קטגוריה:דברים טו ג

קל.

את הנכרי תגוש . לדעת הרמב"ם הוא מצות עשה, וכן לנכרי תשיך . והראב"ד (הל' מלוה ולוה פ"ה) השיג עליו.

וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו למנין המצות בשרש השני, ופה בפי' התורה, ומפ' שר"ל שממ”ש את הנכרי תגוש ידעינן לאו הבא מכלל עשה לישראל, ולאו הבא מכלל עשה - עשה.

ונראה שדעת הרמב"ם שאינו מחויב דוקא להלוותו ברבית, ובזה יסולקו קושיות הרבה שהקשו עליו.

קלא.

ואשר יהיה לך את אחיך . אבל כשהלוה על המשכון, ולרוב המשכון בטוח כנגד החוב, וא"כ בהפך של אחיך בידך! וממ"ש תשמט ידך , ממועט במוסר שטרות לב"ד, שיד אחר (=בית דין) גובה החוב. ומזה תקן הלל פרוזבול (עיין גיטין לד ובז"א).

ר"ל שמדין תורה יצא מכלל זה המוסר שטרותיו לב"ד, שכבר השמיט ידו ומסרו ליד ב"ד. והא אינו נוגש, רק הב"ד. וכשמוסר השטר לב"ד א"צ כתיבה. והלל התקין שאף שהמלוה מחזיק השטר בידו, או כשהוא מלוה ע"פ, די כשאמר בפני הב"ד שמוסר תביעת חובו בידיהם, ולזה צריך כתיבת פרוזבול (שיהיה שטר בידי ב"ד) .