ביאור:יהושע ט יא
יהושע ט יא: "וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר: קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ, וּלְכוּ לִקְרָאתָם, וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ט יא.
קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ, וּלְכוּ לִקְרָאתָם
[עריכה]וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר
[עריכה]הגבעונים יודעים שבני ישראל מונהגים על ידי זקני העם, נשיאי השבטים, ויש בראשם שליט, אולם הוא לא מציג את עצמו כמלך, שליט עליון ומוחלט.
האנשים מציגים את עצמם כאנשי חוק, סדר וכבוד:
- "זְקֵינֵינוּ" - כבוד לזקנים, שלטון של נציגים - רֶפּוּבְּלִיקָה כמו רומא.
- "יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ" - כבוד לעם, זכות הצבעה ליושבי הארץ - דֵּמוֹקְרַטְיָה כמו ביוון.
הגבעונים מציגים את עצמם כאנשים ממושמעים ומתורבתים, אנשי שלום שטוב לחיות בשכנותם. כך גם יהושע קיבל אותם, ככתוב: "וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם" (ביאור:יהושע ט טו), וכך גם אנשי שכם החיווים רצו לקבל את בני ישראל, ככתוב: "הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ" (ביאור:בראשית לד כא).
קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ,
[עריכה]במשמעות: "קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ, וּלְכוּ לִקְרָאתָם" = "וַיִּצְטַיָּרוּ" (שגיאת כתיב) (ביאור:יהושע ט ד), היה צריך להיות כתוב: "וַיִּצְטַיָּדוּ".
"וּלְכוּ לִקְרָאתָם" -
- האנשים נתנו את הרושם שארצם היא במזרח, כי הם שמעו על "סִיחוֹן ... עוֹג" (ביאור:יהושע ט י) מעבר הירדן המזרחית, וכך הם לא כלולים בפקודת אלוהים להחרים את יושבי כנען. ובנוסף, כאילו בחוסר ידע על הבטחת אלוהים לבני ישראל לכבוש את כנען, הם חשבו שבני ישראל ימשיכו בדרכם ממצרים מזרחה לארצם - "לִקְרָאתָם".
- הממשל של האנשים החליט לשלוח אותם 'לקראת' בני ישראל הבאים לקראתם. אם בני ישראל יכרתו איתם ברית או לא, הם ידעו איך להתכונן: לברוח מארצם, או לצאת למלחמה ולהכין מלכודות וקשיים לתוקף.
- בנוסף, האנשים עכשו הם גם מרגלים שבאו לראות את כוחו הצבאי של יהושע, ואת יכולת השיפוט והפיקוד שלו על נשיאי השבטים וזקני העדה.
עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית
[עריכה]האנשים חוזרים על דבריהם הראשונים "וְעַתָּה, כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית" (ביאור:יהושע ט ו), וגם "עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ" (ביאור:יהושע ט ח).
ניתן לראות שבפעם הראשונה הם דיברו עם כל האנשים שהיו עם יהושע, אחר כך הם התרכזו ביהושע בלבד, ועכשו הם מדברים לכל זקני העדה בשנית.
גם ההחלטה לקבל אותם נעשתה על ידי זקני העדה כאשר הם לקחו ובדקו "מִצֵּידָם, וְאֶת פִּי יְהוָה לֹא שָׁאָלוּ" (ביאור:יהושע ט יד), ויהושע קיבל את החלטת הבוחנים "וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם" (ביאור:יהושע ט טו).
הגבעונים מנסים לשנות ולהפר את פקודת אלוהים למשה ויהושע להחרים את יושבי כנען. יהושע לא הרגיש בעורמה ובתרמית והוא נופל בפח, אולם אלוהים לא כעס ולא העניש אותו. אלוהים נתן לגבעונים החיווים לשרוד בקרב בני ישראל - אנשי שכם בשבט אפרים, ואנשי גבעון בשבט בנימין שהתאחד עם יהודה. כל זה היה חלק מתוכניתו של אלוהים לגרום ליהושע להפסיק לשבת בגלגל בלי לעשות דבר, ולצאת ולכבוש את הארץ. ממילא, ברבות השנים, הגבעונים סבלו כמו בני ישראל, לא השפיעו לרעה על תרבות ישראל, נטמעו ביהודים ולא נשאר מהם זכר - "עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט" (ביאור:יהושע ח כב) כאנשי העי. כלומר הם הוחרמו, רק שזה לקח יותר זמן.