רש"י על דברים יד
<< · רש"י על דברים · יד · >>
פסוק א (כל הפסוק)
"לא תתגודדו" - לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים
"בין עיניכם" - אצל הפדחת ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא כא) לא יקרחו קרחה בראשם לעשות כל הראש כבין העיניםפסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
"איל וצבי ויחמור" - למדנו שהחיה בכלל בהמה (חולין סג) ולמדנו שבהמה וחיה טמאה מרובה מן הטהורה שבכל מקום פורט את המועט
"ואקו" - מתורגם יעלא (איוב לט) יעלי סלע הוא אשטנבו"ק (שטיינבאק)
"ותאו" - תורבל"א תור היער באל"א יער בלשון ארמיפסוק ו (כל הפסוק)
"מפרסת" - סדוקה כתרגומו
"פרסה" - פלאנט"ה (פוססזאהלע)
"ושסעת" - חלוקה בשתי צפרנים שיש סדוקה ואינה חלוקה בצפרנים והיא טמאה
"בבהמה" - (חולין סט) משמע מה שנמצא בבהמה אכול מכאן אמרו שהשליל ניתר בשחיטת אמופסוק ז (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
"לגר אשר בשעריך" - גר תושב שקבל עליו שלא לעבוד ע"א ואוכל נבלות
"כי עם קדוש אתה לה'" - (ספרי) קדש את עצמך במותר לך דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור אל תתירם בפניהם
"לא תבשל גדי" - (חולין קיג) שלשה פעמים פרט לחיה ולעופות ולבהמה טמאהפסוק כב (כל הפסוק)
"עשר תעשר" - מה ענין זה אצל זה אמר להם הקב"ה לישראל לא תגרמו לי לבשל גדיים של תבואה עד שהן במעי אמותיהן שאם אין אתם מעשרים מעשרות כראוי כשהוא סמוך להתבשל אני מוציא רוח קדים והיא משדפתן שנא' (מלכים ב יט) ושדפה לפני קמה וכן לענין בכורים
"שנה שנה" - (ספרי) מכאן שאין מעשרין מן החדש על הישןפסוק כג (כל הפסוק)
פסוק כד (כל הפסוק)
פסוק כו (כל הפסוק)
"בכל אשר תאוה נפשך" - כלל
"בבקר ובצאן וביין ובשכר" - פרט
"ובכל אשר תשאלך נפשך" - (ספרי ב"ק סג) חזר וכלל מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ וראוי למאכל אדם וכו'פסוק כז (כל הפסוק)
"והלוי וגו' לא תעזבנו" - מליתן לו מעשר ראשון
"כי אין לו חלק ונחלה עמך" - (ספרי) יצאו לקט שכחה ופאה והפקר שאף הוא יש לו חלק עמך בהן כמוך ואינן חייבים במעשרפסוק כח (כל הפסוק)
פסוק כט (כל הפסוק)
"ובא הלוי" - ויטול מעשר ראשון
"והגר והיתום" - ויטלו מעשר שני שהוא של עני של שנה זו ולא תאכלנו אתה בירושלים כדרך שנזקקת לאכול מעשר שני של שתי שנים
"ואכלו ושבעו" - תן להם כדי שביעה מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן וכו' ואתה הולך לירושלים במעשר של שנה ראשונה ושניה שהשהית ומתודה (דברים כז) בערתי הקדש מן הבית כמו שמפורש (שם) בכי תכלה לעשר
<< · רש"י על דברים · יד · >>