לדלג לתוכן

ביאור:יהושע ט יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יהושע ט יג: "וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים, וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ, וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינו בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ט יג.


וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים

[עריכה]

התרמית

[עריכה]

הגבעונים הכינו תוכנית מעולה איך לכפות על יהושע לכרות איתם ברית שלום.

  • הם התחפשו בבגדים בלים,
  • הם לקחו איתם לחם "יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים" (ביאור:יהושע ט יב), שהיה מכוסה בעובש, ושהנבגים שלו כבר היו מוכנים לעוף באוויר.
  • יהושע הרשה להם להופיע לפני נשיאי העדה והזקנים, ולדבר מקרוב.
  • הגבעונים שלפו את הלחם המעובש "מִצֵּידָם"(ביאור:יהושע ט יד), ונפנפו בו לפני נכבדי ישראל, בזמן שהם ממשיכים לדבר על "נֹאדוֹת הַיַּיִן ... שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינו", כאילו שהם לא ידעו שנכבדי ישראל יזדעזעו מפחד למראה העובש באויר.

נכבדי ישראל היו המומים כאשר הם ראו את העובש עף באויר שהם יצרכו לנשום, והנבגים יכנסו לריאות שלהם. הנכבדים ידעו שיש עובש שהוא קטלני, במיוחד לאנשים מבוגרים (יהושע היה הזקן בחבורה) שנולדו וחיו כל חייהם במדבר ואינם מודעים או מחוסנים נגדו. ליהושע לא היתה ברירה ובלי לברר מי הם ומאין הם באו, ובלי לשאול את הכהנים אודות העובש, הוא מחליט: "וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם" (ביאור:יהושע ט טו).

כמובן שאפשרי שהגבעונים לא ידעו שזה יקרה, ושנכבדי ישראל יבהלו, אולם אלוהים ידע וגרם שזה יקרה.

וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים, וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ

[עריכה]

הגבעונים פלטו פליטת פה שגילתה שהם לא באו מרחוק.
הם היו צריכים להגיד, "וְאֵלֶּה נֹאדוֹת" המים. הן אנשים שהולכים רחוק לוקחים איתם מעט יין, אולם בעיקר הם צריכים מים, כל יום ובכמות גדולה. כמובן שהם עברו מעיר לעיר במסע (הדמיוני) שלהם ומלאו את נאדות המים שלהם והיו יכולים לקנות חדשים, אולם זה שהם מדברים על יין בלבד, מראה שהם הלכו מרחק קצר של מספר שעות בלבד, והכל זאת הצגה.

בתחילת הסיפור העורך (ולא המשתתפים) כותב: "וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ, וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם, וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים" (ביאור:יהושע ט ד), אולם דבריו של העורך אינם מחייבים כי אפשר לשים יין או מים בנאדות, ולא נאמר שמשהו בדק מה היה בנאדות.

וּנְעָלֵינו בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד

[עריכה]

הגדעונים הגזימו מאוד. נראה כאילו שהם הלכו בדרך שוממה, ולא עברו באף עיר. הם לא טענו שנגמר להם הכסף והם לא יכלו לקנות בגדים ונעלים חדשות.
בגלל האיום של העובש באויר, יהושע הפסיק את החקירה, ולא עניין אותו דבר יותר.

עובש: לגלות או לא?

[עריכה]

יהושע החליט לא להסביר לקוראים למה הוא כרת ברית שלום עם הגדעונים.

  • אין הסבר למה הוא וויתר על שאלתו "מִי אַתֶּם, וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ" (ביאור:יהושע ט ח).
  • אין הסבר למה הוא לא שאל, 'מה אנחנו נקבל אם נעשה שלום איתכם?'

עניין העובש הושמט בכוונה, ונשאר רק ברמזים:

  1. ברית נחתמה בהפתעה גמורה.
  2. רש"י מסביר שהמילה "מִצֵּידָם"(ביאור:יהושע ט יד) היא לא 'מצדתם', אלא מלשון "צָדָה" (שמות כא יד) - לצוד, ללכוד, לתפוס אדם חף מפשע הנס לעיר מקלט.
  3. נאמר, "וְאֶת פִּי [כוהני] יְהוָה, לֹא שָׁאָלוּ" (ביאור:יהושע ט יד), כרמז לתפקידם של הכהנים לאבחן ולטפל במחלות.

עורך התנ"ך לא רצה שאנשים יבינו שעובש זה נשק לוחמה ביולוגי ויתחילו להשתמש בזה כרעל באויר, ולכן העניין הוחבא והושמט מהכתוב.