משנה שביעית א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שביעית פרק א: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ראשון ("עד אימתיי") · >>

פרקי מסכת שביעית: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית?

בית שמאי אומרים, כל זמן שהוא יפה לפרי.

ובית הלל אומרים, עד העצרת.

וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו.

משנה ב[עריכה]

איזהו שדה האילן?

כל שלשה אילנות לבית סאה, אם ראויין לעשות ככר דבלה של ששים מנה באיטלקי, חורשים כל בית סאה בשבילן.

פחות מכאן, אין חורשין להן אלא מלא האורֶה וסלו חוצה לו.

משנה ג[עריכה]

אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל, רואין אותן כאילו הם תאנים;

אם ראויים לעשות ככר דבלה של ששים מנה באיטלקי, חורשים כל בית סאה בשבילן.

פחות מכאן, אין חורשים להם אלא לצרכן.

משנה ד[עריכה]

היה אחד עושה ככר דבלה ושנים אין עושין, או שנים עושין ואחד אינו עושה, אין חורשין להם אלא לצרכן, עד שיהיו משלשה ועד תשעה.

היו עשרה, מעשרה ולמעלה, בין עושין בין שאינן עושין, חורשין כל בית סאה בשבילן.

שנאמר (שמות לד): "בחריש ובקציר תשבות"; אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית, וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית.

רבי ישמעאל אומר: מה חריש רשות, אף קציר רשות, יצא קציר העומר.

משנה ה[עריכה]

שלשה אילנות של שלשה אנשים, הרי אלו מצטרפין, וחורשין כל בית סאה בשבילן.

וכמה יהא ביניהם? רבן גמליאל אומר: כדי שיהא הבקר עובר בכליו.

משנה ו[עריכה]

עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן, עד ראש השנה.

היו עשויות שורה ומוקפות עטרה, אין חורשין להם אלא לצרכן.

משנה ז[עריכה]

הנטיעות והדלועים, מצטרפין לתוך בית סאה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל עשרה דלועים לבית סאה, חורשין כל בית סאה עד ראש השנה.

משנה ח[עריכה]

עד אימתי נקראו נטיעות.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, עד שיחלו.

רבי יהושע אומר, בת שבע שנים.

רבי עקיבא אומר, נטיעה כשמה.

אילן שנגמם והוציא חליפין, מטפח ולמטה כנטיעה, מטפח ולמעלה, כאילן, דברי רבי שמעון.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הָאִילָן עֶרֶב שְׁבִיעִית? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל זְמַן שֶׁהוּא יָפֶה לַפְּרִי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד הָעֲצֶרֶת. וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ:
(ב) אֵיזֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן? כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה, אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי, חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ:
(ג) אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵם תְּאֵנִים. אִם רְאוּיִים לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי, חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכָאן, אֵין חוֹרְשִׁים לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן:
(ד) הָיָה אֶחָד עוֹשֶׂה כִּכַּר דְּבֵלָה וּשְׁנַיִם אֵין עוֹשִׂין, אוֹ שְׁנַיִם עוֹשִׂין וְאֶחָד אֵינוֹ עוֹשֶׂה, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן, עַד שֶׁיִּהְיוּ מִשְׁלֹשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה.

הָיוּ עֲשָׂרָה, מֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה, בֵּין עוֹשִׂין בֵּין שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן.

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד): בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית, אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנָס בַּשְּׁבִיעִית, וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת, אַף קָצִיר רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר:

(ה) שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן.

וְכַמָּה יְהֵא בֵינֵיהֶם? רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו:

(ו) עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפֻזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הָיוּ עֲשׂוּיוֹת שׁוּרָה וּמֻקָּפוֹת עֲטָרָה, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן:
(ז) הַנְּטִיעוֹת וְהַדְּלוּעִים, מִצְטָרְפִין לְתוֹךְ בֵּית סְאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל עֲשָׂרָה דְּלוּעִים לְבֵית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה:
(ח) עַד אֵימָתַי נִקְרְאוּ נְטִיעוֹת? רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיָּחֹלּוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בַּת שֶׁבַע שָׁנִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נְטִיעָה כִּשְׁמָהּ.

אִילָן שֶׁנִּגְמַם וְהוֹצִיא חֲלִיפִין, מִטֶּפַח וּלְמַטָּה כַּנְּטִיעָה, מִטֶּפַח וּלְמַעְלָה, כָּאִילָן, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן:


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) עד אימתיי חורשין שדה האילן ערב שביעית בית שמאי אומרין כל זמן שהוא יפה לפרי בית הלל אומרין עד העצרת וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו.

(ב) איזה הוא שדה האילן כל שלשה אילנות לבית סאה אם ראויות לעשות כיכר דבלה של ששים מנה באיטלקי חורשין כל בית סאה בשבילן פחות מכן אין חורשין להם אלא מלוא האורה וסלו חוצה לו.

(ג) אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל רואין אותן כאילו הן תאנים אם ראויים לעשות כיכר דבלה של ששים מנה באיטלקי חורשין כל בית סאה בשבילן פחות מכן אין חורשין להן אלא לצורכן.

(ד) היה אחד עושה כיכר דבלה או שנים עושין אין חורשין להן אלא לצורכן עד שיהו משלשה ועד תשעה היו עשרה מעשרה ולמעלן בין עושין בין שאינן עושין חורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר בחריש ובקציר תשבות (שמות לד כא) אין צורך לומר חריש וקציר של שביעית אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס לשביעית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר.

(ה) שלשה אילנות של שלשה אנשים הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן וכמה יהא ביניהן רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר יכל לעבור בכליו.

(ו) עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה היו עשויות שורה או מוקפות עטרה אין חורשין להן אלא לצורכן.

(ז) הנטיעות והדלועין מצטרפין לתוך בית סאה רבן שמעון בן גמליאל אומר כל עשרה דלועין לבית סאה חורשין כל בית סאה עד ראש השנה.

(ח) עד אימתיי נקראו נטיעות רבי אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו רבי יהושע אומר עד שבע שנים רבי עקיבה אומר נטיעה כשמה אילן שנגמם והוציא חליפין מטפח ולמטן כנטיעה מטפח ולמעלן כאילן דברי רבי שמעון.

פירושים[עריכה]