משנה שביעית י ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק י · משנה ד | >>
זהו גופו של פרוזבול: מוסר אני לכם איש פלוני ופלוניה הדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש ליו, שאגבנו כל זמן שארצה.
והדיינים חותמין למטה, או העדים.
זֶהוּ גּוּפוֹ שֶׁל פְּרוּזְבּוּל:
- מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, הַדַּיָּנִים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,
- שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֶּשׁ לִי, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה.
- וְהַדַּיָּנִים חוֹתְמִין לְמַטָּה, אוֹ הָעֵדִים.
זה הוא גופו של פרוזבול -
- "מוסר אני לכם,
- איש פלוני ופלוני, הדיינים שבמקום פלוני,
- שכל חוב שיש לי,
- שאגבנו כל זמן שארצה".
- "מוסר אני לכם,
- והדיינים - חותמין מלמטן,
- או העדים.
מוסר אני לכם - אני מעיד אתכם על כך וכך.
ואמרו והדיינים חותמין מלמטה, או העדים - ללמדך שהוא מותר בדבר זה, להיות הדיין עד, והעד דיין. וכן עיקר אצלנו, שבדרבנן עד נעשה דיין. וכבר התבאר שהפרוזבול הוא מדרבנן:
פלוני ופלוני הדיינים. ובריש השולח (לב: לג.) פליגי אמוראי אי צריך תלתא או תרי:
זהו גופו של פרוזבול - עיקרו ושרשו:
והדיינים חותמים למטה או העדים - להכי קתני הדיינים או העדים ללמדך שיכול העד להיות דיין ז או הדיין עד, דבדרבנן עד נעשה דיין, ופרוזבול דרבנן הוא:
איש פלוני ופלוני הדיינים. בריש פרק ד' דגיטין דף ל"ב פליגי רב נחמן סבר דדוקא תני תרי לאשמועינן דסגי בבית דין של שנים דבשלמא גבי דינא דממונא בעינן שלשה אבל הכא אודועי בעלמא הוא ובתרי סגי. ורב ששת סבר דהכא נמי בעינן תלתא ותנא אטו כי רוכלא ליחשב וליזל. והרמב"ם העתיק המשנה כצורתה. והטור חושן משפט סימן ס"ז כתב פלוני ופלוני ופלוני. ויהיב בית יוסף טעמא דפסק כרב ששת דמסתבר טעמיה והכא איסורא ולא ממונא ואין זה בכלל הלכה כרב נחמן בדיני:
שכל חוב שיש לי שאגבנו. ובגיטין גמרא דף ל"ו שיש לי אצל פלוני. וכן כתב הר"ב שם משנה ג:
או העדים. פירש הר"ב ללמדך שהעד נעשה דיין. וכך כתב הרמב"ם דבגמרא אמרינן עלה כתוב בלשון עדים וחתמי דיינים ופירש רש"י כגון דוכרן סהדותא דהוה באנפנא כו' וחתמו למטה אני פלוני דיין. ע"כ. ואשמועינן דאע"ג דטעמא דפרוזבול הוא משום דכל שביד בית דין כגבוי דמי. והני להעיד בקש לפניהם אפילו הכי כי חתמי דיינים נעשו דיינום דעד נעשה דיין בדרבנן:
(ה) (על המשנה) איש פלוני ופלוני. בגיטין דף ל"ב פליגי רב נחמן סבר דדוקא תני תרי לאשמעינן דבבית דין של שנים סגי הכא. ורב ששת סבר דהכא נמי בעינן ג' ותנא אטו כי רוכלא ליחשב וליזל:
(ו) (על המשנה) שיש לי. בגמ' הנ"ל שיש לי אצל פלוני:
(ז) (על הברטנורא) ואע"ג דטעמא דפרוזבול הוא משום דכל שביד ב"ד כגבוי דמי והני להעיד בקש לפניהם אפ"ה כי תתמי דיינים נעשו דיינים דעד נעשה דיין. ועתוי"ט:
מוסרני לכם: שאתם תהיו נוגשים ואני לא אגוש דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש שאינו תובעו כלום אלא מב"ד תובעו שהפקרן היה הפקר והן יורדין לנכסיו:
שכל חוב שיש לי: כתב נמוקי יוסף ז"ל בר"פ ארבעה וחמשה ומדאמרינן כל חוב ולא אמרינן כל שטר חוב שמעינן דאפילו במלוה על פה כתבינן פרוזבול ע"כ וכן מוכח בפ' השולח כמו שכתבו תוס' ז"ל שם ברפ"ד וה'. וז"ל הר"ן ז"ל שם פרק השולח וכי תימא כיון דבמסירת שטרות סגי למה הוצרך לתקן פרוזבול וי"ל מפני שאין הכל רוצין למסור שטרותיהם ועוד שלפעמים אינם בידן ועוד דפרוזבול מהני אף למלוה על פה ואף על גב דבמתנה בשעת הלואה על מנת שלא תשמטנו [הגה"ה פי' שלא ישמט הוא חוב זה אפילו בשביעית דמהני משום שחייב עצמו בממון שהתורה לא חייבתו אבל אם אמר ע"מ שלא תשמטנו שביעית לאו כל כמיניה דהוי כמתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל:] בשביעית סגי זימנין דלא דכירי עכ"ל ז"ל וראיתי שמה וגם שם בנמוקי יוסף הלשון כך מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני את כל חוב שיש לי שאגבנו וכו' ע"כ וישר בעיני מאוד וכן הוא ג"כ שם בבית יוסף בדף פ"ה ע"א. ושם בטור עצמו הלשון כך מוסרני לכם כל חוב בלא שי"ן:
יכין
זהו גופו של פרוזבול: כך כתוב בו. שאמר המלוה לדיינים מוסרני וכו'. וקיי"ל דאפי' שלא בפני דיינים יוכל לומר לב' עדים הוו עלי סהדי שמוסרני שטרותי לב"ד פלוני וכו' וא"צ למסור באמת השט"ח לב"ד. ואפי' חובות שבע"פ יכול למסור בכה"ג. גם א"צ כתב. אלא שאומר כך בפני ב"ד או עדים. וזמן כתיבת הפרוזבול עד סוף שנת ו' לרא"ש. ולרמב"ם מדאין שביעית משמט רק בסופו. כותבו גם בשביעית עצמו. מיהו י"א דאין שמיטה נוהגת בזה"ז וכן נוהגים [ח"מ סס"ז]:
הדיינים שבמקום פלוני: ונקט תנא רק שם ב' דיינים להודיע שצריך להזכיר כל שמותם. אבל באמת צריך להזכיר שם כל אחד מהג'. וכן דרך התנא בכ"מ להזכיר ב' והם ג' [כמנחות פ"י מ"ג. ופרה פ"ג מ"י]:
או העדים: לפני מי שאמר לפניהם כך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת