מ"ג דברים טו טז
כתיב:
והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך.
מנוקד:
וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.
עם טעמים:
וְהָיָה֙ כִּֽי־יֹאמַ֣ר אֵלֶ֔יךָ לֹ֥א אֵצֵ֖א מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֤י אֲהֵֽבְךָ֙ וְאֶת־בֵּיתֶ֔ךָ כִּי־ט֥וֹב ל֖וֹ עִמָּֽךְ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִיהֵי אֲרֵי יֵימַר לָךְ לָא אֶפּוֹק מֵעִמָּךְ אֲרֵי רִיחֲמָךְ וְלֶאֱנָשׁ בֵּיתָךְ אֲרֵי טָב לֵיהּ עִמָּךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִיהֵי אֲרוּם יֵימַר לָךְ לָא אֶפּוֹק מִן גַּבָּךְ אֲרוּם רַחֲמָךְ וְיַת אֵינַשׁ בֵּיתָךְ אֲרוּם טַב לֵיהּ דְּמִתְהָנֵי עִמָךְ: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
(אם) אמר בתוך שש ולא אמר בסוף שש - הרי זה אינו נרצע, שנאמר לא אצא חפשי, עד שיאמר בשעת יציאה.
אמר בסוף שש ולא אמר בתוך שש - הרי זה אינו נרצע, שנאמר ואם אמר יאמר העבד, עד שיאמר כשהוא עבד.
כי אהבך. מכלל שנאמר (שם) אהבתי את אדוני, מכאן אתה אומר, היה הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו - הרי זה אינו נרצע, [שנאמר כי טוב לו עמך], עד שיהיה הוא אוהב לרבו, ורבו אוהבו.
היה הוא אהוב על רבו והוא אינו אוהב את רבו, הרי זה [אינו] נרצע, שנאמר כי אהבך.
לו אשה ובנים, [ו]לרבו אין אשה ובנים - אינו נרצע, שנאמר כי אהבך ואת ביתך.
(הא אם) חלה הוא או רבו - אינו נרצע, שנאמר כי טוב לו עמך.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קנב.
והיה כי יאמר . כבר פי' בפ' משפטים שצ"ל שני פעמים, דשם כתיב ואם אמר יאמר כמ"ש במכלתא משפטים כה .
ושם אמר אם אמר יאמר העבד - שיאמר בעודו עבד. ופה אמר לא אצא, וכן שם לא אצא חפשי שמשמע שיאמר בשעת יציאה. ומבואר שיאמר ב"פ, בתחלת פרוטה אחרונה ובסוף פרוטה אחרונה, כמ"ש בקדושין כב. ועיין ברמב"ם (הל' עבדים פ"ג ה"י) ובלח"מ שם.
קנג.
כי אהבך . וכן צריך שיהיה רבו אוהבו, דכתיב כי טוב לו עמך , ושלא יהיה חולה מטעם זה. ועמ"ש בפ' משפטים ל .