"מקץ שבע שנים" - יכול שבע שנים לכל מלוה ומלוה ת"ל (שם טו) קרבה שנת השבע ואם אתה אומר ז' שנים לכל מלוה ומלוה להלואת כל אחד ואחד היאך היא קרבה הא למדת ז' שנים למנין השמטות
"אפס כי לא יהיה בך אביון" - ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם אביון דל מעני ולשון אביון שהוא תאב לכל דבר
"וקרא עליך" - (ספרי) יכול מצוה ת"ל (דברים כד) ולא יקרא
"והיה בך חטא" - מכל מקום אפי' לא יקרא א"כ למה נאמר וקרא עליך ממהר אני ליפרע על ידי הקורא יותר ממי שאינו קורא
"כי ימכר לך" - (קידושין יד) ע"י אחרים שמכרוהו בית דין בגנבתו הכתוב מדבר והרי כבר נאמר (שמות כא) כי תקנה עבד עברי ובמכרוהו בית דין הכתוב מדבר אלא מפני שני דברים שנתחדשו כאן א' שכתוב או העבריה אף היא תצא בשש ולא שמכרוה בית דין שאין האשה נמכרת בגנבתה שנא' בגנבתו ולא בגנבתה אלא בקטנה שמכרה אביה ולמד כאן שאם יצאו שש שנים קודם שתביא סימנין תצא ועוד חידש כאן העניק תעניק
"העניק תעניק" - ל' עדי בגובה ובמראית העין דבר שיהא ניכר שהטיבות לו וי"מ ל' הטענה על צוארו
"מצאנך ומגרנך ומיקבך" - יכול אין לי אלא אלו בלבד ת"ל אשר ברכך מכל מה שברכך בוראך ולמה נאמרו אלו מה אלו מיוחדים שהם בכלל ברכה אף כל שהוא בכלל ברכה יצאו פרדות ולמדו רבותינו במס' קידושין בג"ש כמה נותן לו מכל מין ומין
"עבד עולם" - יכול כמשמעו ת"ל (ויקרא כה) ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשובו הא למדת שאין זה אלא עולמו של יובל (מכילתא)
"ואף לאמתך תעשה כן" - העניק לה יכול אף לרציעה השוה הכתוב אותה ת"ל (שמות כא) ואם אמור יאמר העבד עבד נרצע ואין אמה נרצעת
"כל הבכור וגו' תקדיש" - ובמקום אחר הוא אומר לא יקדיש שנא' (ויקרא כז) אך בכור אשר יבכר לה' וגו' הא כיצד אינו מקדישו לקרבן אחר וכאן למד שמצוה לומר הרי אתה קדוש לבכורה (ערכין כט) ד"א א"א לומר תקדיש שכבר נאמר לא יקדיש וא"א לומר לא יקדיש שהרי כבר נאמר תקדיש הא כיצד מקדישו אתה הקדש עלוי ונותן להקדש כפי טובת הנאה שבו
"לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז וגו'" - אף החלוף למדו רבותינו שאסור אלא שדבר הכתוב בהווה
"לפני ה' אלהיך תאכלנו" - לכהן הוא אומר שכבר מצינו שהוא ממתנות כהונה אחד תם ואחד בעל מום שנא' (במדבר יח) ובשרם יהיה לך וגו'
"שנה בשנה" - מכאן שאין משהין אותו יותר על שנתו יכול יהא פסול משעברה שנתו כבר הוקש למעשר שנא' (לעיל יד) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מה מעשר שני אינו נפסל משנה לחברתה אף בכור אינו נפסל אלא שמצוה תוך שנתו
"שנה בשנה" - אם שחטו בסוף שנתו אוכלו אותו היום ויום א' משנה אחרת למד שנאכל לשני ימים ולילה א' (ספרי)
