משנה שביעית א ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק א · משנה ח | >>
עד אימתי נקראו נטיעות.
רבי אלעזר בן עזריה אומר, עד שיחלו.
רבי יהושע אומר, בת שבע שנים.
רבי עקיבא אומר, נטיעה כשמה.
אילן שנגמם והוציא חליפין, מטפח יג ולמטה כנטיעה, מטפח ולמעלה, כאילן, דברי רבי שמעון.
עַד אֵימָתַי נִקְרְאוּ נְטִיעוֹת? רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיָּחֹלּוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בַּת שֶׁבַע שָׁנִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נְטִיעָה כִּשְׁמָהּ.
אִילָן שֶׁנִּגְמַם וְהוֹצִיא חֲלִיפִין, מִטֶּפַח וּלְמַטָּה כַּנְּטִיעָה, מִטֶּפַח וּלְמַעְלָה, כָּאִילָן, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן:
עד אימתי נקראו נטיעות? -
- רבי אלעזר בן עזריה אומר: עד שיחולו.
- רבי יהושע אומר: עד שבע שנים.
- רבי עקיבה אומר: נטיעה כשמה.
- אילן שנגמם, והוציא חליפין -
- מטפח ולמטן - כנטיעה;
- מטפח ולמעלן - כאילן,
- דברי רבי שמעון.
עד שיחולו - פעל נגזר ממילת "חול". ורוצה לומר שיקראו נטיעות כל השלוש שנים שהם ערלים בלבד, וזה אם יפדה נטע רבעי שבהם, ואם לא יפדנו, עד תום השנה הרביעית שהיא קדש. וכן אמרו: "מאי עד שיחולו? עד שיפדו, או עד שיעשו חולין מאליהם", רוצה לומר בשנה החמישית.
ורבי עקיבא אומר: נטיעה כשמה - רוצה לומר שנלך בה אחרי מנהג הלשון, וכל מה שיקראו בני אדם נטיעה, הוא נטיעה הנאמר עליו "עשר נטיעות לתוך בית סאה".
אילן שנגמם והוציא חליפין - פירוש האילן כשיכרת ועוד יחליף.
אמר רבי שמעון, שאם כרתו אותו עד שלא נשתייר ממנו על פני הארץ אלא פחות טפח, יהיה הצומח בו כנטיעות, ואם הוא יותר מטפח, יהיה הצומח בו כאילן.
וכבר נתבאר לך בלא ספק ההפרש בין הנטיעה והאילן, שהאילנות שלושה לבית סאה, והנטיעות עשר לבית סאה, ואז יקרא שדה אילן.
והלכה כרבי עקיבא וכרבי שמעון, מפני שיש בתוספתא (פ"א) דברים מסכימין עם דבריהם:
עד שיחולו. שיעשו הפירות חולין ואמרי' בירושלמי (פ"א ה"ו) מהו שיחולו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאליהן רבי יעקב בר אבא כיני מתני' עד שיעשו חולין והיינו שנה חמישית דשנה רביעית עדיין כל פריו קדש הלולים:
נטיעה כשמה. בת שנתה:
שנגמם. שנחתך והוציא חליפיו גדולים:
כנטיעה. בין לענין חרישה בין לענין ערלה תניא בתוספתא (פ"א) איזוהי נטיעה רבי יהושע אומר בת ה' ובת ו' ובת ז' אמר רבי מפני מה אמרו בת ה' ובת ו' ובת ז' אלא אומר אני גפנים בת ה' תאנים בני ו' זיתים בני ז':
ירושלמי (פ"א ה"ו) א"ר יודן בר טרפון ר"ש בן אליעזר ור' אליעזר בן יעקב אמרו דבר אחד דאמר ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן בשם רבי אליעזר בן יעקב הגומם כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית העין [אבל] דברי חכמים עד שיגום מעם הארץ:
עד שיחולו - עד שיצאו לחולין בשנה הרביעית ע"י פדיון, ואם לא פדאן בשנה הרביעית עד שיעשו חולין מאליהן בשנה החמישית:
נטיעה כשמה - בת שנתה קרויה נטיעה ותו לא. פ"א כשמה כל זמן שבני אדם קוראין לה נטיעה ואין קוראין לה אילן. והלכה כרבי עקיבא:
שנגמם - שנחתך:
חליפין - גידולים, לשון גזעו מחליף:
כנטיעה - בין לענין חרישה בין לענין ערלה. והלכה כרבי שמעון:
[רבי עקיבא אומר כו' אילן שנגמם כו' דברי רבי שמעון. ופסק הר"ב כתרווייהו. וכן כתב הרמב"ם ונתן טעם מפני שיש בתוספתא דברים מסכימים עם דבריהם. ובכסף משנה תמה על מה שפסק כרבי שמעון. סבר דהתוספתא שזכר היינו מאי דאמר בירושלמי רבי שמעון ורבי מאיר אמרו דבר אחד וכו' עיין שם. ולא זכר הכסף משנה טעם במה שכתוב הלכה כרבי עקיבא אולי משום דהלכה כרבי עקיבא מחבירו]:
מטפח ולמטה כנטיעה כו'. לשון הרמב"ם אם כרתו אותו עד שלא נשתייר ממנו על פני הארץ אלא פחות מטפח יהיה הצומח בו כנטיעות ואם הוא יותר מטפח יהיה הצומח בו כאילן ע"כ. [ומ"ש הר"ב דהלכה כרבי שמעון כתבתי לעיל]:
(יג) (על המשנה) מטפח. לשון הר"מ אם כרתו אותו עד שלא נשתייר ממנו על פני הארץ אלא פחות טפח יהיה הצומח בו כנטיעות ואם הוא יותר מטפח יהיה הצומח בו כאילן ע"כ:
עד אימתי נקראו וכו'. ר' יהושע אומר בת שבע שנים: ס"א עד שבע שנים. ובתוספתא מוכח דלא א"ר יהושע עד שבע שנים אלא בזיתים. ובתאנים בני שש ובגפנים בני חמש:
כנטיעה: בין לענין חרישה בין לענין ערלה ור"ש ור"א בן יעקב אמרו דבר אחד דא"ר אלעזר בן יעקב הגומם כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית העין. דברי חכמים עד שיגום מעם הארץ. ואיכא מאן דפסק דלא כר"ש משום דשיטה הוא ואיכא מאן דפסק כותיה משום דראב"י דמשנתו קב ונקי ס"ל כותיה:
יכין
עד אימתי נקראו נטיעות: דאף שאין עושין כלל חורשין כל הב"ס בשבילן עד ר"ה:
רבי אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו: שיחללום ויפדום הפירות בשנת ד'. ואם לא נפדו. עד שיעשו חולין בלא פדיון בשנת ה':
בת שנה:
אילן שנגמם: שנכרת גזעו:
והוציא חליפין: שיצאו ענפים משרשיו:
מטפח ולמטה: בלא נשאר מהגזע טפח ממעל לארץ אז כנכרת כולו דמי [ככלאים פ"ב מ"ד]. ולהכי שפיר פסק הרמב"ם כר"ש מדסתם משנה כוותיה [ועתוי"ט. ובתוס' חדשים רצה להביא ראיה מב"ב (ד"פ ע"ב). ואינו מוכרח]:
כנטיעה: לחרישה בשביעית ולערלה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת