קטגוריה:דברים טו טו

<< | ספר דברים • פרק ט"ו • פסוק ט"ו | >>

וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך יהוה אלהיך על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום.

וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם.

המהדורה המוטעמת:

וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה הַיּֽוֹם׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְזָכַרְתָּ֗ וְ - ו' החיבור
זָכַרְתָּ֗ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/2142
מורפ': HC/Vqq2ms כִּ֣י כִּ֣י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC עֶ֤בֶד עֶ֤בֶד - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 5650
מורפ': HNcmsa הָיִ֨יתָ֙ הָיִ֨יתָ֙ - פועל, קל, עבר, גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1961
מורפ': HVqp2ms בְּאֶ֣רֶץ בְּ - מילת יחס
אֶ֣רֶץ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: b/776
מורפ': HR/Ncbsc מִצְרַ֔יִם מִצְרַ֔יִם - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 4714
מורפ': HNp וַֽיִּפְדְּךָ֖ וַֽ - ו' החיבור
יִּפְדְּ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
ךָ֖ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/6299
מורפ': HC/Vqw3ms/Sp2ms יְהוָ֣ה יְהוָ֣ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp אֱלֹהֶ֑יךָ אֱלֹהֶ֑י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpc/Sp2ms עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־כֵּ֞ן כֵּ֞ן - מילית, הצבעה

צורת יסוד: 3651 c
מורפ': HTm אָנֹכִ֧י אָנֹכִ֧י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 595
מורפ': HPp1cs מְצַוְּךָ֛ מְצַוְּ - פועל, פיעל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נסמך
ךָ֛ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 6680
מורפ': HVprmsc/Sp2ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הַדָּבָ֥ר הַ - מילית, ה' הידיעה
דָּבָ֥ר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/1697
מורפ': HTd/Ncmsa הַזֶּ֖ה הַ - מילית, ה' הידיעה
זֶּ֖ה - כינוי גוף, רומז, זכר, יחיד

צורת יסוד: d/2088
מורפ': HTd/Pdxms הַיּֽוֹם הַ - מילית, ה' הידיעה
יּֽוֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/3117
מורפ': HTd/Ncmsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְזָכַרְתָּ֗ רביעי (משנה, דרגא 3)

כִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) עֶ֤בֶד מהפך (משרת, דרגא 5) הָיִ֨יתָ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

בְּאֶ֣רֶץ מונח (משרת, דרגא 5) מִצְרַ֔יִם זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַֽיִּפְדְּךָ֖ טפחא (מלך, דרגא 2)

יְהוָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) אֱלֹהֶ֑יךָ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

עַל־כֵּ֞ן גרשיים (שליש, דרגא 4)

אָנֹכִ֧י דרגא (משרת, דרגא 5) מְצַוְּךָ֛ תביר (משנה, דרגא 3)

אֶת־הַדָּבָ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) הַזֶּ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

הַיּֽוֹם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ הצילך יְהוָה אֱלֹהֶיךָ - עַל כֵּן כשם שה' העניק לך רכוש רב ביציאת מצרים (בראשית טו יד) אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְתִדְכַר אֲרֵי עַבְדָּא הֲוֵיתָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם וּפַרְקָךְ יְיָ אֱלָהָךְ עַל כֵּן אֲנָא מְפַקֵּיד לָךְ יָת פִּתְגָמָא הָדֵין יוֹמָא דֵין׃
ירושלמי (יונתן):	וְתֶהֱווֹן דְּכִירִין אֲרוּם מְשַׁעֲבְּדִין הֲוֵיתוּן בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּפְרַקְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן מְטוּל כֵּן אֲנָא מְפַקְדְּכוֹן לְמֶעֱבַד יַת פִּתְגָמָא הָדֵין יוֹמָא דֵין:

מדרש ספרי

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •

וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. הענקתי לך ושניתי לך, אף אתה העניק לו ושנה לו. מה במצרים נתתי לך ברוחב יד, אף אתה תתן לו ברוחב יד.

וכה"א (תהלים סח) אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף - זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ - זו ביזת הים.

(שיר השירים א) תורי זהב נעשה לך - זו ביזת הים, עם נקודות הכסף - זו ביזת מצרים.

על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום. ביום רוצעים בלילה אין רוצעים.

מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מלבי"ם - התורה והמצוה

עריכה

קנא.

וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים . ר"ל שהוא זכר ליצ"מ.

ובאמת למה שפסק הרמב"ם שאין מעניקין בכספים, הלא שם לקחו כלי כסף וכלי זהב?

והתינח לדעת הריטב"א שהביא המ"ל (=המשנה למלך) , שלדידיה ההלכה גם לדעת ר"ש שמעניקין בכספים. אולם גם לדעה זו, הלא אין מעניקין בכלי זהב ובגדים שאין עושים בהם עסקא!

ובמד' אמר, במ"ש שעלה אתם צאן ובקר הרבה - קיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול , והוא כמ"ש בפר”ד שבזה קיים דין הענקה.

וי”ל שכלי זהב ובגדים היה בשכר עבודה, וז”ש הענקתי לך ושניתי לך. ובאמת אין מחויב להעניק ולשנות, שמ”ש העניק תעניק דריש לדרשא אחריתי. רק שנתן להם מדין הענקה צאן ובקר, ושנה להם בשכר עבודה כלי כסף וכלי זהב.

ומ”ש "ביום רוצעים ולא בלילה”, נראה פי’, שאם לא אמר אהבך ואת ביתך ביום כלות העבודה, רק בלילה שאחריו, אין רוצעים. שצריך אם אמר יאמר העבד וסמך לה עמש"ש (=על מה שכתב שם) אנכי מצוך היום. ר"ל ביום כלות העבודה, כי יאמר אליך אהבך ואת ביתך, אז ולקחת את המרצע . והוא לצחות הלשון בלבד, כי לא נזכר בדברי הפוסקים שאין רוצעים בלילה.