עיקר תוי"ט על שביעית א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה שביעית א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ועצרת יותר מדברי בית שמאי דלעולם בית שמאי לחומרא לבד אותן דבעדיות:

(ב) (על הברטנורא) משום דסברי כרבי ישמעאל דלקמן דמפיק קרא לדרשא אחריתי סבירא ליה דאיסור ערב שביעית הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים. הר"מ והר"ש:

(ג) (על המשנה) כדברי אלו לפרושא מלתייהו דב"ש פירש הכי דמלתייהו דב"ה מפורש:

(ב)

(ד) (על המשנה) אם ראויין. אע"פ שאינן עושין כדמוכח לקמן דמשער בתאנים הר"ש:

(ה) (על המשנה) האורה. מלשון וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ):

(ג)

(ו) (על המשנה) אילן סרק. בירו' פריך כיון דאין פרי הרי נראה כמתקן שדהו לצורך שביעית. ומשני דעד זמן זה מעבה הקורות:

(ז) (על הברטנורא) פירוש לפרושו דאית ביה תרתי לטיבותא שפירותיה גסים וגם עושה הרבה פירות דא. לו אתרוג גס ואינו עושה הרבה בזיתים עושים הרבה ואינם גסים. ירושלמי:

(ד)

(ח) (על הברטנורא) משמע דאי איכא ט' ולא יותר וי'ם בהן אחד שאינו עושה ככר אין חורשין לכ"א אלא צורכו. וכ"כ הר"ש. ותימא דאם נשארו ח' והיא נמי ג' שכ"א עושה ככר למה לא יחרוש כל הבית סאה בשבילם כמו אם אין בבית סאה אלא ג' בלבד והר"מ מפרש פירוש אחר ע"ש:

(ה)

(ט) (על המשנה) וחורשין כו'. י"מ עד העצרת אבל בירושלמי קאמר בהדיא עד ראש השנה. הר"ש:

(י) (על המשנה) ביניהם. קאי נמי אדלעיל מ"ב וכ"כ הר"מ:

(ו)

(יא) (על המשנה) עד ראש השנה. לשון הר"ש הלכה למשה מסיני דחסה התורה על ממונן שאם לא יחרוש להן מתיבשות דאין כחן יפה כזקנות:

(יב) (על המשנה) ומוקפות או מוקפות קתני:

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(יג) (על המשנה) מטפח. לשון הר"מ אם כרתו אותו עד שלא נשתייר ממנו על פני הארץ אלא פחות טפח יהיה הצומח בו כנטיעות ואם הוא יותר מטפח יהיה הצומח בו כאילן ע"כ: