תפארת ישראל על שביעית י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על שביעית · י

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

שביעית משמטת את המלוה:    דאינו רשאי לתבוע חובו לאחר שעבר עליו ערב ר"ה של שמינית. דשביעית אינה משמטת רק בסופה [כערכין דכ"ח ב']:

בשטר ושלא בשטר:    ר"ל אפי' בשטר ששעבד נכסיו. ואפי' פיר' אחריות נכסים בפירוש בשטר. אפ"ה לא הו"ל כיש לו משכון דאינו משמט:

הקפת החנות:    שלוקח פרוטה פרוטה ואינו קובע זמן לפרעון. רק כשיצטרף סך מה. פורע הכל:

אינה משמטת:    מדאין דרך המלוה לנוגשו:

ואם עשאה מלוה:    שחישב עמו וקבע זמן לפרעון:

הראשון הראשון משמט:    פעם ראשון אינו משמט. וכשלקח פ"ב נשמט הראשון. ובפעם ג' נשמט ב' וכן לעולם:

רבי יוסי אומר כל מלאכה שפוסקת בשביעית:    ר"ל אם שכירתו מעבודת קרקע שאסור בשביעית:

משמטת:    דהו"ל כמלוה:

משנה ב[עריכה]

השוחט את הפרה וחלקה בר"ה:    בא' דראש השנה דח':

אם היה החדש מעובר:    שהיה אלול מעובר. והוה ליה א' דראש השנה. ל' של אלול דשביעית:

משמט:    דשביעית משמטת בסופה:

והמוציא שם רע:    אונס ומפתה נותן נ' שקל. ומש"ר נותן ק' וקודם שתבעו בדין אינן משמטין. מדאי מודה מפטר:

וכל מעשה בית דין:    פסק דין משנכתב אינו משמט. דכגבוי דמי:

המלוה על המשכון:    מירושל' משמע אפי' קתא דמגלי על אלפי זוזי. ונ"ל כיון דשמואל קאמר הכי בירושלמי דאפי' היה המשכון מחט. ש"מ דשמואל לשטתו [ב"מ פ"ב א'] דבאבד הקתא אבד אלפי זוזי. אבל אנן דלא קיי"ל התם הכי. גם הכא לא קי"ל כוותיה:

והמוסר שטרותיו לבית דין:    שהם יגבו חובו בזמנו. ולא יצטרך הוא לנגוש ללוה:

משנה ג[עריכה]

פרוזבול:    אם נכתב פרוזבול:

התקין הלל לפרוזבול:    נוטריקון. פרוז ר"ל תקנה. ובול ר"ל לעשירים. שלא יפסידו ושלא יחטאו. ומדלא היו כל ישראל בא"י בזמן בית שני. והו"ל שמטת כספים מד"ס היה כח ביד הלל לבטלה:

משנה ד[עריכה]

זהו גופו של פרוזבול:    כך כתוב בו. שאמר המלוה לדיינים מוסרני וכו'. וקיי"ל דאפי' שלא בפני דיינים יוכל לומר לב' עדים הוו עלי סהדי שמוסרני שטרותי לב"ד פלוני וכו' וא"צ למסור באמת השט"ח לב"ד. ואפי' חובות שבע"פ יכול למסור בכה"ג. גם א"צ כתב. אלא שאומר כך בפני ב"ד או עדים. וזמן כתיבת הפרוזבול עד סוף שנת ו' לרא"ש. ולרמב"ם מדאין שביעית משמט רק בסופו. כותבו גם בשביעית עצמו. מיהו י"א דאין שמיטה נוהגת בזה"ז וכן נוהגים [ח"מ סס"ז]:

הדיינים שבמקום פלוני:    ונקט תנא רק שם ב' דיינים להודיע שצריך להזכיר כל שמותם. אבל באמת צריך להזכיר שם כל אחד מהג'. וכן דרך התנא בכ"מ להזכיר ב' והם ג' [כמנחות פ"י מ"ג. ופרה פ"ג מ"י]:

או העדים:    לפני מי שאמר לפניהם כך:

משנה ה[עריכה]

פרוזבול המוקדם:    שכתבו בכסלו. וכתב זמנו בתשרי שלפניו:

כשר:    דהרי הורע כח מלוה עי"ז דאינו מועיל לשטרות שנעשו אחריו:

והמאוחר פסול:    שכתבו בתשרי וכתב זמנו בכסלו. ואולי ילוה ביני ביני ויסברו ב"ד שלא ישמיטן שביעית מדפרוזבל מאוחר לשט"ח ויגבה שלא כדין. ומשום קנסא פסלוהו לגמרי:

שטרי חוב המוקדמים פסולים:    דהרי יגבה שלא כדין מהלקוחות שלקחו מלוה קודם להלואתו. ופסלום לגמרי משום קנסא. אבל לא משום שהעדים רשעים שחתמו שקר. די"ל לא העדנו רק על ההלואה. והכי קיי"ל נמי דאין מעלין משטרות ליוחסין מה"ט [ככתובות דכ"ד ב] דאמנה שבשטר הן מעידין:

והמאוחרים כשרים:    מדהורע כחו של מלוה עי"ז:

אחד לוה מחמשה כותב:    הסופר:

פרוזבול לכל אחד ואחד:    לכל מלוה ומלוה:

חמשה לוין מאחד אינו כותב:    כלומר אין צריך לכתוב:

משנה ו[עריכה]

אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע:    שיהיה ללוה. דאז הוה כגבוי:

אם אין לו מזכה הוא:    ר"ל מזכה מלוה ללוה:

בתוך שדהו כל שהוא:    ואפי' החוב ק' מנה. עכ"פ אפשר דגבי והדר גבי כל שעה שיפדהו:

היתה לו שדה ממושכנת בעיר:    בין שמישכן הלוה לאחרים. או אחרים אצלו:

רבי חוצפית אומר כותבין לאיש על נכסי אשתו:    אפי' על נכסי מלוג שאינן באחריותו רק שאוכל פירותיהן:

וליתומים על נכסי אפוטרופין:    הואיל ואפוטרופס לוה. אף שלא לצורך עצמו לוה. אפ"ה כותב על נכסיו. והא דאמרינן [גיטין ל"ז א] דיתומי' א"צ פרוזבול. היינו בשהיה אפוטרופס שלהן מלוה:

משנה ז[עריכה]

כוורת דבורים:    במחוברת בטיט כעל"פ דהו"ל כקרקע. ובמונחת ע"ג יתדות כעל"פ דאינה כקרקע. כי פליגי במונחת ע"ג קרקע ואינה מחוברת ואעפ"י שאין מקום הכוורת שייך לבעל הכוורת:

ר' אליעזר אומר הרי היא כקרקע:    ונקנית בכסף שטר וחזקה:

וכותבין עליה פרוזבול:    אפי' אין לו קרקע כלל:

והרודה ממנה בשבת:    חלת דבש שבתוכה. הו"ל כתולש ממחובר:

והרודה ממנה בשבת פטור:    אבל אסור מד"ס:

משנה ח[עריכה]

המחזיר חוב בשביעית:    ר"ל אחר שביעית. דאין שביעית משמט רק בשעה אחרונה:

יאמר לו:    מלוה ללוה:

אמר לו:    לוה למלוה:

יקבל ממנו:    ולא עוד אלא שמותר לפשוט ידו לקבל המעות בשעה שאומר משמט אני:

וזה דבר השמטה:    בדיבור א' סגי. מיהו אעפ"כ אינו רשאי לומר לו שרוצה לפרוע. רק צריך הלוה שיאמר לו אעפ"כ אני במתנה נותן לך המעות אלו [ח"מ סי' ס"ז]:

משנה ט[עריכה]

המחזיר חוב בשביעית:    ר"ל שאומר אעפ"כ כנ"ל:

לא יחזיר לבניו:    א"צ להחזיר להם כשמת הגר:

ואם החזיר רוח חכמים נוחה ממנו:    שלא יחזור לסורו. ואילה"ק מה יועיל שיחזור לסורו הרי עכ"פ יהיה דינו כישראל מומר לעבודת כוכבי'. ואי"ל שיטעה שנדינהו אז כעובד כוכבי'. כעין סברת תוס' [קדושין די"ז ב]. הרי גם עובד כוכבים אינו יורש לגר. ודוחק לומר שיטעה בתרתי. ונ"ל דר"ל בעבור צערו על איבוד ממונו. ימאס בדת יהדות. ולא שיחשוב לירש השתא. או נ"ל דר"ל שירש אז בכח עובדי כוכבים. [ודברי רתוי"ט כאן ד"ה לא יחזיר תמוהים. וע"ש] מיהו דוקא בהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה. חששו לזה. אבל בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. אין רוח חכמים נוחה שיחזור. דאז טפי איכא למיחש. מדדמי לישראל. ואם יחזיר לו ידינוהו כישראל גמור ויפטר אשת אחיו בחליצה או ייבם במקום אח אחר שהורתו בקדושה. כמרדכי פ"ק דקדושין. ולרש"י בקדושין די"ז ב' הוה דינא איפכא. דבלידתו בקדושה מדדמי לישראל. רוח חכמים נוחה שיחזור והכי קיימא לן [ח"מ קכ"ז]:

כל המטלטלין נקנין במשיכה:    ובלא משך אפי' נתן מעות יכולים לחזור בהן:

וכל המקיים את דברו:    אפי' בלא נתן מעות וגם לא משך. אבל בנתן מעות ולא משך צריך לקבל מי שפרע [כרפ"ג דב"מ]:

רוח חכמים נוחה ממנו:    דתניא הין צדק יהיה לך שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק:


בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]