מ"ג דברים טו טו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך יהוה אלהיך על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה הַיּֽוֹם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִדְכַר אֲרֵי עַבְדָּא הֲוֵיתָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם וּפַרְקָךְ יְיָ אֱלָהָךְ עַל כֵּן אֲנָא מְפַקֵּיד לָךְ יָת פִּתְגָמָא הָדֵין יוֹמָא דֵין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתֶהֱווֹן דְּכִירִין אֲרוּם מְשַׁעֲבְּדִין הֲוֵיתוּן בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּפְרַקְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן מְטוּל כֵּן אֲנָא מְפַקְדְּכוֹן לְמֶעֱבַד יַת פִּתְגָמָא הָדֵין יוֹמָא דֵין: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
וכה"א (תהלים סח) אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף - זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ - זו ביזת הים.
(שיר השירים א) תורי זהב נעשה לך - זו ביזת הים, עם נקודות הכסף - זו ביזת מצרים.
על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום. ביום רוצעים בלילה אין רוצעים.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קנא.
וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים . ר"ל שהוא זכר ליצ"מ.
ובאמת למה שפסק הרמב"ם שאין מעניקין בכספים, הלא שם לקחו כלי כסף וכלי זהב?
והתינח לדעת הריטב"א שהביא המ"ל (=המשנה למלך) , שלדידיה ההלכה גם לדעת ר"ש שמעניקין בכספים. אולם גם לדעה זו, הלא אין מעניקין בכלי זהב ובגדים שאין עושים בהם עסקא!
ובמד' אמר, במ"ש שעלה אתם צאן ובקר הרבה - קיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול , והוא כמ"ש בפר”ד שבזה קיים דין הענקה.
וי”ל שכלי זהב ובגדים היה בשכר עבודה, וז”ש הענקתי לך ושניתי לך. ובאמת אין מחויב להעניק ולשנות, שמ”ש העניק תעניק דריש לדרשא אחריתי. רק שנתן להם מדין הענקה צאן ובקר, ושנה להם בשכר עבודה כלי כסף וכלי זהב.
ומ”ש "ביום רוצעים ולא בלילה”, נראה פי’, שאם לא אמר אהבך ואת ביתך ביום כלות העבודה, רק בלילה שאחריו, אין רוצעים. שצריך אם אמר יאמר העבד וסמך לה עמש"ש (=על מה שכתב שם) אנכי מצוך היום. ר"ל ביום כלות העבודה, כי יאמר אליך אהבך ואת ביתך, אז ולקחת את המרצע . והוא לצחות הלשון בלבד, כי לא נזכר בדברי הפוסקים שאין רוצעים בלילה.