קטגוריה:דברים טו יד

קמח.

העניק תעניק לו . מ"ש אפי' מאה פעמים מחקו הגר"א, וכן מבואר מדברי הגמ' בבא מציעא לא, קדושין יז.

ומ"ש " לו " ולא ליורשיו, תמוה. דהא בגמ' קדושין טו מקשה ע"ז, יורשיו אמאי לא? " שכיר " קריה רחמנא! ומסיק " לו " ולא לבע"ח!

וי"ל דהמקשה בגמ' סובר דהענקה הוא מטעם שכר שכיר, והספרי ס"ל שהוא מטעם צדקה. עיין במ"ל (=משנה למלך) (הל' עבדים פ"ג הי"ב) שיש פלוגתא בזה. ויותר נראה שהוא הברייתא שמובא בירושלמי (קדושין פ"א ה"ב), היוצא בגרעון כסף ובמיתת האדון אין מעניקין.

ופי' העניק תעניק - דוקא האדון עצמו יעניק, ולא יורשיו, אם מת האדון. והש"ס שלנו לא סבר כן.

קמט.

מצאנך ומגרנך ומיקבך . ומוסיף אשר ברכך לרבות כל דבר הדומה לצאן וגרן ויקב, שיש בו ברכה ועיין בגמ' (קדושין יז) ושם ע"ב (תוס' ד"ה למר), ובמ"ל (=ובמשנה למלך) (הל' עבדים פ"ג הי"ד).

ומלות (=מילים) "ת"ל העניק תעניק" מחק הגר"א.

קנ.

אשר ברכך ה' א-להיך תתן לו . מ"ש שנית " תתן לו" הוא למותר, שכבר אמר תעניק .

וכבר בארתי ב אילת השחר קנח שלפעמים כפל את הפעל, לחלק המאמר לשני משפטים. שע"י מ"ש “ תתן לו " אנו ממשיכים בצד א' את המאמר למטה כענין בפ"ע - " אשר ברכך " " תתן לו ” ר"ל שתעניק לו לפי הברכה, אם רב או מעט.