רמב"ם על שביעית א

רמב"ם · על שביעית · א · >>

שביעית פרק א

• ראו גם: נוסח המשנה שביעית א רמבם

משנה א

זו המשנה היא המשנה הראשונה, והוא שהם אמרו שאסור לחרוש בשנה ששית, מה שאי אפשר לקצרו אלא בשביעית. ואסור גם כן לקצור בשנה שביעית, שיהנה ממנו בשנה שמינית.

וסמך זה העניין על מה שאמר הכתוב "ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות"(שמות כג, יב), "בחריש ובקציר תשבות"(שמות לד, כא), ואמרו בכאן "חריש וקציר" אינו רוצה לומר על יום שבת, כי הוא נכנס בכלל מה שאמר "לא תעשה כל מלאכה". ואינו רוצה לומר כמו כן על שנת השמיטה, שכבר נאסר זה בביאור, והוא מה שנאמר "לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה"(ויקרא כה, יא). ואמרו "אם אינו עניין לשבת בראשית, ולא עניין לשבתות השנים, תנהו עניין לאסור שני פרקים החיצונים בחריש ובקציר". ואמרו "בחריש שקצירו אסור, זה חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית; בקציר שחרישו אסור, זה חריש של שביעית שיוצא למוצאי שביעית". ודע כי ערב שביעית היא השנה הששית, ומוצאי שביעית היא השנה שמינית, שהיא שנה ראשונה לשמיטה השניה.

ואמרו בתלמוד, "רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים אלו והתירום". ואמרו כמו כן בתוספתא (פ"א), "רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהיו מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה", מפני שדעתן כדעת רבי ישמעאל, שהוא מוציא מה שאמר "בחריש ובקציר" לעניין אחר, כמו שיתבאר בזה הפרק.

והוא אומר שעבודת הארץ ערב שביעית אינה אסורה מן התורה, אבל היא הלכה בזמן שבית המקדש קיים, וכשבטל בית המקדש בזמן רבן גמליאל, התיר עבודת הארץ עד ראש השנה:

משנה ב

כבר פירשנו פעמים בכלאים (פ"ב מ"ב ומ"ט), שבית סאה חמישים אמה על חמישים אמה.

ופירשו בתלמוד שמה ששיערו בכאן באילנות התאנים, מפני שפירותן מרובות והם טעונות.

ומה שאמר ככר - רוצה לומר הגוף המחובר מן התאנים, שהן נקבצים זו על זו עד יהיו כדמות ככר לחם.

וכבר בארנו שמשקל מנה מאה דינרים, והדינר שש מעות מן המיוחסים למטבע ארץ הנקרא איטלק, והם המעות שהקדמנו זכר משקלם בסוף פאה (מ"ה), ובאחד מהם משקל ששה עשר גרגירי שעורים.

ואורה - הוא מלקט התאנים ברוב, וכבר נאמר על הגפן "וארוה כל עוברי דרך"(תהלים פ, יג):

משנה ג

כבר הקדמתי לך שאילן סרק - הוא שאינו עושה פרי, כגון הארז ותרזה ודומיהן.

וצרכן - הוא "מלוא האורה וסלו חוצה לו":

משנה ד

עד שיהו משלשה ועד תשעה - רוצה לומר כשיהיה כשיעור בית סאה משלשה אילנות עד תשעה, אסור לחרוש כל בית סאה בשבילן, אלא אם כן כולן עושות פרי, ויתקבץ מפירותיהן ככר של ששים מנה, ושיערנו באבני משקלנו ששים ושנים ליטרין ושבע אונקיות ושני שלישיות אונקיא בקירוב מן הליטרא, שבכל ליטרא שש עשרה אונקיות, והאונקיא ששה עשר דרכמונים, והדרכמון שלושים ושנים גרגירי שעורה. ואם היו עושין פרי פחות מזה, אסיר לחרוש אלא סביבות האילנות בלבד כמו שיתבאר.

אבל אם היו מעשרה אילנות ולמעלה בשיעור בית סאה אחד, שיתנו פרי לרוב או מעט, חורשין כל בית סאה בשבילן. וזו הראיה אשר הביאו מן הפסוק שנאמר בו "בחריש ובקציר", חוזר על כל מה שאמר אין חורשין להם אלא בשבילן, ועל כן אסרו לחרוש זולת זה ואפילו בערב שביעית.

ורבי ישמעאל - כבר פירשנו דעתו.

ומה שאמר רשות - רוצה לומר שאינו מוכרח לעשותו, וכשירצה יעשהו וכשירצה יניחהו, וכדומה לזה ישבות בשבת, אבל קציר העומר שהוא מצווה להניף ממחרת השבת, הוא דוחה את השבת. וזה אמת, ויתבאר במקומו במסכת מנחות:

משנה ה

לפי שהם של שלשה אנשים, היינו חושבים שלא יצטרפו, וכל אחד מהם יחרוש סביבות אילנו כמלא אורה וסלו חוצה לו. ובא ללמדנו שיצטרפו, ובלבד שיהיו מרוחקות כפי השיעור שאמר רבן גמליאל.

ודבריו אמת וכן הלכה:

משנה ו

נטיעות - הם האילנות בתחילת נטיעתן, ועוד יפרש שיעורם אחר כן.

ואמר עשר נטיעות - הלכה למשה מסיני.

ושורה - הוא שיהיו בשורה אחת על קו אחד.

ומוקפות עטרה - להיות כקשת מעגולה, או דומה לקשת, וזו היא צורתה:

משנה ז

דברי רבן גמליאל הם בעניין דלעת יונית בלבד, מפני שהיא גדולה והיא כמו אילן.

והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

משנה ח

עד שיחולו - פעל נגזר ממילת "חול". ורוצה לומר שיקראו נטיעות כל השלוש שנים שהם ערלים בלבד, וזה אם יפדה נטע רבעי שבהם, ואם לא יפדנו, עד תום השנה הרביעית שהיא קדש. וכן אמרו: "מאי עד שיחולו? עד שיפדו, או עד שיעשו חולין מאליהם", רוצה לומר בשנה החמישית.

ורבי עקיבא אומר: נטיעה כשמה - רוצה לומר שנלך בה אחרי מנהג הלשון, וכל מה שיקראו בני אדם נטיעה, הוא נטיעה הנאמר עליו "עשר נטיעות לתוך בית סאה".

אילן שנגמם והוציא חליפין - פירוש האילן כשיכרת ועוד יחליף.

אמר רבי שמעון, שאם כרתו אותו עד שלא נשתייר ממנו על פני הארץ אלא פחות טפח, יהיה הצומח בו כנטיעות, ואם הוא יותר מטפח, יהיה הצומח בו כאילן.

וכבר נתבאר לך בלא ספק ההפרש בין הנטיעה והאילן, שהאילנות שלושה לבית סאה, והנטיעות עשר לבית סאה, ואז יקרא שדה אילן.

והלכה כרבי עקיבא וכרבי שמעון, מפני שיש בתוספתא (פ"א) דברים מסכימין עם דבריהם:

משנה שביעית, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב