רמב"ם על שביעית ג
שביעית פרק ג
[עריכה]- ראו גם: נוסח המשנה שביעית ג רמבם
בידוע שעבודת הארץ בשנה שביעית אסור, ולזבל השדות נחשב מכלל עבודת הארץ.
ומפני זה, אין מותר בשנה שביעית להוציא זבל לעשות ממנו אשפה חוץ למדינה, עד זמן ידוע מהשנה.
ורבי מאיר אומר, שהזמן ההוא הוא כשיסתלקו עובדי הארץ מעבודתם בשנה שביעית, שקודם זה יחשוב כל הרואה אותו נושא הזבל, שהוא מוליכו לעבודת האדמה ושהוא מעוברי עבירה.
ואמר רבי יהודה, שאסור לו להוציא זבל ולעשות אשפות ממנו בשנה שביעית עד שיבש המתוק, והוא הנקרא בערבי "חנטל" ובלע"ז "קולקנינטידא", שבזמן ההוא אין מזבלין הארץ לעבודה.
ואמר רבי יוסי, משעה שיקשר המתוק.
ונקרא "מתוק" מפני שהוא מר, כמו שיקראו לעיוור "סגיא נהור".
והלכה כרבי יוסי:
המשפלות - הוא הכלי שנושאין בו הזבל.
ולתך - חצי כור.
וכבר זכרנו פעמים רבות, שהכור שלושים סאה, ובארנו שיעור הסאה בסוף פאה (מ"ז). ופירשנו כמו כן פעמים רבות, שבית סאה, חמשים על חמשים אמה.
פירוש מוסיפין על המשפלות - הוא שישימו באשפה, יותר מעשר משפלות.
ואין מוסיפין על האשפתות - הוא שלא יתן בשיעור בית סאה, יותר משלש.
ורבי שמעון מתיר להיות בבית סאה, יותר משלש אשפתות.
ואין הלכה כרבי שמעון:
עד שיעמיק שלשה - רוצה לומר כשיהיה יותר משלש אשפתות לבית סאה, אינו מותר לו עד שיעמיק מקום האשפה או יגביה, כדי שיראה שאין מחשבתו וכוונתו לתיקון הארץ ועבודתה, אלא לאסוף הזבל.
היה לו דבר מועט - רוצה לומר כשיהיה לו בתוך שדהו בשביעית זבל מועט, מותר לו להוסיף עליו מעט מעט עד שיעשה אשפה, בזמן שיהא מותר להוציא הזבלים לאשפות.
ורבי אלעזר בן עזריה אינו מתיר זה, שמא יאמר הרואה אותן, לעבודת הארץ נתכוון.
רבי אלעזר בן עזריה יחייבהו להוציא עשר משפלות כאחת, עד שיוודע לכל שהוא עושה אשפה.
ואין הלכה כרבי מאיר, ולא כרבי אלעזר בן עזריה.
והלכה כחכמים:
המדייר את שדהו - שיתן בה דיר, עד שמזבלין שדהו.
וסהר - הוא גדרות צאן, ששם יאספו הצאן.
ואמר, כשירצה לזבל שדהו בשנה שביעית, יעשה הגדרות שיעורה כבית סאתים, ויכניס בה הצאן כדי שיזבלו, וכשירבה הזבל יסיר השלוש קירות ויעזוב הרביעי. ויחזיר השלוש קירות מאחורי המקום ההוא אל הצד האחר, ויהיה כמו כן סהר מבית סאתים מצד אחר, נמצא מדייר בית ארבעת סאין. ויהיה קיר אחד מארבע קירות של סהר, משותף בין הסהר הראשון שיש בשיעורו בית סאתים, ובין הסהר השני העשוי מצד השני, והיא רוח אמצעית שזכר.
ורבן שמעון בן גמליאל אומר, כשיעשה סהר מבית סאתים, כמו שהותר לו לעשות סהר שני מן הצד האחד, כן מותר לו לעשות סהר מכל צד מצידי הסהר הראשון, ויהיה בית שמונה סאין חוץ מהסהר הראשון.
ותנא קמא אומר, כשתהיה השדה כולה בית ארבעת סאין, אסור לו לעשות בהם סהר של בית סאתים וסהר אחר בצידו, שימלא השדה כולה דומן ונראה שנזדבלה בשביעית, ויספיק לו להוציא הדומן מן הסהר, ולעשות ממנו אשפה כפי מה שהיתנה בעשיית האשפתות, במניינם ושיעורם.
ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל:
מחצב - מקום בתוך שדהו, יחצוב ממנו האבנים, מפני שהוא יפה לארץ, כשמסיר ממנו הסלע.
שלש מורביות - שלושה גלים מן האבנים, גבוהים על הארץ.
וכשיתחיל לחצוב מהם קודם שביעית, ופסל מהם שבעה ועשרים אבן, מותר לו לפסול מהם בשביעית. וכל זה אם לא נתכוון לתיקון שדהו, אבל אם נתכוון, אסור:
כשיהיה בגובה הגדר פחות מעשרה טפחים, אסור לו להרוס אותו מעיקרו. אבל נוטל ממנו האבנים, ומניח ממנו פחות מטפח על פני הארץ, וזה כדי שלא יתקן השדה, ונוטל האבנים מעל פני שדהו.
וזו ההלכה כולה מבוארת:
כבר נתבאר (תלמוד ירושלמי), שרוצה לומר באומרו זעזעתן המחרישה, שיהיו האבנים ראויין שתזעזע אותן המחרישה, אף על פי שלא נזדעזעה.
גרגר של צרורות - גל מאבנים קטנים.
וכל זה מבואר על העיקר שיסדנו, שאסור לו תיקון שדהו:
מדרגות - ידוע, וגאיות - ידוע.
וכשיבנה מדרגה על הגאיות ההם, ויישר אותם לתקנן, לא יסמוך בעפר - רוצה לומר לא יחזיר העפר לגאיות ההם, כדי שישווה פניהם.
וחייץ - הוא מחיצה, רוצה לומר להבדיל אותו הגיא מכל השדה. והאבנים שיהיו קרובים על פי הגאיות, כדי שיוכל להושיט ידו ולקחתם, מותר לו לקחתם, ומה שלא אפשר לקחתם עד שירד בגיא, אינו מותר לו לקחתם, מפני שכשנראה אותו יורד, או ישלשל עצמו לקחת אותם, נאמר שהוא לתקן שדהו נתכוון:
כבר נאמר באשר הקדמנו, במה דברים אמורים מתוך שלו, אבל מתוך של חברו מה שהוא רוצה יטול.
והוא אמר עתה, שקבלן - והוא שוכר הארץ לעבוד אותה, דינו כדין מביא מתוך של חברו, שהוא מביא מכל מקום, ואי זה שיעור שיזדמן לו מהאבנים.
והלכה כרבי יוסי:
מתקינו - מיישר אותו ומתקנו.
רבי עקיבא אוסר ליישר ולתקן רשות הרבים ולא לקלקל, שכשיישר אותו ויסיר האבנים, יצטרך להשליכם אל מקום אחר ונמצא מקלקל, אלא אם יהיה לוקט מהם האבנים ויסיר המקולקל, וישליך מה שהסיר ויטילהו בים או באשפתות. וכן הוא מבואר בתלמוד.
והלכה כרבי עקיבא:
משנה שביעית, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב