עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

כי תאמר בלבבך רבים הגוים וגו' עד כל המצוה. לפי שזכר שלשה מינים מהשכר מין רבוי הטובות הגשמיות. ומין הבריאות והרפואה התמידית. ומין הכבוד בנצחון האויבים. רצה לסלק הספק אשר קרה בכל אחד מאלה. והתחיל במאן דסמיך ליה שהוא נצחון האויבים. באמרו אם תסתפק במה שאמרתי לך ואכלת את כל העמים. ותאמר כנגד זה רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם כמו שיעדתני. הנה על זה הנני מזהירך שלא תירא מהם וזכור תזכור את כל אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולמצרים וגו'. כן יעשה ה' אלהיך בכל העמים אשר אתה ירא מפניהם. האמנם ראוי שתדע שלא יפול תחת המצוה שלא יירא האדם ולא יפחד כי האדם בהיותו ירא מן האויבים הבאים עליו שיצוהו ויזהירהו שלא יירא ולא יחת. אין ספק שלא תסור היראה ההיא מלבו לפי שהיראה אינו פועל בחיריי כ"א דבר נמשך מהשערת חולשת האדם וגבורת אויביו וחזקם. ואז יירא מהם כי ישפוט אז בלבו שיתגברו עליו כפי חזקם וחולשתו. והמשפט הזה אי אפשר שיסור מדעתו לא על ידי מצוה ולא על ידי אזהרה או תחנונים בעוד שהסבה קיימת שהוא חוזק האויב וחולשת האחר הירא. ומפני זה ישותף תמיד עם היראה דבר שהאדם יכול עליו בבחירתו והיא הזכירה כי כשיזכור הירא שיש לו עזר על אויביו ויתן אל לבו שכבר פעמים רבות באו עליו ולא עשו לו מאומה רע אבל נוצחו ונאבדו מני ארץ. הזכירה ההיא תסיר היראה מלבו כי היא תסיר השערת חוזק האויב במה שיזכור ממה שכבר קרה לו וישפוט שהוא חזק. ותסיר השערת חולשת היראה כמו שיזכור שיש לו עוזר אחר גדול מהאויבי' וכפי אותו העוזר אשר לו אין לו חולשה כי אם חוזק. וכמאמר הנביא אלישע לנערו להסיר ממנו הפחד (מלכים ב ו׳:ט״ז) רבים אשר אתנו מאשר אותם. ולכן אמר כאן לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים רוצה לומר שהיו גם כן רבים מכם. וזה לא בדרך מלחמה ובגבורה אנושית בכחם כי אם בדרך פלא על ידי המסות הגדולות אשר ראו עיניך שמה האותות והמופתים. ולפי שבנפלאות יובחנו ג' בחינות. בחינת זכותם רוצה לומר היותם שלא בדרך הטבע. ובחינת אמותם רוצה לומר שהם יוכיחו הדבר ההוא אשר באו עליו לאמתו. ובחינת יכולת פועלם. רצה לומר שיורו יכולת הפועל אותם בשנותו הטבעים ברצונו. לכן אמר שמות המורים על הבחינות האלה כי באמרו המסות הגדולות רמז לבחינה הראשונה מהיותם דברים נפלאים נסיים לכן אמר בזה גדולות. ובאמרו האותות והמופתים רמז אל הבחינה השנית. מהיות הנסים ההם אות ומופת לחייב ולהוכיח אמות דברי הנביא בשם האל יתברך. ובאמרו היד החזקה והזרוע הנטויה. רמז לבחינה השלישית מיכולת הפועל וידו החזקה ושעוד ידו נטויה לעשות יותר ויותר מזה אם ירצה. כי בדברים ההם הוציאך ה' אלהיך ממצרים לא בכחך ולא בגבורתך וכן יעשה ג"כ עתה לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם. ועם הזכירה הזאת ממה שעבר במצרי' לא תירא ולא תחת ממה שיקרה לך בעתיד עם העמים האלה וכמאמר המשורר (תלים כ"ז א') ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד. ומה טוב מאמר החסיד בספר חובת הלבבות שאומר הבטחון הגמור מהיראה הוא היראה. רוצה לומר כי בהתחזק האדם ביראת הש"י ושמור מצותיו לא יירא מהעמים לפי שתמיד חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם ומי יחוש לחוזק אלף אויבים אם ימצאו סביבו אלף אלפים גבורי כח לעזרו. והנה הש"י בהיות האדם ירא מלפניו ממכון שבתו ישגיח עליו. ואז לא יירא מהאויבים כי כלם לאפס ותוהו נחשבו לו. וכמאמר משה רבינו עליו השלום אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלהיך עמך לא ירפך ולא יעזבך ולפי שהבטיחה עתה שלא ייראו מרוב האומות. הודיעם כי עוד לאלוה שלוחי השגחתו להלחם בם כמו הצרעה שיאבד הנשארים והנותרים מפניהם. ובזה ידעו שלא בכחם יירשו ארץ כי גם שלא בפניהם תהיה המלחמה בעמים על ידי הצרעה. וחתם הדברים לא תערץ מפניהם כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא ורב הוא אשר אתנו מאשר אותם. ואם היית ירא היה זה קלון לאל הגדול הגבור והנורא אשר בתוככ' כי יראה שלא בטחתם בישועתו ולכן אין ראוי שתערצו מפניהם: האמנם לפי שלא יחשבו שלהיות הלוחם בעמי' הוא האל הגדול הגבור והנור' בכחו. יחתייב שבמעט הזמן יחריב העמי' כלם כי הנה בפעולת יחס הזמן אל הזמן כיחס הכח הפועל אל הכח הפועל. ובהיות הש"י כחו בלתי בעל תכלית בחוזק. תהיה פעולתו גם בזולת זמן לזה הודיעם שהש"י יאבד הגוי' ההם מעט מעט לא מפני שתשש כחו. כי אם מפני שכן צריך לטובת' פן תרבה עליה' חית השדה ויזיקו אליה' כשלא יגיעו זכיותיה' לשיעור שנאמר (איוב ה׳:כ״ג) וחית השדה השלמה לך. ועל כחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין כמו שכתב רש"י. ולפי שאם ה' ילחם להם והם לא יעשו דבר במלחמה לא יקנו בזה הנצחון ושם הגבורה מבלי סכנה ולא הזק כלל וזהו שאמר ונתנם ה' אלהיך בידיך והמם מהומה גדולה עד השמדם. וזכר שיהיה כבודם בנצחון כל כך עד שילכדו מלכי העמים שעל המעט יתפשו המלכי' במלחמות. אבל יהיה זה מיד ה' וזהו ונתן מלכיה' בידיך שהיא יתעלה יעשה מלחמה כענין הצד ציד שהוא יקח העופות וישים אותם חיים ביד אשתו או בניו ההולכים עמו לראות הציד והודיעם שבזה ישראל יקנו כל כך שם וגבורה והתפארת וההוד עד שהם יאבדו את שם אותם המלכים מתחת השמים ר"ל ששם הגבורה שהיה להם מקודם יאבדו אותו בנצחם אותם ואם עמים אחרים ומלכיות אחרות יבאו לעזרם יהיו לא לעזר ולא להועיל כי לא יתיצב איש בפניה' עד השמידו אותם. ולפי שנצחון הגוים במלחמותם פעמים היו מיחסים אותו לגבורתם בעצמם. ופעמי' לשכירי' הבאים מחוץ לעזרם כענין מה שאמר הנבי' בשכיר מצרים ופעמים לשפע אלהיהם זכר מרע"ה שלא תועיל לעמי' גבורתם. וזהו והאבדת את שמם וגם לא עוזריה' וזהו לא יתיצב איש בפניך וגם לא שפע אלהיהם ועל זה אמר פסילי אלהיהם תשרפון באש רוצה לומר שלא יועילו להם וגם לעצמם לא יועילו כי אתה תשרוף אותם באש. ואמנם אמרו לא תחמוד כסף וזהב עליה' ולקחת לך פירש הרמב"ן שיחסר שם מלת אשר. כלומר לא תחמוד כסף וזהב אשר עליה' והוא רחוק ופי' הוא בו שאחרי שאסר העכו"ם אסר כל תשמישיה והצויין שעליה. ומאשר אמר אחר זה לא תביא תועבה אל ביתך שנאמ' על זה. יהיה א"כ מותר בפסוק ההוא וראיתי יותר נכון פירוש הרב ראב"ע שכתב בריש מלין או תקח ממון לעזבם ויהיה פי' הכתוב לפי דעתו שלא יקח כסף וזהב על הפסילי' רוצה לומר לעזבם כדי שלא לשרפם. אבל ישרפם על כל פני' אע"פ שיתנו האומות כסף וזהב בעדם כדי שיניחום לפי שזה יהיה לו למוקש והוא שבהצליח ה' דרכו יחשוב שבזכות מה שחמל על הפסילים נתברך ביתו וקניניו. וגם יהיה לו עון באותו כסף וזהב שיתנו לו על הפסילי' ר"ל בעד הפסילים בהביאו אותו לביתו כי יחרים ה' את כל אשר לו בעבור זה. ולכן היה מהעצה הישרה שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. הנה אמר כל זה בהסיר הספק ממין השכר בנצחון האויבים: