קטגוריה:דברים לב מד

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויבא משה וידבר וגו' עד וידבר ה' אל משה וגו'. דעתי הוא שמשה רבינו דבר השירה הזאת שלש פעמים כי בראשונה למדה לאנשים מבני ישראל שנמצאו אצלו מיד כשבאתהו הנבואה. ועל הפעם הזאת נאמר בפרשת וילך ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל שלמדה לאותם שנמצאו שם לא לכל העם ולכן לא אמר שם לכל בני ישראל:

הפעם השנית למדה לזקנים ולשוטרים שצוה ללויים שיקראו' ואז למד אותה אליה'. וזהו שאמר שם הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באזניהם את הדברי' האלה ואעידה בם את השמים ואת הארץ וגו'. ושם כתוב וידבר משה באזני כל קהל ישראל את כל דברי השירה הזאת עד תומם. וקהל ישראל הנזכר שם הם הקהל אשר צוה להקהיל שהם הזקנים והשוטרי' לא העם:

הפעם השלישית דבר את השירה אל העם בכללו כי קבצם להשמיעה לכלם ועל הפעם הזאת אמר כאן ויבא משה וידבר את דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון כי נשתתף עמו בחייו בזה כדי שהעם יחשבוהו בעיניהם ואמנם אמרו ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל שהוא העם שזכר. אז אמר להם שימו לבבכם לכל הדברי' וגלה הכתוב הזה כי בלמידת השירה פעמי' היה יהושע עוזר למשה. אמנם אחרי תשלום השירה באותם הדברי' שנזכרו אחריה לא נכנס יהושע כי משה בלבד אמרם ליוקר מהות' וסדר'. ולפי שהיה הדבור השלישי הזה אל העם בכלל אמר אל כל ישראל ולא אמר לבני ישראל כמו שאמר למעלה בפעם הראשונה שזכרתי. ולהיות כלל העם רב ועצום היה צריך יהושע שמה להיות תורגמן ומשמיע הדברים כי לא יספיק משה לבדו להשמיע' ולכן קראו כאן הושע בן נון ולא יהושע להגיד שתמיד היה לפני משה כאשר היה באמנה אתו ובשרתו אותו שהיה נקרא אז הושע בן נון. והותר בזה הספק הי"ג:

והנה באמרו שימו לבבכם לכל הדברים וגו'. אחשוב שכוון בו שתי כונות אמתיות:

האחת שאמר אליהם ראוי שתשימו לבבכם לכל הדברים לא לבד לכללות הענין כי אם לכל הדברי' בפרטיות' לא בפנימיות הכונות וסודות' בלבד כי אם לכל מלה מהדברים אשר אנכי מעיד בכם היום רוצה לומר בשירה אשר זכר וקראם עדות להגיד שכמו שעדות העדי' ראוי שילקח כפי פשט דבריהם. ולא יעשה אדם בהם צורה. כאלו תאמר אם העד העיד שראובן הרג את שמעון. שתאמר אתה ר"ל שלא למד תורה או כדומה בצורה אחרת. ככה בדרכי השירה הזאת אין ראוי שתעשו צורות ותוציאו דברים לזולת הכונה אשר רצה בה כדי לעזוב חיצוניות הדברים ולקחת את פנימיות' וסודות'. אבל שתשמרו ותבינו אותם כפי פשוטם כעדו' העדי'. ולא לבד זה בשירה אבל ג"כ תצוו את בניכם לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת כפי פשוטי המצות ולא יעשו בהם צורות כדי לעזוב והשליך אחרי גוו פשטיות המאמרי' והמצות אין ראוי כן. כי אם שהחיצוני תשמרו ותעשו כמשמעו ופשוטו. ואת הפנימי יבינו החכמים כפי אמתתו. ונתן הסבה בזה באמרו כי לא דבר ריק הוא מכם ר"ל האומרים שיש בתורה דברים שהם בלבד משל לדבר אחר הכרחי אמתי לשתרחיקו המשל הבלתי מכוון לעצמו ותקחו את הנמשל. אבל צריך שתשימו לב לכל הדברים כקטן כגדול. כלם מכווני' לעצמם ואין בהם דבר ריק. והראיה שאינו דבר ריק מכם כי הוא חייכם ר"ל החיים הנפשיי'. ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה בחיים הגופיי'. ואם החיים הנפשיי' והגופיי' וירושת הארץ תלויי' בזה אינו אם כן דבר ריק. ואמר זה בפרט על השירה לפי שבה היו חייהם והארכת ימיהם על האדמה:

והסבה השנית בפי' הכתובי' היא שמשה רבינו חשש שיאמרו ישראל אם הגזרה אמת החריצות שקר. ואם דברי השירה ויעודיה מחוייבים ועתידים להיות. מה בצע כי שמרנו משמרת ה' וכי נעשה מצותיו. ואם מפני זה אמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום. והשימת לב היא שתצוו את בניכם לשמור את כל דברי התורה האלהית כדי שתנצלו מהעונשי' אשר יעדתי כי שמירת המצות ועשייתן אינו דבר ריק ובלתי מועיל מפני יעודי השירה. כי הידיעה האלהית לא תחייב הדברים אבל על כל פנים תשאיר טבע אפשרות' ואם אתם תשמרו המצות ותעשו אותם תחיו ולא תמותו בדבר וברעב ובחרב כמו שיעדתי בשירה ואם תשמעו בקול ה' תאריכו ימים על האדמה ולא בגלות אשר זכרתי בדברי השירה זאת. הנה אם כן שמירת המצות אינו דבר ריק מכם כי אתם בחיריי' ואינכם מוכרחי' עליהם. ואף שתאמרו שעל כל פנים יצאו היעודי' שהם לפעל הזהרו אתם שלא יהיה הדבר בימיכם ולא בימי בניכם. והנה התנצלו מזה בשמיעת התורה ושמירת המצות ויתקיימו היעודי' באורך הזמנים בדורות אחרים שיסורו מאחרי ה' ולכן אמר כאן אשר תצוום את בניכם ואמר כי לא דבר ריק הוא מכם. ואולי זאת היתה נחמתם של אותו דור הנכנס לארץ. רוצה לומ' ששלום ואמת יהיה בימיה' כי הם ישמרו את התורה וינצלו מזה והרעה תבא בדור האחרון ולכן למדו את השירה להיותה להם למוד ואזהרה רבה ואחז"ל במדבר רבה פרשת כ' לא דבר ריק הוא ואם הוא מכם. הבינו הדבר לשימת הלב שהוא הלמוד שצוה עליו שיזהרו בו. כי כל דברי התורה בארות עמוקי' ואין בהם דבר ריק אם לא לסכלות המעיינים וקוצר הבנת'. והותר בזה הספק הי"ד: