֙ לַחֲמ֣וֹרֵיהֶ֔ם וְנֹאד֥וֹת יַ֙יִן֙ בָּלִ֔ים וּמְבֻקָּעִ֖ים וּמְצֹרָרִֽים׃
וַ/יַּעֲשׂ֤וּ גַם־הֵ֙מָּה֙ בְּ/עָרְמָ֔ה וַ/יֵּלְכ֖וּ וַ/יִּצְטַיָּ֑רוּ וַ/יִּקְח֞וּ שַׂקִּ֤ים בָּלִים֙ לַ/חֲמ֣וֹרֵי/הֶ֔ם וְ/נֹאד֥וֹת יַ֙יִן֙ בָּלִ֔ים וּ/מְבֻקָּעִ֖ים וּ/מְצֹרָרִֽים׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
"ויצטירו" - עשו עצמם כהולכים בשליחות לשון (ירמיהו מט יד) וציר בגוים שולח וכל תיבה שתחלת יסודה צד"י כשהיא מתפעלת בלשון מתפעל או נתפעל באה טי"ת בתוכה וחולקת את אותיות שרשי התיבה כמו (בראשית מד טז) מה נצטדק מגזרת צדק שאומר נצטדק וכן (דנייאל ה ל) גשמיה יצטבע מגזרת צבע
"שקים בלים" - שיהיו נראים כבאים מארץ רחוקה
"ומצוררים" - לשון מבוקעים לשון ארמי ציריא דחיטי דמצרי זיקירלב"ג
רבי ישעיה די טראני
• לפירוש "רבי ישעיה די טראני" על כל הפרק •
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ויצטירו" - עשו עצמם כשלוחים כמו (משלי יג יז)ציר אמונים
"בלים" - מורקבים
"נאדות" - הם כלי היין
"ומבוקעים" - מלשון בקיעה
"ומצוררים" - מקושרים כמו (בראשית מב לה)צרור כספו
מצודת דוד
"ומצוררים" - מקושרים סביבות הבקיעים
"בלים" - להטעות את ישראל לחשוב שמרוב מרחק הדרך בלו
"ויצטירו" - עשו עצמם כשלוחים באים מארץ מרחק כי שם ציר הונח על השלוח למרחוק וכמו שכתוב (ישעיהוו נז ט) ותשלחי ציריך עד מרחוק
"ויעשו גם המה בערמה" - כמו שעשו ישראלמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כמ"ש בפי' ישעיה סי' יח). הראו עצמם כאילו הם שלוחי מדינתם הצריכים להשיב שולחם דבר: "ויקחו שקים בלים". שידמה שבאו מארץ רחוקה:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ט ד.
וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה
גַם
נאמר על הגבעונים:
המילה גם מציינת את השני בסדרה ; אם הגבעונים הם השניים, מי היו הראשונים?
נלך מהפסוק שלנו אחורה:
1. הראשונים היו יהושע ובני ישראל, שנזכרו בפסוק הקודם (3): "וישבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי": הם שמעו שיהושע עשה בערמה ביריחו כששלח מרגלים, ועשה בערמה בעי כששם לה מארב, ולכן גם הם עשו בערמה. או: שמעו שיהושע כבש את יריחו בנס, ואת העי בתחבולות, בניגוד לדרך המלחמה המקובלת, ולכן גם הם עשו בניגוד לדרך המלחמה המקובלת - בערמה [מצודת דוד]. וייתכן שהמילה "גם" לא מתייחסת להערמה אלא רק לעשיה - הגבעונים שמעו שיהושע עשה, ולכן גם הם עשו מעשה כדי להתגונן; עשיה כנגד עשיה. כמו במגילת אסתר ""גם" "ושתי המלכה עשתה משתה נשים" ": אחשורוש עשה משתה לכולם, וגם ושתי עשתה משתה, אבל לא משתה זהה אלא משתה נשים; כך גם כאן: יהושע עשה, וגם הגבעונים עשו, אבל לא מעשה זהה אלא מעשה של ערמה [נריה קליין].
2. הראשונים היו מלכי כנען האחרים: אחרי שכל המלכים התקבצו יחדיו להילחם עם ישראל (פסוקים 1-2), החליטו גם הגבעונים לעשות משהו כדי להציל את עצמם - אמנם לא בדרך של מלחמה אלא בדרך אחרת, בערמה [מלבי"ם].
3. חז"ל פירשו, שהראשונים היו גרים שבאו בימי משה והצטרפו לישראל בערמה, כמו שכתוב (דברים כט י) "מחוטב עציך עד שואב מימיך" - גם אז היו גרים, וגם הם הפכו לחוטבי עצים ושואבי מים.
4. ורש"י כאן פירש: "כמו שעשו בני יעקב בערמה בחמור אבי שכם שהיה חוי, ויושבי גבעון מן החוי היו" - כשהגבעונים שמעו שצאצאי יעקב מגיעים, הם נזכרו ששמעון ולוי הערימו על אבות אבותיהם בשכם, והחליטו "להחזיר" ולהשתמש גם הם בערמה.
וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ
"וַיִּצְטַיָּרוּ" - (אין בתנ"ך את מילה 'וַיִּצְטַיָּרוּ' פעם נוספת, ואין למילה משמעות שימושית. סביר שזאת שגיאת כתיב והיה צריך להיות כתוב 'וַיִּצְטַיָּדוּ', הד' הפך בטעות ל לר')
- מהשורש 'ציר' - שליח, נציג, כפי שרש"י הסביר זאת, ככתוב: "צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב" (ביאור:משלי כה יג).
- מהשורש 'ציר' - צירי לידה, כאבים, סבל, צער, דְּוַי, מֵחוּשׁ (מילוג), ככתוב: "צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת" (ישעיהו כא ג).
- מהשורש 'ציר' - לְהִצְטָיֵּיר, ליצור תדמית, להפוך ל, להתחפש, להראות, להגלות, ליצור ציור תמונה (The Brown-Driver-Briggs Hebrew and English Lexicon pg.6736).
- מהשורש 'צוד', פועל מהשם צדה - וַיִּצְטַיָּדוּ, לאסוף ציוד נדרש, להתחמש בציוד המתאים (מילוג), להכין צידה לדרך, כפי שאמרו אנשי גבעון: "וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכׇל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ" (ביאור:יהושע ט יא).
ניתן להבין שכל הפרושים ביחד נותנים לנו את התמונה, שנציגי הגבעונים הלכו ליהושע כשליחי עמם, התחפשו ושינו את פניהם כדי ליצור דימוי של מבוהלים ועצובים, מלאי פחד וכאב, והצטידו בציוד בלה, וצידה פגולה, וכל זאת כדי להראות שהם באו מארץ רחוקה, אחרי זמן רב של הליכה, כדבריהם: "מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ, וְעַתָּה, כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית" (ביאור:יהושע ט ו).
בְּעָרְמָה
הגבעונים הכינו מלכודת כדי לכפות על יהושע ונכבדיו להסכים לכרות ברית שלום איתם.
בני ישראל נולדו במדבר, וחיו את כל חייהם במדבר. הם לא היו חשופים לרטיבות במערות, או בבתים שהגשם דולף, או לעצים רקובים ביער, או לאבנים לחים בכל כנען. אנשים שלא חשופים לעובש וטחב רגישים יותר, מפחדים וחוששים ממחלות נשימה קטלניות.
הגבעונים היו בטוחים בהצלחת התוכנית, ואכן כאשר הם שלפו ולקחו את הלחם שהיה "יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים" (ביאור:יהושע ט יב) והראו לנכבדי ישראל, נכבדי ישראל הוכו בתדהמת מוות. זה היה כאילו שהגבעונים שלפו רימון יד ושלפו את הניצרה. סביר שהגבעונים היו רגילים לעובש וייתכן שהם לא חששו לחייהם, או אפילו היו מוכנים למות בזמן שהם מפזרים את נבגי העובש על כל נכבדי ישראל.
לבני ישראל אפילו לא היה זמן לקרוא לכוהנים, שתפקידם היה לבדוק ולאבחן מחלות, ככתוב: "וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן" (ויקרא יג מג), ולכן נאמר על הגבעונים: "וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים [הגבעונים] מִצֵּידָם, וְאֶת פִּי [כוהני] יְהוָה [נכבדי ישראל] לֹא שָׁאָלוּ" (ביאור:יהושע ט יד), כלומר - כאשר הגבעונים לקחו את הלחם המכוסה נקודות של עובש, נכבדי ישראל מיד נכנעו והסכימו לעשות ברית, ואפילו וויתרו על כל דחיה כדי להזמין את הכהנים כדי לוודא אם זה מסוכן או לא.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-08.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "יהושע ט ד"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.