רש"י על דברים יד
<< · רש"י על דברים · יד · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 20 פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 21 פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 22 פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 23 פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
"לא תתגודדו" - לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים
"בין עיניכם" - אצל הפדחת ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא כא) לא יקרחו קרחה בראשם לעשות כל הראש כבין העיניםפסוק ב (כל הפסוק)
"כי עם קדוש אתה" - קדושת עצמך מאבותיך ועוד ובך בחר ה'פסוק ג (כל הפסוק)
"כל תועבה" - (חולין קיד) כל שתעבתי לך כגון צרם אוזן בכור כדי לשוחטו במדינה הרי דבר שתעבתי לך כל מום לא יהיה בו ובא ולמד כאן שלא ישחט ויאכל על אותו המום בשל בשר בחלב הרי דבר שתעבתי לך והזהיר כאן על אכילתופסוק ה (כל הפסוק)
"איל וצבי ויחמור" - למדנו שהחיה בכלל בהמה (חולין סג) ולמדנו שבהמה וחיה טמאה מרובה מן הטהורה שבכל מקום פורט את המועט
"ואקו" - מתורגם יעלא (איוב לט) יעלי סלע הוא אשטנבו"ק (שטיינבאק)
"ותאו" - תורבל"א תור היער באל"א יער בלשון ארמיפסוק ו (כל הפסוק)
"מפרסת" - סדוקה כתרגומו
"פרסה" - פלאנט"ה (פוססזאהלע)
"ושסעת" - חלוקה בשתי צפרנים שיש סדוקה ואינה חלוקה בצפרנים והיא טמאה
"בבהמה" - (חולין סט) משמע מה שנמצא בבהמה אכול מכאן אמרו שהשליל ניתר בשחיטת אמופסוק ז (כל הפסוק)
"השסועה" - (נדה כד) בריה היא שיש לה שני גבין ושני שדראות אמרו רבותינו למה נשנו בבהמות מפני השסועה ובעופות מפני הראה שלא נאמרו בת"כפסוק ח (כל הפסוק)
"ובנבלתם לא תגעו" - (ת"כ) רבותינו פירשו ברגל שאדם חייב לטהר את עצמו ברגל יכול יהיו מוזהרים בכל השנה ת"ל (ויקרא כא) אמור אל הכהנים וגו' ומה טומאת המת חמורה כהני' מוזהרים ואין ישראל מוזהרים טומאת נבלה קלה לא כל שכןפסוק יא (כל הפסוק)
"כל צפור טהורה תאכלו" - (קידושין נז) להתיר משולחת שבמצורעפסוק יב (כל הפסוק)
"וזה אשר לא תאכלו מהם" - לאסור את השחוטהפסוק יג (כל הפסוק)
"והראה ואת האיה וגו'" - (חולין סב) היא ראה היא איה היא דיה ולמה נקרא שמה ראה שרואה ביותר ולמה הזהירך בכל שמותיה שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק שלא יהא האוסרה קורא אותה ראה והבא להתיר אומר זו דיה שמה או איה שמה וזו לא אסר הכתוב ובעופות פרט לך הטמאים ללמד שהעופות הטהורים מרובים על הטמאים לפיכך פרט את המועטפסוק טז (כל הפסוק)
"והתנשמת" - קלב"א שורי"ץ (פלעדערמויז)פסוק יז (כל הפסוק)
"שלך" - השולה דגים מן היםפסוק יח (כל הפסוק)
"דוכיפת" - הוא תרנגול הבר ובלע"ז הרופ"א (ווידעהאפף) וכרבלתו כפולהפסוק יט (כל הפסוק)
"שרץ העוף" - הם הנמוכים הרוחשים על הארץ כגון זבובין וצרעים וחגבים טמאים הם קרויים שרץפסוק כ (כל הפסוק)
"כל עוף טהור תאכלו" - ולא את הטמא בא ליתן עשה על לא תעשה וכן בבהמה אותה תאכלו ולא בהמה טמאה לאו הבא מכלל עשה עשה לעבור עליהם בעשה ול"תפסוק כא (כל הפסוק)
"לגר אשר בשעריך" - גר תושב שקבל עליו שלא לעבוד ע"א ואוכל נבלות
"כי עם קדוש אתה לה'" - (ספרי) קדש את עצמך במותר לך דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור אל תתירם בפניהם
"לא תבשל גדי" - (חולין קיג) שלשה פעמים פרט לחיה ולעופות ולבהמה טמאהפסוק כב (כל הפסוק)
"עשר תעשר" - מה ענין זה אצל זה אמר להם הקב"ה לישראל לא תגרמו לי לבשל גדיים של תבואה עד שהן במעי אמותיהן שאם אין אתם מעשרים מעשרות כראוי כשהוא סמוך להתבשל אני מוציא רוח קדים והיא משדפתן שנא' (מלכים ב יט) ושדפה לפני קמה וכן לענין בכורים
"שנה שנה" - (ספרי) מכאן שאין מעשרין מן החדש על הישןפסוק כג (כל הפסוק)
"ואכלת וגו'" - זה מעשר שני שכבר למדנו ליתן מעשר ראשון ללוים שנא' (במדבר יח) כי תקחו מאת בני ישראל וגו' ונתן להם רשות לאכלו בכל מקום שנא' (שם יח) ואכלתם אותו בכל מקום על כרחך זה מעשר אחר הואפסוק כד (כל הפסוק)
"כי יברכך" - שתהא התבואה מרובה לשאתפסוק כו (כל הפסוק)
"בכל אשר תאוה נפשך" - כלל
"בבקר ובצאן וביין ובשכר" - פרט
"ובכל אשר תשאלך נפשך" - (ספרי ב"ק סג) חזר וכלל מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ וראוי למאכל אדם וכו'פסוק כז (כל הפסוק)
"והלוי וגו' לא תעזבנו" - מליתן לו מעשר ראשון
"כי אין לו חלק ונחלה עמך" - (ספרי) יצאו לקט שכחה ופאה והפקר שאף הוא יש לו חלק עמך בהן כמוך ואינן חייבים במעשרפסוק כח (כל הפסוק)
"מקצה שלש שנים" - בא ולמד שאם השהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה לשמטה שיבערם מן הבית בשלישיתפסוק כט (כל הפסוק)
"ובא הלוי" - ויטול מעשר ראשון
"והגר והיתום" - ויטלו מעשר שני שהוא של עני של שנה זו ולא תאכלנו אתה בירושלים כדרך שנזקקת לאכול מעשר שני של שתי שנים
"ואכלו ושבעו" - תן להם כדי שביעה מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן וכו' ואתה הולך לירושלים במעשר של שנה ראשונה ושניה שהשהית ומתודה (דברים כז) בערתי הקדש מן הבית כמו שמפורש (שם) בכי תכלה לעשר
<< · רש"י על דברים · יד · >>
