משנה שביעית י ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק י · משנה ה | >>
פרוזבול המוקדם, כשר.
והמאוחר, פסולח.
שטרי חוב המוקדמים, פסולים.
והמאוחרים, כשרים.
אחד לוה מחמשה, כותב פרוזבול לכל אחד ואחד.
חמשה לוין מאחד, אינו כותב אלא פרוזבול אחד לכולם.
פְּרוּזְבּוּל הַמֻּקְדָּם כָּשֵׁר, וְהַמְּאֻחָר פָּסוּל.
- שְׁטָרֵי חוֹב הַמֻּקְדָּמִים פְּסוּלִים, וְִהַמְּאֻחָרִים כְּשֵׁרִים.
- אֶחָד לֹוֶה מֵחֲמִשָּׁה, כּוֹתֵב פְּרוּזְבּוּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
- חֲמִשָּׁה לֹווִין מֵאֶחָד, אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא פְּרוּזְבּוּל אֶחָד לְכֻלָּם.
פרוזבול המוקדם - כשר.
- והמאוחר - פסול.
- שטרי חוב המוקדמין - פסולין.
- והמאוחרין - כשרים.
- אחד, לווה מחמישה -
- כותב פרוזבול - לכל אחד ואחד.
- וחמישה, לווין מאחד -
- אינו כותב, אלא פרוזבול אחד - לכולם.
פרוזבול המוקדם - הוא שיכתוב הפרוזבול תחלה, אחר כן ילווה לו הממון.
והמאוחר - שילווה הממון תחלה, ונעשה חוב, ואחר כן כתב פרוזבול. והוא פסול, מפני שנעשה חוב, ונתחייב בדיני חובות שיהיה נשמט בשביעית.
אבל דברי רבן שמעון בן גמליאל (בתוספתא פ"ח), שיטתו ידוע ומפורסם בתלמוד, עד שפירש ואמר, מן התנאים של פרוזבול שתהיה ההלוואה קודמת אחר כן תהיה הכתיבה. והוא מה שאמר, רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל מלווה שלאחר פרוזבול אינו משמט. (ואיני יודע היאך נפלה הטעות הגדולה הזאת, והיאך הביא ראיה מדבר שסותר דבריו. ודברי רבן שמעון בן גמליאל מבואר על מה שאמרה המשנה, כי כשיהיה מוקדם הפרוזבול קודם לכן והמלווה מאוחרת אינו משמט, ויהיה הפרוזבול מועיל).
ועניין שטרי חוב המוקדמים פסולים - כמו שאמר כאן כגון שלווה ראובן משמעון ממון וכתב לו שטר, אחר כן החזיר ראובן לשמעון ממונו שהלווהו, וכתב לו שמעון מחילה ונשאר השטר בידו, או הניחו אצלו ראובן על דרך פקדון ואמונה, נאמר שהשטר ההוא נמחל שעבודו, ונעשה "חספא בעלמא" כשפרע חובו [ל]בעל השטר. ואחר כן לווה ראובן משמעון ממון שני, ואמר לו ראובן אל תצריכני לכתיבת שטר, אחר שהשטר הראשון שהיה לך עלי יהיה בידך, אחרי שסך הממון אחד. שהשטר ההוא הוא מוקדם, מפני שהיה זמן כתיבתו קודם לקיחת ממון השני, ונעשה פסול לעיקר שיש אצלנו שכל מי שהוציא שטר חוב, יוכל להוציא מידי הלקוחות כל קרקע שקנו מן הלווה אחר זמן כתיבת השטר, והוא בשטר זה, אם נשים אותו השטר כשר, יוציא מה שנמכר אחר זמן כתיבתו וקודם לקיחת ממון השני שלקח ראובן, והוא אין לו רשות להוציא אלא מה שלקח [מ]ראובן אחרי שלקח (המלווה) ממנו ממונו, ואתי למטרף לקוחות שלא כדין. ואמרנו בו שהוא פסול, ולא יטרוף בו לעולם, ולא נאמר שיטרוף בו מזמן אחרון, גזרה שמא יטרוף מזמן ראשון.
ואמרו מאוחרין כשרין - מבואר. והוא שיקח המלווה ויכתוב השטר אחרי כן, וזה קיים ונכון שהוא תועלת לקוחות מן המלווה, מפני שאינו טורף אלא מזמן השטר.
זהו פירוש "מוקדמין ומאוחרין". ויש לך להתבונן בו מפני שרבים כשלו בו, וחשבו שכל מי שיכתוב שטר חוב בזמן, ואחר כך לקח הממון ההוא בשטר לאחר זמן ארוך, שזהו שטרי חוב מוקדמין, וזה אינו אמת. והתבאר ביטולו מן התלמוד, שכל זמן שיהיה שטר בקנין, טורף משעת כתיבה, ואף על פי שנתן הממון אחר כן. ועוד כשיהיה עומד בניסן, ונכתב זמן השטר מאדר, ועברו העדים והעידו בו, יהיה כמו כן נקרא "שטר מוקדם". וצריך לדעת שראובן כשיטעון על שמעון שיש לו אצלו ממון, והוציא שטר בסך הממון אשר זכר, ואמר שמעון שלא היו דברים מעולם, ואמר אין לו אצלי כלום והשטר ההוא היה בידו בנאמנות, והודה ראובן ששטר מוקדם הוא על הדרך אשר זכרנו, יהיה הדין שישבע שמעון שבועת היסת שאין לראובן אצלו כלום, ולא נאמר כאן "מגו דיכול למימר שטר מאוחר הוא ואמר מוקדם" ויש לו אצלו החוב, שאין לנו לומר מגו אלא לפטור האדם מחוב, לא שיגבה מאחרים בטענתו כשיזדמן לטעון "מגו" כמו שנזדמנה בזה הדין אשר זכרנו, וזה עיקר אמת ומועיל ויש לך להבין אותו.
וכבר התבאר שעניין פרוזבול, הוא חוזר למי שיתן הממון, לא ללוקח, ובשביל זה חמשה לווין מאחד, אינו כותב אלא פרוזבול אחד:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פרוזבול המוקדם - שזמנו מוקדם שנכתב בכסליו וזמנו הכתוב בתוכו מתשרי קודם, כשר, מפני שהורע כחו של מלוה בכך, דפרוזבול אינו מועיל אלא להלואות שלפניו, דמשנמסרו לבית דין הרי הן כגבויות ושוב אין משמיטות, הלכך הלואות הבאות אחריו שלא נמסרו לבית דין משמיטות נמצא דמפסיד במה שהקדים זמנו, אבל פרוזבול המאוחר פסול, שאיחר זמנו והוא הלוה בינתים, וכשמוציא פרוזבול זה ורואים ב"ד הזמן סבורים שאותן הלואות קדמו לפרוזבול ונמצא גובה שלא כדין:
שטרי חוב המוקדמים פסולים - כגון דקאי בניסן וכתב בשטר זמן תשרי שלפניו, פסולים משום דגובה שלא כדין מן הלקוחות שבין תשרי לניסן. וקנסינהו רבנן דלא ליגבו בשטר זה מן הלקוחות כלל, ואפילו מניסן ולהלן, גזירה שמא יגבה מאותן שבין תשרי לניסן שלא כדין. ומיהו לא הוי השטר פסול מחמת שהעדים שחתמו בו הוו רשעים שחתמו על שטר מוקדם בשקר, דמצו העדים למימר אנחנו על עיקר המלוה חתמנו ולא על הזמן, שלא באנו להעיד שנכתב ונחתם ביומו ט:
והמאוחרים כשרים - דהורע כחו של מלוה, שאינו טורף לקוחות אלא מזמן שכתוב בשטר:
כותבין פרוזבול לכל אחד ואחד - שכל מלוה ומלוה צריך שימסור שטרותיו לב"ד ויכתוב לו פרוזבול, הלכך כשחמשה לוין מא' אינו כותב אלא פרוזבול א' שאין כאן אלא מלוה א', ואע"פ שהלוין מרובין כשיהיה למלוה פרוזבול אחד על כולן דיו:
והמאוחר פסול. מסתברא דטעמא נמי משום קנס כמו שפירש הר"ב לקמן בשטרי חוב המוקדמין [וכן נמי סמך לו הר"ב אדלקמן ולא פירש בכאן דלא נפסל השטר מחמת שהעדים כו' כך נ"ל. ואמנם בירושלמי אשטרי חוב דלקמן גרסינן ר' יוחנן אמר פסולי' ממש רשב"ל אומר אינו מונה אלא משעת הכתב והתני פרוסבול בין מוקדם בין מאוחר כשר ואינו מונה אלא משעת הכתב אם אומר את כן בשטרות מה בין פרוסבול מה בין שטר ע"כ. והלכה כר"י לגבי רשב"ל וא"כ אה"נ דפרוסבול כשר משעת הכתב אבל תימה דהרמב"ם והטור לא כתבו להך ירושלמי והתוספות והרא"ש בפרק השולח הביאו לירושלמי דלעיל מהא בטעמא דמוקדם ומאוחר דכשר בפרוסבול פסול בשטרי חוב וכשר בשטרי חוב פסול בפרוסבול והשמיטו להך ונראה לי דסביר' להו דסתם מתני' לא משמע כן דהא בחד לישנא קתני פסול דפרוסבול ופסול דש"ח ובבבלי לא מצינו שחילקו ביניהם בכך הלכך דחו הירושל' הזה מהלכה וגם הברייתא שהביא הירושל' מדבבלי לא הביא לברייתא זו וכן לא מצאתיה בתוספתא דשביעית ושוב ראיתי בתשובה האחרונה של הר"ן ז"ל שפוסל לגמרי הפרוזבול לפי שכיון שלא נכתב כהלכתו אין לו דין שער ע"כ. הרי שאינו מחלק בינו לש"ח הפסול ודלא כהירושלמי]:
[שטרי חוב המוקדמין פסולים. פירש הר"ב דמצו העדים לומר שלא באו להעיד וכו'. ירושלמי. ומדברי הר"ן בשם הר"ז דבכגון זה מצוי דטעו העדי' והריב"ש כתב שסיים הר"ז וצריך ב"ד הגדול ולהחמיץ הדין. ע"כ בבית יוסף ועוד שם חילוקים אחרים]:
כותב פרוזבול. לשון הר"ב כותבין אבל בסיפא נקט נמי כותב. וכלשון הר"ב כן הוא במשנה שבירושל' ויש ליישב דכותב ר"ל הסופר:
(ח) (על המשנה) והמאוחר פסול. טעמא נמי משום קנס כמו גבי שט"ח:
(ט) (על הברטנורא) ירושלמי. והר"ן בשם הר"ז כתב דבכגון זה מצוי דטעו העדים. וכ' הריב"ש דצריך ב"ד הגדול להחמיץ הדין. תוי"ט:
שטרי חוב המוקדמין וכו': ושטרי מקח אפילו המאוחרין פסולין כמו שכתוב בסמוך. ובתוספתא דחולין תניא כשר בגט פסול בפרוזבול כשר בפרוזבול פסול בגט פי' כשר בגט דהיינו מאוחר פסול בפרוזבול כשר בפרוזבול דהיינו מוקדם פסול בגט ופי' הר"ן ז"ל בפ' שני דגיטין דף תקס"א דלדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל בפ"א מה' גירושין דגט מאוחר פסול האי גט דקתני בהאי ברייתא גט חוב קאמר דאף שטרות נקראות גט אבל לעולם גט אשה המאוחר פסול ומשמע דהוי דינא כגט שאין בו זמן דפסול ואם נשאת הולד כשר ע"כ בקיצור. ובפ' מי שמת מוקי לה כר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל והלכך מאוחרין כשרין שאם כתב בתוך השטר שום אחריות כתב דקנאי ודעתיד אנא למקני שאין כותבין אחריות לחצאין דליכא למיחש למידי וגם אם לא נכתב בו אחריות ליכא למיחש כלל דהא לר"מ לא טריף ממשעבדי בשנים אוחזין ומיהו אם כתב דקנאי ולא כתב בהו דאקני בהא ודאי מודה ר"מ דמאוחרין פסולין דילמא אתי למטרף קרקעות שקנה בין זמן הלואה לזמן כתיבת השטר מיהו לא שכיחא מילתא לכתוב אחריות לחצאין ע"כ עם פי' רשב"ם ז"ל. ובפ' גט פשוט מוכח דמאוחרין כשרין היינו דלא כר' יוסי דלא מכשר מאוחרין אלא כגון שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי משום דבשאר מאוחרין נפיק מיניה חורבה כדמפ' התם דכיון דס"ל לר' יוסי כותבין שובר ונותנין ללוה להודיעו שפרע כל חובו הלכך האי שטר מאוחר פסול דזמנין פרע כל חובו ואמר ליה הב לי שטראי ואמר אירכס לי וה"ה בלא אירכס היכא דפרע חצי חובו וכתבו שובר ללוה יכול המלוה להוציא אחרי כן שטר חובו שכתוב זמנו אחר זמן השובר ויאמר ממון אחר הוא זה שלוית ממני אחרי כן ויגבה כל חובו משלם שהרי אין ידוע שהוא מאוחר אבל שטר שכתוב זמנו בשבת ועשרה בתשרי לא מצי למימר השתא הוא דיזפת מינאי וגרסינן התם אמר רב המנונא לא שנו אלא שטרי הלואה אבל שטרי מקח וממכר אפי' מאוחרין נמי פסולין מ"ט דזימנין דמזבין ליה ארעא בניסן וכתיב ליה בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני ביני וזבין לה מיניה וכי מטי תשרי מפיק ליה לשטרא ואמר ליה הדרי זבינתה מינך ואמרינן התם דר' המנונא ס"ל כר' יהודה דפליג התם אר' יוסי ואמר אין כותבין שובר דלא נפיק חורבא דמפ' התם דכיון דאין כותבין שובר לעולם אינו פרוע עד שיקח השטר ויקרענו וכיון שנקרע השטר תו ליכא למיחש למידי. וכתב הר"ן ז"ל ברפ"ק דר"ה המוקדמין פסולין ולא גבי ממשעבדי ומיהו מבני חרי מיגבא גבי והכי מוכח בפ' איזהו נשך וא"ת והיכי גבי אפילו מבני חרי והרי העדים פסולין הן כיון שהקדימו הזמן {הגה"ה נראה דדעתו ז"ל נוטה לדעה הר"י בר ששת שהביא בית יוסף בחשן משפט סי' מ"ג דע"כ לא אמרו דגובה מבני חרי אלא כשלא יקדימו העדים בכוונה אבל אם הקדימו בכוונה ודאי דאפילו מבני חורין לא גבי שהרי העדים פסולין שחתמו שקר. ע"כ:} איכא למימר כגון דהוי השטר מוקדם במידי דעבידי אינשי למיטעי ביה וכגון שכתבו שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו בשטרי דלא אקנייתא שאע"פ שאין כותבין אלא בשטרי אקנייתא וכדרב אסי דבפ"ק דב"מ כל מאן דלא גמר לדרב אסי לאו רשע הוא עכ"ל ז"ל. ויותר מבואר ענין זה בנמוקי יוסף פ' איזהו נשך דף ק"ה. אבל דעת התוס' דשטר מוקדם פסול לגמרי ואפילו מבני חרי לא גבי ודקדקו כן מלשון פסולין דקתני דמשמע לגמרי:
והמאוחרין כשרין: פי' רשב"ם ז"ל בין שכתבו בשעת הלואה ואיחרו הזמן בין שלא כתבו עד לאחר הזמן כולן בכלל מאוחרין הן וכשרין ע"כ:
אחד לוה מחמשה: כותבין פרוזבול לכל אחד ואחד דחמשה נוגשים אית ליה. חמשה לוין מן אחד אין צריך לכתוב אלא פרוזבול אחד כגון מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי על פלוני ופלוני ופלוני וכו' שאגבנו כ"ז שארצה. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
יכין
פרוזבול המוקדם: שכתבו בכסלו. וכתב זמנו בתשרי שלפניו:
כשר: דהרי הורע כח מלוה עי"ז דאינו מועיל לשטרות שנעשו אחריו:
והמאוחר פסול: שכתבו בתשרי וכתב זמנו בכסלו. ואולי ילוה ביני ביני ויסברו ב"ד שלא ישמיטן שביעית מדפרוזבל מאוחר לשט"ח ויגבה שלא כדין. ומשום קנסא פסלוהו לגמרי:
שטרי חוב המוקדמים פסולים: דהרי יגבה שלא כדין מהלקוחות שלקחו מלוה קודם להלואתו. ופסלום לגמרי משום קנסא. אבל לא משום שהעדים רשעים שחתמו שקר. די"ל לא העדנו רק על ההלואה. והכי קיי"ל נמי דאין מעלין משטרות ליוחסין מה"ט [ככתובות דכ"ד ב] דאמנה שבשטר הן מעידין:
והמאוחרים כשרים: מדהורע כחו של מלוה עי"ז:
אחד לוה מחמשה כותב: הסופר:
פרוזבול לכל אחד ואחד: לכל מלוה ומלוה:
חמשה לוין מאחד אינו כותב: כלומר אין צריך לכתוב:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת