משנה שביעית ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ג · משנה ד | >>
המדייר את שדהו, עושה סהר לבית סאתים, עוקר שלש רוחות ומניח את האמצעית.
נמצא מדיירח בית ארבעת סאין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, בית שמונת סאיןט.
היתה כל שדהו בית ארבעת סאין, משייר ממנה מקצת, מפני מראית העין.
ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו כדרך המזבלין.
משנה מנוקדת
הַמְּדַיֵּר אֶת שָׂדֵהוּ, עוֹשֶׂה סַהַר לְבֵית סָאתַיִם.
- עוֹקֵר שָׁלֹשׁ רוּחוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הָאֶמְצָעִית;
- נִמְצָא מְדַיֵּר בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בֵּית שְׁמוֹנַת סְאִין.
- הָיְתָה כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין,
- מְשַׁיֵּר מִמֶּנָּה מִקְצָת, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
- וּמוֹצִיא מִן הַסַּהַר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין.
נוסח הרמב"ם
המדייר את שדהו -
- עושה סהר - לבית סאתים,
- עוקר שלש רוחות - ומניח את האמצעית,
- נמצא מדייר - בית ארבעת סאין.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- בית שמונת סאין.
- היתה כל שדהו, בית ארבעת סאין -
- משייר ממנה מקצת - מפני מראית העין.
- ומוציא מן הסהר, ונותן לתוך שדהו - כדרך המזבלין.
פירוש הרמב"ם
המדייר את שדהו - שיתן בה דיר, עד שמזבלין שדהו.
וסהר - הוא גדרות צאן, ששם יאספו הצאן.
ואמר, כשירצה לזבל שדהו בשנה שביעית, יעשה הגדרות שיעורה כבית סאתים, ויכניס בה הצאן כדי שיזבלו, וכשירבה הזבל יסיר השלוש קירות ויעזוב הרביעי. ויחזיר השלוש קירות מאחורי המקום ההוא אל הצד האחר, ויהיה כמו כן סהר מבית סאתים מצד אחר, נמצא מדייר בית ארבעת סאין. ויהיה קיר אחד מארבע קירות של סהר, משותף בין הסהר הראשון שיש בשיעורו בית סאתים, ובין הסהר השני העשוי מצד השני, והיא רוח אמצעית שזכר.
ורבן שמעון בן גמליאל אומר, כשיעשה סהר מבית סאתים, כמו שהותר לו לעשות סהר שני מן הצד האחד, כן מותר לו לעשות סהר מכל צד מצידי הסהר הראשון, ויהיה בית שמונה סאין חוץ מהסהר הראשון.
ותנא קמא אומר, כשתהיה השדה כולה בית ארבעת סאין, אסור לו לעשות בהם סהר של בית סאתים וסהר אחר בצידו, שימלא השדה כולה דומן ונראה שנזדבלה בשביעית, ויספיק לו להוציא הדומן מן הסהר, ולעשות ממנו אשפה כפי מה שהיתנה בעשיית האשפתות, במניינם ושיעורם.
ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל:
פירוש רבינו שמשון
המדייר את שדהו. בירושלמי (פ"ג ה"ג) פריך תמן תנינן שדה שנתקווצה תזרע במוצאי שביעית נטייבה או נדיירה לא תזרע למוצאי שביעית ומשני א"ר יונה כיני מתני' הרוצה להעמיד צאן בתוך שדהו כלומר הא דנקט לישנא דמדייר לא שיעשה להניחה כך השדה מזובלת דלא נקט מדייר אלא בלשון העמדה בעלמא שלאחר כך מאסף כל הזבל ועושה ממנו שלש אשפתות לבית סאה כשיעור של מעלה:
סהר. היקף של מחיצות סביב הצאן ואמרינן בירושל' (פ"ג ה"ג) בכל עושין סהרין [במחצלאות] ובקש ובאבנים אפי' שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה [ובלבד שיהא בין סהר לסהר כמלוא סהר אותו המקום] חולב בו וגוזז בו ומוליך ומביא הצאן דרך עליו:
עוקר ג' רוחות. כשנתמלאה זבל עוקר מן הסהר שלש רוחות וזוקפו לצד אחר של אמצעית ומדייר שם כמו כן בית סאתים ועושה אשפתות בתוך שדהו כמו שאמרנו למעלה ג' ג' אשפתות לבית סאה:
נמצא מדייר בית ארבעת סאין. סאתים מצד זה של אמצעית וסאתים מצד אחר ואשמעינן מתני' דשרי לדייר בית ארבע סאין קודם שיעשה ממנו אשפתות בשדה אבל טפי לא שלא יאמרו לדייר שדהו מתכוין ורשב"ג שרי עד ח' סאין וכל זה בשדה גדולה שעדיין נשארה ממנו הרבה שלא נדיירה:
רשב"ג אומר בית ח' סאין. בירושלמי (פ"ג ה"ג) תני רבי שמעון בי אלעזר אומר אם רצה תוקע יתד בארץ ועושה ד' סהרין [מד' רוחותיה של ח' סאין]:
היתה שדה ובית ד' סאין. והא דאמרן היינו בשדה של ה' סאין אבל מכוונת של ארבע סאין משייר מקצת:
מפני מראית העין שלא יהא נראה כמזבל שדהו אם היה עושה כולה סהר:
כדרך המזבלין. ג' אשפתות לבית סאה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המדייר שדהו - לשון דיר של בהמות, שאין לו מקום פנוי להעמיד בהמותיו אלא שם ואינו מתכוין לזבל שדהו בענין זה ודעתו להכניס הזבל לאשפות אח"כ:
סהר - כמו סחר ז, היקף של מחיצה סביב הצאן:
עוקר שלש רוחות - כשנתמלאת הסחר זבל עוקר מן הסחר שלש רוחות וזוקפן לצד [אחר] של אמצעית ומדייר שם כמו כן בית סאתים, ועושה אשפות בתוך שדהו ג' אשפות לבית סאה כדאמרן:
נמצא מדייר בית ארבעת סאים - סאתים מצד זה של מחיצה אמצעית וסאתים מצד אחר. ואשמעינן מתניתין דשרי לדייר בית ד' סאין קודם שיעשה ממנה אשפות, אבל טפי לא שלא יאמרו לדייר שדהו מתכוין:
מפני מראית העין - שלא יהא נראה כמתכוין לזבל שדהו אם עושה את כולה סחר:
כדרר המזבלין - ג' אשפות לכל בית סאה. ואין הלכה כרשב"ג:
פירוש תוספות יום טוב
סהר. לשון הר"ב כמו סחר. וחי"ת בה"א מתחלף ששניהם ממוצא הגרון דוגמא דבית השלחין דבמתניתין ב פרק דלעיל:
נמצא מדייר בית ארבעת סאין. מ"ש הר"ב בדבור עוקר וכו' ועושה אשפות כו'. היינו לאחר שדייר בית ארבע סאין כדמסיק הכא ואשמעינן מתניתין וכו'. וטעמא דעושה אשפות מפורש בהר"ש מדמקשה בירושלמי )אמתני' ב פרק ד' שדה שנדיירה לא תזרע במוצאי שביעית ש"מ דאסור לדייר. ומשני )מתניתין הרוצה להעמיד צאן בתוך שדהו. ופי' הר"ש דלהעמדה בעלמא עושה הסהר. ולאחר כך מאסף כל הזבל ועושה אשפתות וכו'. ולפי' זה היינו סיפא דמתניתין ומוציא מן הסהר וכו'. דדוקא בכה"ג שרינן לעשות סהר וכן פירש הראב"ד בהשגתו פרק ב'. אבל הרמב"ם מפרש דסיפא דמוציא לא קאי ארישא אלא ענין בפני עצמו לאשמעינן דכמו שמוציא זבל מחצרו כדרך המזבלין הכי נמי רשאי להוציא מן הסהר ובעושה סהר בתוך שדהו רשאי להניח הזבל כן. ומפרש לנדיירה דלקמן דהיינו מזבלה ממש בלא העמדת הצאן אלא דנקט לישנא דדיר הצאן כן נראה מדבריו בחבורו פרק א'. ועל פי הדברים האלו תבין דבריו שבפירוש המשנה:
רבן שמעון בן גמליאל אומר בית שמנת סאין. הר"ש הביא עלה ירושלמי תני רשב"א אומר אם רצה תוקע יתד בארץ ועושה ארבעה סהרות מד' רוחותיה של ח' סאין. ועל פי זה כתב ורבן שמעון בן גמליאל שרי עד ח' סאין שסובר דהא רשב"א היינו הא דרבן שמעון בן גמליאל. אבל הרמב"ם מפרש שרשב"ג מתיר לעשות סהר מכל צד מצדי הסהר הראשון. ויהיה בית ח' סאין חוץ מהסהר הראשון שסובר הא דרשב"א לאו היינו דרשב"ג ושלש מחלוקות בדבר:
ומוציא מן הסהר. פירשתיו בדבור נמצא מדייר כו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על הברטנורא) וחי"ת בה"א מתחלפין ששניהם ממוצא הגרון:
(ח) (על המשנה) בירושלמי מקשה אמתני' ב' פ"ד שדה שנדיירה לא תזרע במוצאי שביעית. ומשני מתניתין ברוצה להעמיד צאן בתוך שדהו. ופירש הר"ש דלהעמדה בעלמא עושה הסהר ואחר כך מאסף כל הזבל ועושה אשפתות כו':
(ט) (על המשנה) בית שמונת סאין היינו שמתיר לעשות סהר מכל צד מצדדי הסהר הראשון. ויהיה שמונת סאין מלבד הסהר הראשון. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
סהר של בית סאתים: היקף ששיעורו ע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים. ואיני יודע למה צריך לומר סהר כמו סחר בחי"ת דהא אפי' בה"א הוי כמו בית הסהר לחבוש אותם שלא יצאו אנה ואנה:
עוקר שלש רוחות: פי' כי כשמקום זה מלא אי אפשר לבריות לעמוד שם. ה"ר יהוסף ז"ל. ירושל' תני בכל עושין סהרים במחצלאות ובקש ובאבנים ואפי' שלש חבלים זה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין סהר לסהר כמלא סהר אותו המקום חולב בו וגוזז בו ומוליך ומביא את הצאן דרך עליו:
ומוציא מן הסהר: בירוש' בעי אי צריך להמתין עד שיפסיקו עובדי עבודה ולא אפשטא. ומוציא מן הסהר כתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל דהא לא קאי אלא ארישא דהמדייר את שדהו ובא לומר שמותר להוציאו ולא אמרי' שהוא אסור להוציאו משום דאז תהיה השדה שדיירה מזובלת אלא מותר ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
המדייר את שדהו: שמעמיד דיר לצאנו בשדהו. ועי"ז היא מזדבלת. ואף דבפ"ד מ"ב אוסר לדייר בשביעית. הכא מיירי באינו מתכוון לזבלה. רק שאין לו מקום אחר לצאנו:
עושה סהר: ר"ל גדר סביב הצאן:
לבית סאתים: ק' על נ' אמה:
עוקר שלש רוחות: כשנתמלא זבל עוקר ג' דפנות ומעמידן מצד אחר לאמצעית:
נמצא מדייר בית ארבעת סאין: סאתים מכל צד למחיצה אמצעית:
רשב"ג אומר בית שמנת סאין: ר"ל סאה מכל צד לסהר הראשון:
היתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין: שיחשדוהו כמזבל שדהו:
ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו: ר"ל אחר שנתמלאו הסהרים מוציא הזבל לאשפתות:
כדרך המזבלין: ג' אשפתות לב"ס וכמ"ב:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת