משנה שביעית י
שביעית פרק י', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר זרעים • מסכת שביעית • פרק עשירי ("שביעית משמטת") • >>
פרקי מסכת שביעית: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
שביעית, משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר.
הקפת החנות, אינה משמטת.
ואם עשאה מלוה, הרי זו משמטת.
רבי יהודה אומר, הראשון הראשון משמט.
שכר שכיר, אינו משמט.
ואם עשאו מלוה, הרי זה משמט.
רבי יוסי אומר, כל מלאכה שפוסקת בשביעית, משמטת.
ושאינה פוסקת בשביעית, אינה משמטת.
השוחט את הפרה וחלקה בראש השנה, אם היה החודש מעובר, משמט.
ואם לאו, אינו משמט.
האונס, והמפתה, והמוציא שם רע, וכל מעשה בית דין, אינן משמטין.
המלוה על המשכון, והמוסר שטרותיו לבית דין, אינן משמטין.
פרוזבול, אינו משמט.
זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים טו ט): "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" וגו', התקין הלל פרוזבול.
זהו גופו של פרוזבול: מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי, שאגבנו כל זמן שארצה.
והדיינים חותמין למטה, או העדים.
פרוזבול המוקדם, כשר.
והמאוחר, פסול.
שטרי חוב המוקדמים, פסולים.
והמאוחרים, כשרים.
אחד לוה מחמשה, כותב פרוזבול לכל אחד ואחד.
חמשה לוין מאחד, אינו כותב אלא פרוזבול אחד לכולם.
אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע.
אם אין לו, מזכה הוא בתוך שדהו כל שהוא.
היתה לו שדה ממושכנת בעיר, כותבין עליה פרוזבול.
רבי חוצפית אומר, כותבין לאיש על נכסי אשתו, וליתומים על נכסי אפוטרופין.
כוורת דבורים, רבי אליעזר אומר, הרי היא כקרקע, וכותבין עליה פרוזבול, ואינה מקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת חייב.
וחכמים אומרים: אינה כקרקע, ואין כותבין עליה פרוזבול, ומקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת פטור.
המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו משמט אני.
אמר לו, אף על פי כן, יקבל ממנו, שנאמר (דברים טו ב): "וזה דבר השמטה".
כיוצא בו, רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם: רוצח אני.
אמרו לו: אף על פי כן, יקבל מהם, שנאמר (דברים יט ד): "וזה דבר הרוצח".
המחזיר חוב בשביעית, רוח חכמים נוחה הימנו.
הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו, לא יחזיר לבניו.
ואם החזיר, רוח חכמים נוחה הימנו.
כל המטלטלין, נקנין במשיכה.
וכל המקיים את דברו, רוח חכמים נוחה הימנו .
- הַקָּפַת הַחֲנוּת אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת.
- וְאִם עֲשָׂאָהּ מִלְוֶה, הֲרֵי זוֹ מְשַׁמֶּטֶת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹן הָרִאשׁוֹן מְשַׁמֵּט.
- שְׂכַר שָׂכִיר אֵינוֹ מְשַׁמֵּט.
- וְאִם עֲשָׂאוֹ מִלְוֶה, הֲרֵי זֶה מְשַׁמֵּט.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כָּל מְלָאכָה שֶׁפּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית, מְשַׁמֶּטֶת;
- וְשֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית, אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת.
- אִם הָיָה הַחֹדֶשׁ מְעֻבָּר, מְשַׁמֵּט;
- וְאִם לָאו, אֵינוֹ מְשַׁמֵּט.
- הָאוֹנֵס, וְהַמְפַתֶּה, וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רָע,
- וְכָל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין,
- אֵינָן מְשַׁמְּטִין.
- הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וִהַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין,
- אֵינָן מְשַׁמְּטִין.
- זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן;
- כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה,
- וְעוֹבְרִין עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים טו):
- "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְּלִיַּעַל" וְגו',
- הִתְקִין הִלֵּל פְּרוּזְבּוּל.
- מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, הַדַּיָּנִים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,
- שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֶּשׁ לִי, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה.
- וְהַדַּיָּנִים חוֹתְמִין לְמַטָּה, אוֹ הָעֵדִים.
- שְׁטָרֵי חוֹב הַמֻּקְדָּמִים פְּסוּלִים, וְִהַמְּאֻחָרִים כְּשֵׁרִים.
- אֶחָד לֹוֶה מֵחֲמִשָּׁה, כּוֹתֵב פְּרוּזְבּוּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
- חֲמִשָּׁה לֹווִין מֵאֶחָד, אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא פְּרוּזְבּוּל אֶחָד לְכֻלָּם.
- אִם אֵין לוֹ, מְזַכֶּה הוּא בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כָּל שֶׁהוּא.
- הָיְתָה לוֹ שָׂדֶה מְמֻשְׁכֶּנֶת בָּעִיר, כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוּזְבּוּל.
- רַבִּי חֻצְפִּית אוֹמֵר:
- כּוֹתְבִין לְאִישׁ עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ,
- וְלִיתוֹמִים עַל נִכְסֵי אַפִּטְרוֹפִּין.
- הֲרֵי הִיא כְּקַרְקַע,
- וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוּזְבּוּל,
- וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ,
- וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת חַיָּב.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵינָהּ כְּקַרְקַע,
- וְאֵין כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוּזְבּוּל,
- וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ,
- וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת פָּטוּר.
- אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן, יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו): "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה".
- כַּיּוֹצֵא בּוֹ, רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָטוֹ וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ,
- יֹאמַר לָהֶם: רוֹצֵחַ אֲנִי.
- אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן, יְקַבֵּל מֵהֶם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט): "וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ".
- הַלֹּווֶה מִן הַגֵּר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בָּנָיו עִמּוֹ, לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו;
- וְאִם הֶחֱזִיר, רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
- כָּל הַמִּטַּלְטְלִין נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה;
- וְכָל הַמְּקַיֵּים אֶת דְּבָרוֹ, רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
נוסח הרמב"ם
(א) שביעית - משמטת את המלווה,
- בשטר - ושלא בשטר.
- הקפת החנות - אינה משמטת.
- ואם עשאה מלווה - הרי זו משמטת.
- רבי יהודה אומר:
- הראשון, הראשון - משמיט.
- שכר שכיר - אינו משמיט.
- אם עשאו מלווה - הרי זה משמיט.
- רבי יוסי אומר:
- כל מלאכה, שהיא פוסקת בשביעית - משמטת.
- ושאינה פוסקת בשביעית - אינה משמטת.
- כל מלאכה, שהיא פוסקת בשביעית - משמטת.
(ב) השוחט את הפרה, וחלקה בראש השנה -
- אם היה החודש מעובר - משמיט.
- ואם לאו - אינו משמיט.
- אם היה החודש מעובר - משמיט.
- האונס, והמפתה,
- והמוציא שם רע,
- וכל מעשה בית דין - אינן משמיטין.
- המלווה על המשכון,
- והמוסר שטרותיו לבית דין - אינן משמיטין.
(ג) פרוזבול - אינו משמיט.
- זה אחד מן הדברים, שהתקין הלל הזקן,
- כשראה, שנמנעו העם, מלהלוות זה את זה,
- ועוברין על מה שכתוב בתורה,
- שנאמר "השמר לך פן יהיה דבר"(דברים טו, ט),
- התקין הלל הזקן - פרוזבול.
(ד) זה הוא גופו של פרוזבול -
- "מוסר אני לכם,
- איש פלוני ופלוני, הדיינים שבמקום פלוני,
- שכל חוב שיש לי,
- שאגבנו כל זמן שארצה".
- "מוסר אני לכם,
- והדיינים - חותמין מלמטן,
- או העדים.
(ה) פרוזבול המוקדם - כשר.
- והמאוחר - פסול.
- שטרי חוב המוקדמין - פסולין.
- והמאוחרין - כשרים.
- אחד, לווה מחמישה -
- כותב פרוזבול - לכל אחד ואחד.
- וחמישה, לווין מאחד -
- אינו כותב, אלא פרוזבול אחד - לכולם.
(ו) אין כותבין פרוזבול, אלא - על הקרקע.
- אם אין לו -
- מזכהו בתוך שדהו, כל שהוא.
- היתה לו שדה ממושכנת, בעיר -
- כותבין עליה פרוזבול.
- רבי חוצפית אומר:
- כותבין לאיש - על נכסי אשתו,
- וליתומים - על נכסי אפטרופין.
- אם אין לו -
(ז) כוורת דבורים -
- רבי אליעזר אומר:
- הרי היא כקרקע,
- וכותבין עליה פרוזבול,
- ואינה מקבלת טומאה במקומה,
- והרודה ממנה בשבת - חייב.
- הרי היא כקרקע,
- וחכמים אומרים:
- אינה כקרקע,
- ואין כותבין עליה פרוזבול,
- ומקבלת טומאה במקומה,
- והרודה ממנה בשבת - פטור.
- אינה כקרקע,
- רבי אליעזר אומר:
(ח) המחזיר חוב בשביעית -
- יאמר לו: "משמיט אני".
- אמר לו: "אף על פי כן" - יקבל ממנו,
- שנאמר "וזה דבר השמיטה"(דברים טו, ב).
- כיוצא בו -
- רוצח - שגלה לעיר מקלט,
- ורצו אנשי העיר, לכבדו -
- יאמר להם: "רוצח אני".
- אמרו לו: "אף על פי כן" - יקבל מהן,
- שנאמר "וזה דבר הרוצח"(דברים יט, ד).
- ורצו אנשי העיר, לכבדו -
- רוצח - שגלה לעיר מקלט,
(ט) המחזיר חוב בשביעית -
- רוח חכמים נוחה הימנו.
- הלווה מן הגר,
- שנתגיירו בניו עימו - לא יחזיר לבניו.
- ואם החזיר - רוח חכמים נוחה הימנו.
- כל המיטלטלין - נקנין במשיכה.
- וכל המקיים את דברו -
- רוח חכמים נוחה הימנו.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה שביעית, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב