קטגוריה:דברים טו ד

קלב.

אפס כי לא יהיה בך אביון . פי' חז"ל שיאמר שיהיה שנוי בשכר מצוה זאת ממה שנוהג בכל המצות. שבכל המצות שכר מצוה מצוה, היינו שעי"כ שקיים המצות יהיה שכרו שיוכל לקיים מצוה זו תמיד. אם קיים מצות ציצית - זוכה לטלית נאה, והזהיר בקדוש היום - זוכה וממלא גרבי יין, שיוכל לקיים מצות ציצית ומצות קדוש היום בתמידות; כמ"ש בשבת כב, וכענין שאמרו שמצוה גוררת מצוה.

אבל שכר מצוה זו יהיה, שלא תוכל לקיים עוד את המצוה הזאת, כי לא יהיה בך אביון שיצטרך ללוות מעות מאתך. ועז"א מלת " אפס ", ששולל את הקודם. כמו וגם זבת חלב ודבש... אפס כי עז העם ר"ל ולא נוכל לרשת אותה.

ובאר מה " שלא יהיה בך אביון ", הוא " כי יברכך ה' בארץ ", שע"י זכות הארץ שתוכל לירש אותה, ע"כ יברך אותך; וע"י הברכה לא יהיה בך אביון , וכמו שיבאר אח"ז. וז"ש בספרי, "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום - אביונים באחרים". ועז"א "רק אם שמוע תשמע ותעשה רצונו של מקום". ובכ"ז יקוים שכר מצוה מצוה.

ומ"ש מצוה גוררת מצוה - שתוכל לקיים מצות אחרות, ועז"א אם שמוע תשמע . ע"י שתשמע קימעא תשמע הרבה, ואם לא תוכל לקיים מצוה זו (שהרי זו שכרה) תקיים מצוה אחרת, ועז"א לשמור לעשות את כל המצוה הזאת .

והגם שמצוה זו של השמטת החוב היא מצוה חמורה, וכמ"ש הרי"א שמדרך הטבע יקשה מאד על האדם, אף להעשיר הגדול, שאיש שלוה ממנו סכום כסף לא ישלם לו, והוא יאמר לו משמט אני. יקיים נגד זה מצוה קלה והיא חביבה כמצוה חמורה.

עתה מפרש בפרטות מ"ש כי לא יהיה בך אביון . ואמר כי ה' א-להיך ברכך כאשר דבר לך שהם הברכות הנאמרות בפ' כי תבוא, שהבטיחם בעת שישמעו מצות ה', שהתחלתם הוא ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה , וסופם הוא והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבוט . שהוא מש"ש והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה .

ר"ל כי יצויר שילוו גוים רבים כדרך שאחרים עושים, שלוים מעות ומלוים אותם לאחרים והם לוים ומלוים, לוים סלע ומלוים שקל.

ועוד אומר שם ונתנך ה' לראש ולא לזנב שעז"א ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו , כי יצויר " יהיו לראש " אל מלכים החלשים מהם, “ ולזנב” למלך עז המושל עליהם, כמלכים שלקטו תחת שלחן אדוני בזק שהיו מלכים ולראש וגם היו לזנב לאדוני בזק.

ואחר שתקוים ברכה זו, א"א שימצא בך איש שיצטרך ללות, וז”פ מ"ש אפס כי לא יהיה בך אביון .