משנה שביעית ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שביעית פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק שלישי ("מאמתי מוציאין") · >>

פרקי מסכת שביעית: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות?

משיפסקו עובדי עבודה, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, משייבש המתוק.

רבי יוסי אומר, משיקשר.

משנה ב[עריכה]

עד כמה מזבלין? עד שלש שלש אשפתות לבית סאה של עשר עשר משפלות של לתך לתך.

מוסיפין על המשפלות, ואין מוסיפין על האשפתות.

רבי שמעון אומר, אף על האשפתות.

משנה ג[עריכה]

עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה.

יתר מכאן, מחציב, דברי רבי שמעון.

וחכמים אוסרין, עד שיעמיק שלשה, או עד שיגביה שלשה.

עושה אדם את זבלו אוצר.

רבי מאיר אוסר, עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה.

היה לו דבר מועט, מוסיף עליו והולך.

רבי אלעזר בן עזריה אוסר, עד שיעמיק שלשה, או עד שיגביה שלשה, או עד שיתן על הסלע.

משנה ד[עריכה]

המדייר את שדהו, עושה סהר לבית סאתים, עוקר שלש רוחות ומניח את האמצעית.

נמצא מדייר בית ארבעת סאין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, בית שמונת סאין.

היתה כל שדהו בית ארבעת סאין, משייר ממנה מקצת, מפני מראית העין.

ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו כדרך המזבלין.

משנה ה[עריכה]

לא יפתח אדם מחצב בתחילה לתוך שדהו, עד שיהיו בו שלש מורביות, שהם שלש על שלש על רום שלש, שעורן עשרים ושבע אבנים.

משנה ו[עריכה]

גדר שיש בו עשר אבנים של משאוי שנים שנים, הרי אלו ינטלו.

שיעור גדר, עשרה טפחים.

פחות מכן, מחצב, וגוממו עד פחות מהארץ טפח.

במה דברים אמורים? מתוך שלו.

אבל מתוך של חברו, מה שהוא רוצה, יטול.

במה דברים אמורים, בזמן שלא התחיל בו מערב שביעית.

אבל אם התחיל בו מערב שביעית, מה שהוא רוצה, נוטל.

משנה ז[עריכה]

אבנים שזעזעתן המחרשה, או שהיו מכוסות ונתגלו, אם יש בהם שתים של משאוי שנים שנים, הרי אלו ינטלו.

המסקל את שדהו, נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ.

וכן גרגר של צרורות או גל של אבנים, נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ.

אם יש תחתיהן סלע או קש, הרי אלו ינטלו.

משנה ח[עריכה]

אין בונין מדרגות על פי הגאיות ערב שביעית משפסקו הגשמים, מפני שהוא מתקנן לשביעית.

אבל בונה הוא בשביעית משפסקו הגשמים, מפני שהוא מתקנן למוצאי שביעית.

ולא יסמוך בעפר, אבל עושה הוא חיץ.

כל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטלה, הרי זו תנטל.

משנה ט[עריכה]

אבני כתף, באות מכל מקום.

והקבלן, מביא מכל מקום.

ואלו הם אבני כתף: כל שאינה יכולה להנטל באחת יד, דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר: אבני כתף כשמן, כל שהן נטלות שתים שלש על הכתף.

משנה י[עריכה]

הבונה גדר בינו ובין רשות הרבים, מותר להעמיק עד הסלע.

מה יעשה בעפר? צוברו ברשות הרבים ומתקנו, דברי רבי יהושע.

רבי עקיבא אומר: כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים, כך לא יתקנו;

מה יעשה בעפר? צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין.

וכן החופר בור ושיח ומערה.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים לָאַשְׁפַּתּוֹת?
מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר.
(ב) עַד כַּמָּה מְזַבְּלִין?
עַד שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה, שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת שֶל לֶתֶךְ לֶתֶךְ.
מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.
(ג) עוֹשֶׂה אָדָם אֶת שָׂדֵהוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה.
יָתֵר מִכָּאן – מַחֲצִיב, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה.
עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זִבְלוֹ אוֹצָר.
רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה.
הָיָה לוֹ דָבָר מוּעָט, מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר,
עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה,
אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה,
אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסֶּלַע.
(ד) הַמְּדַיֵּר אֶת שָׂדֵהוּ, עוֹשֶׂה סַהַר לְבֵית סָאתַיִם.
עוֹקֵר שָׁלֹשׁ רוּחוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הָאֶמְצָעִית;
נִמְצָא מְדַיֵּר בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בֵּית שְׁמוֹנַת סְאִין.
הָיְתָה כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין,
מְשַׁיֵּר מִמֶּנָּה מִקְצָת, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
וּמוֹצִיא מִן הַסַּהַר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין.
(ה) לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחֲצֵב בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,
עַד שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ שָׁלֹשׁ מוּרְבִּיּוֹת,
שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ עַל רוּם שָׁלֹשׁ.
שִׁעוּרָן עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע אֲבָנִים.
(ו) גָּדֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשֶׂר אֲבָנִים שֶׁל מַשּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם,
הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.
שִׁעוּר גָּדֵר, עֲשָׂרָה טְפָחִים.
פָּחוֹת מִכַּן, מַחְצֵב,
וְגוֹמְמוֹ עַד פָּחוֹת מֵהָאָרֶץ טֶפַח.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ;
אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, יִטּוֹל.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
בִּזְמַן שֶׁלֹא הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית;
אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית,
מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, נוֹטֵל.
(ז) אֲבָנִים שֶׁזִּעַזְעָתַן הַמַּחֲרֵשָׁה,
אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ,
אִם יֵשׁ בָּהֶם שְׁתַּיִם שֶׁל מַשּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם,
הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.

הַמְּסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ,

נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת,
וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.
וְכֵן גַּרְגַּר שֶׁל צְרוֹרוֹת, אוֹ גַּל שֶׁל אֲבָנִים,
נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת,
וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.
אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ,
הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.
(ח) אֵין בּוֹנִין מַדְרֵגוֹת עַל פִּי הַגֵּאָיוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לַשְּׁבִיעִית.
אֲבָל בּוֹנֶה הוּא בַּשְּׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
וְלֹא יִסְמוֹךְ בֶּעָפָר,
אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא חַיִץ:
כָּל אֶבֶן שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָהּ, הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל.
(ט) אַבְנֵי כָּתֵף, בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם.
וְהַקַּבְּלָן מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם.
וְאֵלּוּ הֵם אַבְנֵי כָּתֵף:
כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בְּאַחַת יָד,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
אַבְנֵי כָּתֵף כִּשְׁמָן,
כָּל שֶׁהֵן נִטָּלוֹת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עַל הַכָּתֵף.
(י) הַבּוֹנֶה גָדֵר בֵּינוֹ וּבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים,
מֻתָּר לְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע.
מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר?
צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְתַקְּנוֹ,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כָּךְ לֹא יְתַקְּנוּ.
מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר?
צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין.
וְכֵן הַחוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה.


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) מאמתי מוציאין זבלים לאשפתות משיפסקו עוברי עבירה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר משייבש המתיק רבי יוסי אומר משייקשר.

(ב) עד כמה הן מזבלין עד שלש שלש אשפתות לבית סאה של עשר עשר משפלות של לתך לתך מוסיפין על המשפלות ואין מוסיפין על האשפתות רבי שמעון אומר אף על האשפתות.

(ג) עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה יותר מכן כדברי רבי שמעון וחכמים אוסרים עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה עושה אדם את זבלו אוצר ורבי מאיר אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך ורבי אלעזר בן עזריה אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע.

(ד) המדייר את שדהו עושה סהר לבית סאתים עוקר שלש רוחות ומניח את האמצעית נמצא מדייר בית ארבעת סאין רבן שמעון בן גמליאל אומר בית שמונת סאין הייתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו כדרך המזבלין.

(ה) לא יפתח אדם מחצב כתחילה לתוך שדהו עד שיהו בו שלש מורבייות שהן שלש על שלש על רום שלש שעורן עשרים ושבע אבנים.

(ו) גדר שיש בו עשר אבנים של משאוי שנים שנים הרי אלו יינטלו שעור גדר עשרה טפחים פחות מכן מחצב וגוממו עד פחות מן הארץ טפח במה דברים אמורים מתוך שלו אבל מתוך של חברו מה שהוא רוצה יטול במה דברים אמורים בזמן שלא התחיל בו מערב שביעית אבל אם התחיל בו מערב שביעית מה שהוא רוצה נוטל.

(ז) אבנים שזיעזעתן המחרשה או שהיו מכוסות ונתגלו אם יש בהן שתים של משאוי שנים שנים הרי אלו יינטלו המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ וכן גרגש של צרורות או גל של אבנים נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ אם יש תחתיהם סלע או קש הרי אלו יינטלו.

(ח) אין בונין מדרגות על פי הגאיות ערב שביעית משיפסקו הגשמים מפני שהוא מתקינן לשביעית אבל בונה הוא בשביעית משיפסקו הגשמים מפני שהוא מתקינן למוצאי שביעית לא יסמוך בעפר אבל עושה הוא חיץ כל אבן שהוא יכל לפשוט את ידו וליטלה הרי זו תינטל.

(ט) אבני כתף באות מכל מקום והקבלן מביא מכל מקום אלו הן אבני כתף כל שאינה יכלה להינטל באחת יד דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר אבני כתף כשמן כל שהן ניטלות שתים שלש על הכתף.

(י) הבונה גדר בינו לבין רשות הרבים מותר להעמיק עד הסלע מה יעשה בעפר צוברו ברשות הרבים ומתקינו דברי רבי יהושע רבי עקיבה אומר כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים כך לא יתקנו מה יעשה בעפר צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין וכן החופר בור ושיח ומערה.

פירושים[עריכה]