מ"ג דברים טו יד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך יהוה אלהיך תתן לו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַעֲנֵ֤יק תַּעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגׇּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּרַכְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אַפְרָשָׁא תַפְרֵישׁ לֵיהּ מֵעָנָךְ וּמֵאִדְּרָךְ וּמִמַּעֲצַרְתָּךְ דְּבָרְכָךְ יְיָ אֱלָהָךְ תִּתֵּין לֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | מְדַחֲרָא תְדַחֲרוּן לֵיהּ מִן עַנְכוֹן מִן אִידְרֵיכוֹן וּמִן מַעֲצַרְתְּכוֹן דְּבָרִיכֵיכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן תִּתְּנוּן לֵיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | מְזַוְודָא תְּזַוְודוּן לֵיהּ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִצֹּאנְךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ – יָכוֹל אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ, מִכָּל מַה שֶּׁבֵּרַכְךָ בּוֹרַאֲךָ. וְלָמָּה נֶאֶמְרוּ אֵלּוּ? מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִים, שֶׁהֵם בִּכְלַל בְּרָכָה, אַף כָּל שֶׁהוּא בִּכְלַל בְּרָכָה, יָצְאוּ פְּרָדוֹת (ספרי קיח). וְלָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (דף י"ז ע"א) בִּגְזֵרָה שָׁוָה, כַּמָּה נוֹתֵן לוֹ מִכָּל מִין וָמִין.
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מצאנך ומגרנך ומיקבך. (קדושין יז וש"נ) יכול אין מעניקין אלא מצאן, גרן ויקב? תלמוד לומר (העניק תעניק) [אשר ברכך], לרבות כל דבר.
א"כ למה נאמר מצאנך ומגרנך ומיקבך? מה צאן גרן ויקב מיוחדים שהם ראויים לברכה, יצאו כספים שאין ראויים לברכה, דברי ר' שמעון. ר' אליעזר אומר, יצאו פרדות שאינן יולדות.
אשר ברכך ה' א-להיך תתן לו. (שם) יכול נתברך הבית בגללו מעניקים לו, לא נתברך הבית בגללו אין מעניקים לו? ת"ל העניק תעניק לו, מכל מקום. א"כ למה נאמר אשר ברכך ה' א-להיך תתן לו? הכל לפי הברכה מעניקים לו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קמח.
העניק תעניק לו . מ"ש אפי' מאה פעמים מחקו הגר"א, וכן מבואר מדברי הגמ' בבא מציעא לא, קדושין יז.
ומ"ש " לו " ולא ליורשיו, תמוה. דהא בגמ' קדושין טו מקשה ע"ז, יורשיו אמאי לא? " שכיר " קריה רחמנא! ומסיק " לו " ולא לבע"ח!
וי"ל דהמקשה בגמ' סובר דהענקה הוא מטעם שכר שכיר, והספרי ס"ל שהוא מטעם צדקה. עיין במ"ל (=משנה למלך) (הל' עבדים פ"ג הי"ב) שיש פלוגתא בזה. ויותר נראה שהוא הברייתא שמובא בירושלמי (קדושין פ"א ה"ב), היוצא בגרעון כסף ובמיתת האדון אין מעניקין.
ופי' העניק תעניק - דוקא האדון עצמו יעניק, ולא יורשיו, אם מת האדון. והש"ס שלנו לא סבר כן.
קמט.
מצאנך ומגרנך ומיקבך . ומוסיף אשר ברכך לרבות כל דבר הדומה לצאן וגרן ויקב, שיש בו ברכה ועיין בגמ' (קדושין יז) ושם ע"ב (תוס' ד"ה למר), ובמ"ל (=ובמשנה למלך) (הל' עבדים פ"ג הי"ד).
ומלות (=מילים) "ת"ל העניק תעניק" מחק הגר"א.
קנ.
אשר ברכך ה' א-להיך תתן לו . מ"ש שנית " תתן לו" הוא למותר, שכבר אמר תעניק .
וכבר בארתי ב אילת השחר קנח שלפעמים כפל את הפעל, לחלק המאמר לשני משפטים. שע"י מ"ש “ תתן לו " אנו ממשיכים בצד א' את המאמר למטה כענין בפ"ע - " אשר ברכך " " תתן לו ” ר"ל שתעניק לו לפי הברכה, אם רב או מעט.