המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר יהוה אלהי אבתיכם נתן לכם
ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו. למדנו מכאן שהלמוד אינו עיקר רק עם המעשה, וכן דרשו רז"ל לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ולמדנו עוד שעם המעשה יחיה האדם, לא זולתו.
"ועתה ישראל" מאחר שאתה רואה גזרת האל ית' להגלותכם אם תחטאו השמרו מחטוא ושמרו מצותיו בלי תוספת וגרעון כי התוספת והגרעון בכל שהוא יביאו אתכם לתכלית הקלקול:
ועתה ישראל שמע אל החקים וגו' עד רק השמר לך ואחר שמשה רבינו עליו השלום ברצותו לבאר את התורה ואת המצות רצה להקדים לביאורם הספורים אשר קדמו מהסבה אשר זכרתי. התחיל עתה לדבר מהמצות ושלמותם וענשם באמרו ועתה ישראל שמע אל החקים. ר"ל ועתה ישראל אחרי שכבר הסירותי מלבך המחשבות הכוזבות שהיה אפשר שיעלו בדעתך על שכר המצות והוכחתי היות ירושת הארץ דבר מצרן סגוליי בכם ראוי שתשמע אל החקים והמשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות. ר"ל שאין הלמוד תכלית הידיעה בהם כי אם לתכלית המעשה. וכל זה כדי שתחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלהיכם נותן לכם. ולא תהיו כדור המדבר שמתו בו ולא נכנסו לארץ. ולפי שאמר אשר אנכי מלמד אתכם. אמר אליהם שלא יחשבו שהמצות ההם אשר ילמדם הם אנושיות מדעתו ולכן כל חכם לב יגבר בלבו להוסיף עליהם או לגרוע. וזהו לא תוסיפו כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו. ונתן הסבה בזה לשמור את מצות ה' אלהיכם. רוצה לומר שהמצות הן אלהיות שהן מה' עם היותו ע"ה הוא השליח בהן והביא ראיה בדבר מענין בעל פעור שראו בעיניהם והוא שכל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו השם יתברך. ואמר זה כנגד זמרי בן סלוא שאמר למרע"ה בהקריבו לפניו את המדינית זו אסורה או מותרת א"ת שהיא אסורה בת יתרו מי התירה לך כבמדבר רבה פ' כ' לפי שהיה הרשע ההוא מספק במצות וחושב שהיו אנושיות מדעת מרע"ה לא אלהיות. ולכן השמידו השם יתברך. אמנם אותם ששמרו כל אשר צוה אליהם מרע"ה שבעבור זה היו דבקים בה' אלהיהם ולא גרעו ולא הוסיפו מן המצות היו חיים עד היום הזה. והוא ממה שיורה שדברי מרע"ה ומצותיו כלם היו אלהיות ולזה אמר כדרך תולדה היוצאת מן הדברים ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי. רוצה לומר ראה א"כ ישראל מהנסיון הזה אשר ראיתם בבעל פעור שהחקים והמשפטים אשר למדתי אתכם אינם מדעתי אבל היו כאשר צוני ה' אלהי ולכן ראוי שתשמרו ועשיתם אותם מבלי תוספת וחסרון. והנה אמר חקים ומשפטים בלבד לפי שהמצות יש להם שמות מתחלפות מבחינות שונות. כי פעמים נקראים מצות לפי שצוה השם יתברך בהם. ופעמים נקראים תורה לפי שהם הוראת הדרך הישר להצלחתנו. ופעמים נקראים עדות להיותם זכר ועדות לחדוש העולם וליציאת מצרים ושאר האמתיות שהעידה התורה עליהם. האמנם כבר יוכללו כל המצות בהיות טעמם נעלם בלתי נודע. או נגלה ונודע. והם החקים שאין טעמם מושג אצלנו. והמשפטים שהם המצות שטעמם נודע. ולפי שאין אמצעי בין החיוב והשלילה לא היו חקים ומשפטים כוללים אל המצות.
ועתה ישראל וגו'. אולי שנתכוון כנגד ב' דברים שאירעו לו: אחד, בענין הכאת הסלע, שה' אמר לו לדבר והוא הכה וחשב לעשות המצוה בזריזות גדול; ב', בענין זמרי, ששגג ולא נתאמץ לעשות דין קנאים פוגעים, ולא זכר בקידוש ה' שהזמין ה' לפניו לתקן מעשה הראשון אשר לא קדש ה', כמו שפירשנו הדברים במקומן; והגם שדן לפניו, פנחס השיבו (סנהדרי פב א): ״קריינא דאגרתא להוי פרוונקא״, וזכה פנחס בדבר ונטל ברית השלום שהיה מוכן למשה:
ואפשר כי טעמו של משה הוא לפי שרפו ידיו מחיזוק ידים שעשה בראשונה, ואולי שחש כי לא אמר ה' קנאים פוגעים בו אלא אם ראהו אבל לבקש אחרים לפגוע בו לא, ונשמר וישב ולא עשה כדרך שעשה בסלע שנזדרז להכות ויצתה לו תקלה ואחר האמת שגג בזה, ולזה בא להזהירם לעם בני ישראל עם ב' הדברים שבהם שגג ונמנע מעלות אל הר ה' צבאות עיר עז לנו ונשב בגיא מול וגו', ואמר להם ועתה ישראל שמע אל החוקים שהם המצות שהם חוקים וזה דמיון מעשה הסלע שאמר לו ה' דבר לסלע שבו נכוה, ודבר זה יתיחס אליו חוקה, ואומרו ואל המשפטים כנגד המשפטים שהעריך ה' בתורתו שהם דמיון משפט בועל ארמית שקנאים פוגעים בו ששגג בו משה ומאמצעות שניהם נגזרה עליו גזירה כנזכר.
וגמר אומר למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ ולא יקרה לכם כאשר קרה לי שאינני עובר את הירדן, וגמר אומר לא תוסיפו להזהירם שלא יארע להם כדרך שאירע לו, על דרך מה שאמרו בברייתא (ת"כ ר"פ אחרי) היה רבי אליעזר מושלו לרופא שנכנס אצל חולה וכו' ואחד אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב וכו' שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מן הראשון ע"כ, כמו כן במה שלפנינו נתכוון משה לזרז שלא יארע להם כמו שאירע לו על מה שהוסיף להכות הסלע, ואמר לא תוסיפו פירוש מה שאני אומר לכם שמע אל החקים וגו' למען תחיו ובאתם תנאי הוא הדבר שלא תוסיפו וגו' שאם יוסיפו כדרך שעשה הוא במעשה הסלע לא יבואו וגו' כדרך שנגזרה עליו גזירה בשביל זה:
ואומרו ולא תגרעו וגו' לשמור, פירוש בבא לידם דבר משפט שזכר בתחילת דבריו ואל המשפטים לא יגרעו ממנו כדרך שעשה הוא בענין זמרי שנשמר מלבקש לפגוע בו וגרע המשפט, והוא אומרו ולא תגרעו הגם שתהיה כונתכם לשמור פירוש שהגרעון יהיה בו צד השמירה להשמר לבל יהרוג בועל הארמית:
